'חלאקה'
במוצ"ש יחול ל"ג בעומר, יומו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, ויומה הזוהר של תורת הקבלה ועולם הח"ן. אחד מן המנהגים המיוחסים לקבלה היא ה'חלאקה', תספורת הזאטוטים בני השלש בטקס המזכיר במקצת את גילוח שערו של הנזיר והקרבתו לשמים. מכיון שמיסטיקה כרוכה במנהג זה, והוא 'סיבה למסיבה' ול'לחיים', לפיכך נתחבב על כל העדות והחוגים. נחמד!
השורש הקבלי מיוחס לאר"י הקדוש, אם כי בספקנות; כך מספר תלמידו הגדול-הדגול, הרב חיים ויטאל, ב'שער הכוונות': "פעם הגיע האר"י עם בנו למירון לקברו של הרשב"י בל"ג בעומר, ור' יונתן סאגיש העיד (שהאר"י) הוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו, ושם גלחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה". אך ר"ח ויטאל רשם הערת שולים: "איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה (=הקבלה) שהשיג אח"כ". על לבי מתקבל אחד מן הטעמים שנאמרו למנהג, המדגיש לא את הגילוח אלא את השארת הפיאות, כחינוך למצוות "לא תקיפו פאת ראשכם" (שקראנו בשבת שעברה. צוטט לעיל).
ואם נתגלגלה התספורת אל תחת ידינו נעיר אודותיה שתי הערות בנות זמננו;
אופנת תגלחת הראש
תהפוכות הדור והנוער! עד לפני שנים לא-רבות, ועדין, גידול שיער-גולש ו'קוקו' לבני הנעורים היה, ועדין(?), ביטוי למרדנות מסוימת, לעצמיות ולאי הליכה בתלם מרובע. בעבר נזקקתי לאופנה זו במדור זה וציינתי אותה כמשתלבת באג'נדת השויון בין המינים שגלש לזהות בלבוש ופריצת מסורות ה"לא ילבש". השיויוניות המיגדרית היא דגל הפמיניזם, וההופעה החיצונית הזהה היא תולדתה, ואולי גם הכלאתה עם המתירנות.
והנה, תוך שנים מעטות 'נהפך הראש', ומתחילה להשתלט אופנה מהופכת: "יקרחו קרחה בראשם". תצורה חיצונית חדישה-מודרנית זו מוסברת, לדעתי, כדחף תרבותי לשנות, 'להחליף דיסקט' ולקרוא תגר על הדור הקודם. היא משתלבת עם אוירת ה'פוסט' וניפוץ מוסכמות. מילא, יהי כן! אין בכך שום דבר רע ועל טעם וריח לא נתווכח. אני רק מזהה את ניצני המשכו של התהליך; אופנת נשים גלוחות-ראש, ועל טעם וריח זה יש להתווכח! את ה'נשים הקירחות' אני בהחלט מושיב על ספסל הנאשמים בעוון 'לא ילבש' ו'לא תלבש', ובשאיפה מתירנית החותרת להקהיית ההבדל בין המינים. ומי שיקשר לכך גם את הצדקת ה'נטיות ההפוכות' - לא אתווכח עמו.
והנה הערת-רב למקריחי הקרחה; כזכור, ה'חלאקה' נועדה להדגיש את השארת הפאות. צו זה הוא איסור דאורייתא ושום אופנה איננה דוחה אותו. לצערנו נחשפים גם ראשים מוקפי פאה ובקדקדם... כיפה. ולמי שמפקפק וסבור כי דין הקפת הראש אינו חל בהקרחה מלאה, מוצע לעיין ברמב"ם (ע"ז יב,א): "אין מגלחין פאתי הראש... אחד המגלח הפאות בלבד ומניח שיער כל הראש ואחד המגלח כל הראש כאחד לוקה הואיל וגילח הפאות... ופאה זו שמניחים בצדעים לא נתנו בו חכמים שיעור, ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות". לתשומת לב!
תספורת מיליונים
ונעבור בקפיצה חדה ל'תספורת' ממין שונה, הקשורה ל'חושן-משפט' ולא ל'יורה-דעה'. הכוונה לתספורות של אוליגרכים כנוחי דנקנר (עתה) ו
לב לבייב (בעבר), ואחיהם למשק וקלקלה. ולמי שאינו יודע נבאר בשלושה משפטים; 'תספורת' היא מילה מכובסת למחיקת חובות של מיליונים לבנקים, לבעלי מניות ולמחזיקי אגרות-חוב. ומי הזוכה? טייקונים עתירי ממון ומיליונרים ש'נקלעו למשבר' כלכלי, כביכול. הציבור הרחב נקרא להתגלח ולוותר על מאות מיליונים ובתמורה לקבל חלק (=פאה) מן החוב. ללא ה'תספורת' בעלי החוב הנושים ישארו קרחים מכאן ומכאן.
הוויה גזלנית זו בנויה על מוסכמה משפטית שמנהלי חברה אינם אחראים אישית לחובותיה. החברה פשטה את הרגל, משקיעיה גולחו עד העור החשוף, והבעלים-המנהלים משייטים ביאכטה ובלימוזינה, או מבלים בארמון המשתרע על עשרה דונם.
נתק-אחריות זה שבין מנהלי החברה לבין ישותה המשפטי איננו מקובל בתורת ישראל. בעקבות הצעת התספורת לחובות דנקנר, שערכה מיליארדי שקלים, פרסם הרב שלמה אישון, ראש מכון כת"ר (=כלכלה תורנית) עמדה הלכתית לפיה תורת ישראל רואה במנהלי חברה שומרים אישיים לכספים שהופקדו בידם. שומר מחוייב בנזק שנגרם בשל אי הקפדתו המירבית כנדרש ממנו. במאמר שעתיד להתפרסם בכרך החדש (לג) של 'תחומין' (המעותד לראות אור בימים אלו) אוסר הראשל"צ הרב
שלמה עמאר על מנהלי חברות להשקיע כספים בחברות אחרות שיש להם חלק ונחלה בהן. ניגוד-זהות אינטרסים זה עולה זדון. הוי אומר:
'לא תקיפו ולא תגלחו'.
