ועדת השרים לענייני כלכלה אישרה את הצעת חוק הספרים. החוק יעבור בקרוב בכנסת ואסור יהיה לתת הנחות על ספרים חדשים במשך שנה. החוק החדש הזכיר לי הרהורים מן השבועות האחרונים. הבוק קלאב התקרב ועדיין לא השגתי את הספר התורן. הלכתי לספריות, שאני מנוי עליהן, ומצאתי שאחת סגורה לרגל שיפוצים ובשניה - הספר נמצא בהשאלה ולא יחזור עד מועד פגישתנו. מסקנה: צריך ללכת לקניון ולקנות. יש חנויות של שתי רשתות ספרים ואני בודק מה מציעה כל אחת. הפעם, יש מציאה! באחת מציעים, במבצע, ארבעה ספרים במאה שקל וזה כולל את הספר המבוקש. כלומר, אקנה את הספר שעולה בערך 98 שקלים ואקבל עוד שלושה חינם.
נזכרתי בחוק, שהציע
ניצן הורוביץ (עיתונאי מצויין וח"כ מצטיין) - שלא ימכרו בהנחה ספר בשנה הראשונה ליציאתו לאור. החוק עורר עניין רב ועבר בקריאה ראשונה בכנסת. כמובן הייתה הסכמה רחבה, כי המטרה היא לעזור לסופרים. אלה מקבלים שקלים בודדים בעבור כל ספר שנמכר והדבר מביש.
עמדתי בחנות עם שקית הספרים בידי והרהרתי בחוק, שירד לזמן מה מן הכותרות ועתה חזר אליהן. האמנם, הסופרים הם הבעיה והחוק הזה הוא הפתרון? כמנהגי, חשדתי שמישהו אחר מסתתר מאחורי גבם השפוף של הסופרים והוא שמרוויח ולאו-דווקא הסופרים, שהינם המסיכה לחקיקת החוק. כן, לפעמים אני חושב קצת אחרת.
החזקתי את שקיות הספרים וחשבתי לעצמי, שיש לנו מוסכמה - עם הספר אינו קורא. כולנו "יודעים" שהצעירים עברו למשחקי מחשב והמבוגרים יותר בוהים בהישרדות או באח הגדול בטלוויזיה. ובכל זאת יש בארץ צונאמי ספרים - יותר מחמישה-עשר(!) כותרים חדשים ביום, כולל שבתות וחגים, בשנת 2008 יצאו לאור 6,384 כותרים חדשים בעברית. רובם המוחלט ספרי מקור ומספר מצומצם של תרגומים. 1500 מו"לים פעילים. רובם הגדול מסחריים וחלקם מוסדות
שגם עוסקים בהפצת ספרים. כך מגלה מרכז המחקר של הכנסת.
הסתכלתי בחנות סביבי - המדפים צפופים, צפופים, והדלפקים מלאים מבצעים, מבצעים, מבצעים. חנות צבעונית להפליא והכריכות מושכות את העין לקרוא. הוצאות הספרים מדפיסות ומציעות במחירי מבצע. הקונים קונים וקונים, במבצעי מבצע ואני מוטרד.
במסגרת המסע הציבורי למען חוק הספר, עלה וחזר ונידון גורלם של הסופרים, אשר מקבלים פרוטות. מי הוא סופר? כמה ספרים צריך לכתוב אדם כדי שיוכר כסופר ויזכה להתפרנס מספריו? האם גאון, שכתב ספר מופת אחד, שווה לגרפומן שהוציא לאור עשרה ספרים? לא הגעתי למסקנה על סף החנות, אבל נזכרתי בדוא"ל שקבלתי לפני חודשים רבים. אבוא הביתה ואציץ בו, לרענן את זכרוני.
בינתים הרהרתי על הפרסומים שמדברים על שכר הסופרים הנמוך וברור שצריך להעלותו. אם סופר מרוויח - לדוגמה - שמונה שקלים לספר, אז כדי להכפיל את שכרו לששה-עשר שקלים, צריך להעלות את מחיר הספר כפליים? אז נשלם חמישים שקל לספר במקום עשרים וחמישה במבצע. מי ירוויח את 25 השקלים הנוספים? הסופר? ברור שלא. הוצאות הספרים, שיודעות לתמחר את הספר בעשרים וחמישה שקלים וממלאות את המדפים במבצעי ארבעה במאה, הן תדענה לגבות את התוספת. לא הסופר יקבלה.
בינתיים הגעתי הביתה, אל המחשב, כשהמחשבות טורדות את מוחי - מי ירוויח מהעלאת מחירי הספרים? חיטטתי בקרביו של מחשבי הישן ומצאתי מייל שקבלתי מידיד לפני כשנה. האיש אינו מתפרנס מכתיבה, אך הוציא לאור ספרים אחדים. "הספר האחרון שפרסמתי בארץ עלה לי, בתשלומים, 27 אלף שקל. וזה נחשב בזול". התקשרתי אליו בתמיהה: "אתה קבלת מההוצאה כסף בעד הספר שכתבת?"
"לא. אני שילמתי להוצאה" - השיב. "אם אתה רוצה שהם ידאגו לפרסם עליך בתקשורת - אתה צריך לשלם בשביל יחסי ציבור חמשת אלפים שקל ויותר. לא יפרסמו - לא יקנו ספרים. אם יהיו הכנסות מן הספרים שלי, אראה בסוף משהו".
הבנתי, שאם יהיה חוק ואנחנו נשלם כפליים בעד ספרים, לא בטוח שהסופרים יראו מזה גרוש. נשארתי קצת מבולבל. אנחנו נשלם יותר "למען הסופרים" אבל ספק אם הם יזכו מכך. אין לי תשובות, רק שאלות.
