מתרבים הדיווחים הרשמיים והבלתי רשמיים על מהלכי תקיפה ישראלים נגד אמל"ח סורי מתקדם בדרכו ללבנון ו/או לידי כוחות חיזבאללה הנלחמים לצד אסד בסוריה. בדיווחים אלה רבה הדיסאינפורמציה, אבל ברור שהאירנים, היוזמים ומנהלים חלק מרכזי מהתפתחויות אלה, ממשיכים בתוכניותיהם האסטרטגיות באזור. תוכניות אלו מכוונות ליצירת איום כולל לאורך גבולה הצפוני של ישראל, בין אם באמצעות משטר אסד ובין אם באמצעות חיזבאללה, כאשר חיזבאללה משמש להם זרוע ארוכה בעלת בסיס דמוגרפי ואידאולוגי מקומי.
המהלך מושתת על בניית כוח לוחם מקומי, מאומן ומצויד בנשק מתקדם וכפוף לאירן פיקודית. כוח זה מיועד לשמור על האינטרסים שצברו באזור, לסייע בפיתוחם והעמקתם ולבסס תשתית שעליה יוכלו להחדיר לשטח בהדרגה אך בהתמדה, באופן גלוי ו/או בהסתר, כוחות מקוריים שלהם. כוחות אלה יכינו את הרקע והתנאים להגעתם של כוחות גדולים יותר, ויהיו "שומרי הכשרות" של נכסים קיימים ובכלל זה משטר אסד בסוריה. התוהו ובוהו שיוצרים באזור מלחמת האזרחים הסורית והגבול הפרוץ בין סוריה לעירק, מספקים תנאים אופטימליים ליצירת מסך עשן ואי-וודאות על עומק והיקף ההתרחשויות האמיתיות.
הדילמה הישראלית מול התפתחויות אלה, נגזרת משלוש מגמות המשלימות זו את זו: ראשית, כל הכוחות הפעילים במלחמה בסוריה רואים בישראל אויב. שנית, אירן חותרת להעסיק את ישראל בתוהו ובוהו שיוצרת המלחמה, וכך להסיט את הקשב המנהיגותי, המודיעיני והאסטרטגי הישראלים מתוכנית הגרעין שלה. בה בעת מכוונים הדברים גם ליצירת הרתעה מפעולה ישראלית נגד אירן תחת האיום של פתיחת חזית מקומית פעילה, שהיקפה הפוטנציאלי הולך ומתרחב בהתמדה. שלישית, ככל שהתמונה מיטשטשת ונעשית מורכבת יותר, תפקידה של ישראל להתמודד בשכל ובמידה עם התפתחות רב-פזית זו, נעשה קשה יותר ועתיר אי-וודאויות, וסיכוני הדרדרות.
בבחינת המהלכים הנכונים בזירה דינמית ומורכבת כזו, חייבת ישראל לעשות אבחנה חדה בין מלחמת האזרחים בסוריה כעניין סורי, לבין תהליכים הנובעים ממנה או מתפתחים סביבה, שלהם עשויה להיות השלכה מהותית עלינו. איננו יכולים לשנות את הדמוגרפיה הסורית ואיננו יכולים או צריכים לנסות ולהכתיב לעם הסורי מה תהיה דרכו. מבחינתה של ישראל מלחמת האזרחים הסורית היא עניין סורי פנימי, וכשיחליט העולם שיש לו גם השלכות הומניות בינלאומיות, תהיה ישראל "חלק" מעולם זה. בין אם בסיום המלחמה ישלוט בסוריה אסד ובין אם ישלוט בה גורם סורי מקומי אחר, מבחינת ישראל המבחן הוא מבחן הביטחון הלאומי שלה - השקט לאורך הגבולות, והמנעות סוריה מהפעלת אלימות או תמיכה באלימות כלפי ישראל משטחה. לכן, ישראל אינה צריכה להתערב במלחמת האזרחים, אלא אם ובמידה שהתערבות כזו תקדם אינטרס ישראלי מובהק ובעל חשיבות עליונה מלבד הביטחון השוטף של האזרחים, כגון: המו"מ הישראלי-ערבי-פלשתיני...
כל עוד לא הוכרע הקרב בסוריה, משטרו של הנשיא אסד הוא המשטר הלגיטימי בה, גם אם חלק מהגורמים המשתייכים אליו חשוד בפשעי-מלחמה ובנטיות בעיתיות אחרות. מאידך-גיסא, למלחמת האזרחים הסורית "נשאבים" גורמים מחוץ לסוריה ובהם חיזבאללה התומך באסד, תומכי המורדים, חוגי אל-קאעידה ואיסלאם קיצוני וכוחות אירנים המתיצבים על גבול סוריה לבנון. מטרת הכוחות האירנים ככל הנראה היא להגן על עורפן של חטיבות חיזבאללה הפועלות בסוריה, להבטיח קוי אספקה ולאפשר העברת ציוד צבאי מתקדם מסוריה ללבנון, ולשמש "משגיחי כשרות" מטעם אירן על נכסיהם האסטרטגיים ועל השקעותיהם.
סכנת הכוחות הלא סוריים, המעורבים יותר ויותר במלחמת האזרחים הסורית, היא בעיקר בתחומים אלה:
- הפיכת חיזבאללה מאירגון טרור לצבא מאורגן ומאומן שצובר ניסיון לחימה, מצטייד בנשק משוכלל ולומד להפעילו היטב בתנאי הקרב של הזירה. היכולות הנצברות בזירה הסורית, מועתקות א"כ לכל אורך גבול הצפון, מגיעות לדרום לבנון ועשויות לגלוש גם לזירות אחרות (חמאס, למשל).
- כוחות חיזבאללה, משישובו מסוריה לבנון - בין אם כתוצאה מניצחון צבאי ובין אם כחלק מתהליך של החלפת כוחות למטרות של ריענון, החלפת כוחות, מנוחה, הצטיידות וכ"ב, ובין אם בכדי לאפשר לכוחות אחרים לצבור ידע וניסיון קרבי - יוצבו לאחר שובם לאורך גבולה הצפוני של ישראל, יכבידו מאוד את נטל הביטחון השוטף ויחמירו את האיום הצבאי הכולל.
- חדירתם לאזור של גורמים מתסיסים, בלתי מזוהים ו/או בלתי-נשלטים ע"י הכוחות והמשטרים הלגיטימיים, עד כדי נטרול האחרונים, או הפיכתם לבלתי רלוונטיים דה-פקטו.
- התבססות כוחות אירנים פונדמנטליסטים (משמרות המהפכה) בסביבת הגבול הצפוני של ישראל. כוחות אלה עשויים להיות חוליה מקשרת עם סוריה וחיל-חלוץ לכוחות נוספים שיגיעו במקרה של משבר או כאשר הנסיבות יתירו זאת, ויקימו חזית פעילה לאורך גבול הצפון של ישראל בפיקוד אירני ישיר. מערך כוחות זה יהיה הומוגני ברוב מרכיבי הכוח - נשק, חימוש, דוקטרינה, פיקוד וכו' - בעל הכרות טובה עם השטח ובעל ידע ומיומנות הדרושים להשתלבות בכוחות הסוריים הסדירים ובכוחות חיזבאללה, משנה את ממדי וחומרת האיום על גבול הצפון.
מול הכוחות הלא סוריים, צריכה ישראל לשמור על חופש פעולה מלא ולנצל חופש פעולה זה בהתמדה וברציפות למניעת שינויים אסטרטגיים בלתי רצויים בחזית הצפונית - גבולות סוריה ולבנון בעיקר, ופחות מכך בגבול ירדן סוריה.
בכל ארבעת המקרים הנ"ל, חייבת ישראל לפעול כאשר מטרות כל פעולה נבחרות בזהירות אבל בנחישות מתוך ראיית השלכתן על התמונה הכוללת. מצד אחד, צריכה ישראל להזהר מדחיקת אסד לפינה ולהמנע מדירבונו לפעולה נגד ישראל שעשויה לגלוש למלחמה אזורית. הדחקות כזו שעשויה לקרות אם ירגיש אסד שישראל מסייעת דה-פקטו למורדים. אולם, יש להבדיל היטב בין מלחמת עצבים שעשוי אסד לנהל נגד הפעילות הישראלית בפקודת אירן, לבין תחושה אישית שלו, שישראל פועלת במטרה "מוצהרת" להפיל את משטרו. מצבו של אסד מאפשר לישראל להרתיעו ממעורבות, ע"י הצגת קו אדום שאומר שפעולה של צבא סוריה נגד צה"ל באופן ישיר ובוודאי נגד העורף האזרחי של ישראל, תשנה את ממדי ויעדי הפעולות הישראליות, כך שאלו יאימו במישרין על משטרו של אסד.
מצד שני, חייבת ישראל למנוע ככל האפשר התפתחויות, שבהתרחשן ובהתעצמן יש כדי לשנות את המאזן האסטרטגי בגבול הצפוני.
האירועים המתרחשים כיום חוזרים וממחישים ביתר שאת עד כמה רעים היו שיפוטה והתנהלותה של ממשלת אולמרט במלחמת לבנון השניה, כאשר הניחה לחיזבאללה לא רק לשרוד בלבנון, אלא גם להתחזק ולהתבסס לאורך גבול הצפון, להפוך לזרוע צבאית אירנית ולאיום אסטרטגי.
נגד חיזבאללה וכוחות המשלוח האירנים, צריכה ישראל להעצים את התגובה וצעדי-המנע שהיא מפעילה עד לנקודה שבה יפגעו יכולותיהם פגיעה קשה עד אנושה. זאת גם במחיר סכנת הדרדרות, שבהתרחשה תאלץ את ישראל לתקן באופן יסודי את מישגי מלחמת לבנון השניה (קו אדום נוסף).
את המהלכים המתפתחים באזור בהשפעת הציר האירני, מהלכים שעשויים לחייב הרחבת ההיקף והעוצמה של תגובותיה של ישראל, עלינו למנף בשכל ליצירת אופציות אסטרטגיות חדשות מול בני הפלוגתא של אירן בעולם הערבי, בין היתר גם באמצעות מינוף הנושא הישראלי-ערבי-פלשתיני לחלק מסדר אזורי חדש. ככל שה"בלגן" גדול ורב-ממדי יותר, הסיכוי לתזוזות משמעותיות גדול יותר. הסיכוי יגדל עוד יותר אם תרתם ארה"ב ברצינות למאמץ כזה, על בסיס של תבנית מחשבתית חדשה - הסדר אזורי במקום "פתרון שתי המדינות". מותר להניח שבמאבק הכוחות האזורי, התפתחות בה תהיה ישראל שחקן אקטיבי, תפעל לטובתה גם בסוגיית הגרעין האירני וגם בסוגיית הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני, מבלי שתרגיש שהיא חייבת להתרפס ולוותר על אינטרסים חיוניים בפני שוטים מבית, ידידים מפוקפקים מבחוץ ואויבים מוצהרים.
