להיאבק כעם שלא עייפה נפשו

"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים", כתב המשורר נתן יונתן בשירו "לכל אחד ירושלים". היום המיוחד הזה הוא הזדמנות לכל אחד מאיתנו להביט ולהרהר בירושלים שלו.

ירושלים שלי היא תמצית של כיסופים, חיים ושליחות. היא תמונת הלגיונרים הירדנים השולטים בצידה השני של העיר החצויה, המחולקת, שנגלתה לעיניי כילד, בטיול עם הוריי, עת עלינו לתצפית נוטרדם בשנים שלפני מלחמת ששת הימים. ירושלים שלי היא המקום אליו נשאתי עיניים כלוחם צעיר וכחייל מילואים בחטיבה 55 אשר שחררה את העיר טרם גיוסי לצה"ל; היא גם המקום בו אני נושא את תפילתי לשלום כשאני עומד כאן כשר הביטחון של מדינת ישראל.

ירושלים שלי היא הרדיו שהדהד בבית משפחתי, ממנו בקע קולו של מפקד חטיבת הצנחנים מוטה גור זועק בהתרגשות "הר הבית בידינו". היא תפילתו של הרב גורן, שמגרונו ומשופרו עלה קולה ההיסטורי של אומה שלמה שהתאחדה מחדש עם אבני התקווה והדמעות שלה. היא הדברים הכתובים בספר זכריה, פרק ח', פסוק ג': "כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם, וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלַ‍ִם עִיר הָאֱמֶת וְהַר יְהוָה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ".

ירושלים שלי היא המקום הזה, גבעת התחמושת. היא גבורתם של הלוחמים אשר חרפו נפשם אל מול האש הירדנית בקרב המר על הגבעה הזו, בקרבות רבים אחרים על שחרור העיר, ובגזרות הלחימה השונות, בצפון ובדרום. אלו שפרצו אל תוך החומות, וטיפסו אל הגבעות וההרים סביב והביאו את הניצחון בדבקותם במשימה ובאומץ ליבם, כשבתרמילם הם נושאים מורשת מפוארת ושושלת אשר אינה ניתנת לניתוק. כפי שכתב חיים חפר ב-9 ביוני 1967, "ואף כי לוחמינו הסתערו כאריות, לא הם בלבד פרצו את שער האריות, לא הם בלבד לחמו ברימונים וסכינים, מלחמת בית-לבית, וקרב פנים אל פנים, ולא רק דמם נשפך בסמטאות האבנים. לא, אדוני המלך, כי איתם צעדה חטיבה שלמה של לוחמי מצדה, ואנשי בר-כוכבא הגיבורים והאמיצים, נלחמו לצִדם בקשתות ובחִצים. וליד אלה שמענו היטב את הצעדים של כל הנרצחים והטבוחים והשדודים, של כל אלה שמתו מכיוון שהם יהודים. ולידם צעדו כהולכים בסך, כל עולי הגרדום ולוחמי תש"ח, כל חללי הלח"י והאצ"ל והפלמ"ח, והשיר על שפתם כמו מסעיר את דמנו: 'ויבנה בית-המקדש במהרה בימינו'".

ירושלים שלי היא טוראי איתן נאוה זכרו לברכה, שבעת לחימתו כאן במקום הזה, התנדב ללא היסוס לצאת מהתעלה ממנה לחמו הצנחנים ורץ חשוף בשטח, ובכך אפשר לחבריו לשבור את ההתנגדות הירדנית, ולהמשיך בהתקדמות לעבר היעד. תעצומות נפש אשר עלו לו בחייו וזיכו אותו לאחר נפילתו בעיטור הגבורה. "במלחמה זו שעברה עלינו באו לידי ביטוי גילויים מופלאים ונדירים של אומץ לב וגבורה", אמר יצחק רבין בנאום הר הצופים ההיסטורי שלו ביוני 1967, זמן קצר לאחר המלחמה, "בצדם של גילויים אנושיים של אחווה ורעות ואפילו שאר רוח". סוף ציטוט.

ירושלים שלי היא אורותיה המרצדים של העיר שנגלו לעיניי בשובי מאימונים ליליים מתישים, ממרדפים בבקעה וממבצעים ביהודה ושומרון - פעילויות מהן חזרנו לעיתים בשורות החסרות את טובי רעינו לנשק.

ירושלים שלי היא הסמטאות מלאות הקסם והסיפורים, השוק, הריחות המיוחדים הנישאים בכל פינה, והאווירה המיוחדת שעוטפת כל אחד ואחת אשר נכנסים בשעריה. היא הרגע שבו מביטים על נופיה ועל עושרה התרבותי, ומקבלים את התשובה הבהירה והניצחת לשאלה בשביל מה אנו נאבקים, ולמען איזו מטרה. "אם לארץ נשמה - הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל", אמר דוד בן-גוריון. עשרות שנים עברו מאז דברי בן-גוריון, וגם היום ברור לנו: נשמה אין מחלקים.

אורחים נכבדים, בספרו "אלטנוילנד" כתב חוזה המדינה בנימין זאב הרצל: "הדבר ברור, כי ירושלים הייתה לפנים יפה מאד! אולי על כן לא יכלו אבותינו לשכוחאת העיר הזאת! אולי על כן לא נכרתה התשוקה מלבם לשוב ולשוב". סוף ציטוט.

כשם שאין לנו ארץ אחרת גם אין לנו שתי ירושלים. בכל התפתחות, בכל תרחיש עתידי, תישאר העיר הזו מאוחדת, בירת הנצח של מדינת ישראל. בירתה של מדינת ישראל, אשר תשמור על המרקם המרתק שהופך אותה לאוניברסאלית, חוצת מחנות ודתות, עיר שמחובתנו לדאוג ברגישות ובתבונה שכל אדם - יהודי, מוסלמי ונוצרי - יוכל להמשיך ולמצוא בה את ירושלים שלו.

אנחנו מציינים היום את אחדותה של ירושלים, בזמן שמעבר לגבול עוד לא תמו האויבים המבקשים לחבל באחדות הזו ובקיומנו כאן. בימים אלו, כשענני איומים קרובים ורחוקים מכסים את שמי המזרח התיכון וחלקם מתדפק על גבולותינו, וכשהדבר היציב ביותר סביבנו הוא חוסר היציבות, אנו מוסיפים להאזין לקולות האיומים, צופים בשינויים, וערוכים באחריות ובשיקול דעת אל מול הטלטלה המורגשת בכל פינה. כדבריו של נתן אלתרמן "לא נשוב אחור - ודרך אין אחרת. אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו". עלינו להמשיך בחפירות חיינו, להיאבק כעם שלא עייפה נפשו מלבקש שלום. אך גם כעם שלא עייף מהחובה ומהזכות להגן על עצמו באופן נחוש, בכל עת ובכל טווח, בתוך גבולות המדינה ואף מעבר להם. לגדוע את כוונותיהם של אלו המבקשים לפגוע בנו בדרכים שונות, במערכה הלובשת ופושטת צורה, והיא הופכת לעיתים חמקמקה ומורכבת.

קהל נכבד, אלפי שנות כיסופים בהן יהודים ברחבי תבל הביעו את כמיהתם - בתפילה, בחלום, בשיר ובשיח - להגיע לבירת הנצח של עם ישראל, הפכו ב-65 שנות קיומה של המדינה לעובדה מוגמרת. ירושלים, אבן היסוד של האומה ובירתה של המדינה, עיר שהיא סמל לקרבות לאורך הדורות אך גם אות לשאיפות שלנו להגיע למנוחה ולנחלה. כבני הדור שזכו לראות את ירושלים בבניינה לאחר אלפיים שנות תפילה - "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" - חובתנו להמשיך ולפתח את העיר בתעשיה, בחינוך, במדע, בתרבות, בדיור ובמגוון רחב של תחומים. לבנות את ירושלים פיזית ורוחנית. לפעול כדי שצעירים יראו בה את עתידם. לבנות ולהיבנות בה.

חג שמח לכולם. חג שמח ירושלים.