5. יוסי אמר לרוזן, כי לא היה מצב בו קיבל כספים ממאן דהוא מבלי לדעת מי הנותן, או לכל הפחות – מבלי שידע מי היפנה אותו לנותן. כאשר פירט את רשימת נושיו, אכן ידע יוסי לומר כיצד נוצר הקשר עם כל אחד מהם. הוא לא אמר, שמישהו מהם פנה אליו; תמיד הוא זה שיזם את הפנייה וביקש את העזרה. לכן, מצב בו דכנר פונה אל יוסי – וגם ההגנה אינה מכחישה שזה מה שאירע – הוא בהחלט יוצא דופן, ומלמד שמישהו סיפר לו על מצוקתו של יוסי.

6. מי היה אותו מישהו? ההגנה טענה, כי ייתכן שהיה זה אברהם נתן – ידיד טוב של יוסי, לשעבר נציב שירות המדינה, אשר הועסק באותה תקופה בידי דכנר. נתן אמר בעדותו שלא ביקש מדכנר להעביר ליוסי כספים, וכי ידע שיוסי מצוי רק במצוקת מזומנים. הוא לא שלל את האפשרות שציין בפני דכנר שיוסי מצוי בקשיים, אך כאמור נתן מדבר על קשיים קטנים בהרבה מאלו שבהם היה שקוע יוסי בפועל – קשיים שאינם מצריכים חצי מיליון שקל. יוסי עצמו אמר, כי הוא לא פנה לדכנר משום שכלל לא הכיר אותו (התרומה ב-1996, טען, התקבלה דרך לשכתו של אהוד). גירסתו של דכנר היא, שאת הפנייה קיבל מאהוד.

דכנר לא נחקר על נקודה זו בידי סניגוריו של אולמרט, והמסמך בו תיעד כביכול את הפנייה מצביע על תאריך בו שהה אולמרט בחו"ל, כך שגם גירסה זו אינה נקייה מקשיים. ואולם, במבחן השכל הישר – כפי שהגדיר אותו רוזן – האפשרות שהייתה פנייה של אהוד נראית כעת סבירה יותר.

7. בפני אהוד אולמרט ניצבת בהקשר זה משימה קשה במיוחד: להוכיח שמשהו לא אירע. אומנם לתביעה אין הוכחה שהייתה פנייה כזו, אך במשפט פלילי די בראיות נסיבתיות לצורך הרשעה. מצד שני, כאשר התביעה מתבססת על ראיות נסיבתיות, קל יותר לנאשם ליצור ספק סביר – ונראה שזה בדיוק מה שינסה אולמרט לעשות. הוא לא צריך שהשופט יקבע שגירסתו של דכנר לא הייתה ולא נבראה; די לו בכך שיוכיח בצורה סבירה שמישהו אחר (אברהם נתן) היה יכול לספר על כך לדכנר.

8. טענתו של הסניגור, עו"ד רועי בלכר, היא שיוסי היה זקוק נואשות לכסף, ולכן היה מוכן לקבל כל סכום מכל אדם. לטענת ההגנה, דכנר פעל בציניות והעניק ליוסי את הכסף, במטרה שבעתיד יוכל לומר לאהוד: עזרתי לאחיך – עכשיו אתה תעזור לי.

יוסי מכחיש את החלק הראשון ודכנר הכחיש את החלק השני. הבעיה של התביעה היא, ששניהם לא בדיוק העדים הכי אמינים בעולם. הבעייתיות בעדות של דכנר היא מן המפורסמות, והשבוע הוכיח יוסי שאין לו שום בעיה לשקר מבלי להניד עפעף. זו הסיבה שההגנה אומרת, שהיא מבקשת לקבל את עדותו מיולי 2010 על קרבה וכרעיה, כולל החלק בו הוא מכחיש כל מעורבות וכל ידיעה של אהוד בקבלת הכספים מדכנר.

9. התביעה תטען כלפי יוסי בדיוק את מה שהיא טוענת כלפי דכנר: פלגינן דיבורא – נקבל את חלקי האמת ונדחה את חלקי השקר. במקרה של דכנר טוענת המדינה, כי יש לקבל את עדותו בכל מקום בו יש לה תמיכה חיצונית. במקרה של יוסי היא תטען, שיש לקבל את עדותו כל עוד היא מתיישבת עם ההיגיון.

אם אהוד הוא אכן שפנה לדכנר, נשמטת מאליה טענת ה"שלח לחמך על פני המים" שעומדת בבסיס הגנתו בנושא זה ונותרנו עם ההסבר של המדינה: מדובר בכספי שוחד. בהקשר זה יש לציין, כי נכון לעכשיו לא שמענו שום עדות לכך שדכנר ניסה לממש את אותו "לחם", גם לא כאשר היה במצוקה כלכלית עצומה במחצית השנייה של העשור הקודם.

10. שאלה נפרדת היא, מה ידע אהוד בשנים 2003-2002 על מצבו של יוסי. האחרון אמר שוב ושוב, כי עשה כל שביכולתו כדי להסתיר ממשפחתו את עומק הבור אליו נפל. הללו ידעו שהוא נותר בחובות לאחר ריצתו לראשות עיריית רעננה (גרעון של 240,000 שקל), ולא ידעו שהר החובות הולך ומצטבר (3 מיליון שקל כאשר עזב את הארץ באוגוסט 2004). האחים אולמרט העניקו ליוסי כמה עשרות אלפי שקלים כהלוואה מהחשבון המשותף, מה שמתיישב עם ידיעה על חובות מצומצמים יחסית. בשבוע הבא יעיד על כך אח נוסף, ירמי אולמרט.

במקביל, התרוצץ יוסי ונטל כאמור הלוואות מכל הבא ליד. היה "באזז" שהוא זקוק לכסף, אישר בעדותו. הוא גם מכר את דירת המשפחה שעברה להתגורר בשכירות, אומנם באזור יוקרתי יותר ברעננה. האם סביר להניח, שלאוזני האחים – ובמיוחד לאוזניו של אהוד, לנוכח קשריו ולאור העובדה שרבים מנושיו של יוסי היו פעילי ליכוד – לא הגיע דבר מכל אלו? האם אהוד אכן שמע על עומק הבעיה רק באפריל 2004, כאשר נפגש עם יוסי בבית חיל האוויר בהרצליה ונתן לו 10,000 שקל?

11. השינוי של 180 מעלות שביצע יוסי בגירסתו, תומך גם הוא בהנחה שיש לו מה להסתיר. פרקליטת המחוז, עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, הטיחה זאת בפניו: חשבת שאם תספר על הכסף אבל תרחיק את אהוד, זה יעזור לו; אחרי שראית שזה לא עזר, אתה אומר כעת שבכלל לא קיבלת כסף. יוסי דחה בכעס את הטענה ואמר שוב ושוב שמטרתו היחידה, עם כל אהבתו לאחיו ורצונו לסייע לו, היא לומר את האמת. אבל אחרי היומיים של עדותו, איש אינו חולק על כך שהוא שקרן. ההסבר של בן-ארי לשינוי הגירסה הגיוני מאוד, אם כי טרם שמענו כיצד ההגנה מסבירה אותו.

12. כדאי גם לשים לב להערה המפתיעה של רוזן בתחילת היום השני של העדות. דבריך מתיישבים בדיוק עם הגירסה של דכנר – אמר ליוסי. אין מחלוקת על כך שבאפריל 2004 ביקש יוסי עזרה מאהוד, הלה כאמור נתן לו 10,000 שקל והודיע שאיננו רוצה לשמוע שוב על בעיותיו. מה שנראה כלפי חוץ כקרירות הגובלת באכזריות, היה למעשה הגיוני מאוד, לפי הסברו של רוזן: אהוד אירגן ליוסי 500,000 שקל מדכנר, ולכן חשב שעשה עבורו די והותר.

יוסי הכחיש שאהוד אמר מילה וחצי מילה בנושא, וגם אהוד יכחיש זאת בכל תוקף. בלכר מצידו עמד על חוסר ההיגיון בכך שאהוד יחשוב ש-10,000 שקל יפתרו בעיה שחצי מיליון לא פתרו. אבל ההיגיון עובד גם בכיוונו של רוזן: למה לזרוק עוד כסף לבור ללא תחתית? כמה עוד אפשר לתת?

13. עוד נקודה מעוררת תהיות היא הפגישה בין האחים אולמרט בוושינגטון ב-1.4.2010, חמישה ימים לפני תחילת החקירה הגלויה בפרשת הולילנד. בפגישה זו, הראשונה לאחר מספר שנות נתק, נתן אהוד ליוסי 15,000 דולר מהחשבון המשותף לו ולאחיו ירמי ועמרם. יוסי היה אז במצוקה כספית מחודשת, בשל הוצאות רפואיות, ואין ספק שהכסף נועד למטרה זו. הבעיה היא העיתוי.

אולמרט ידע מאז סוף 2009 שדכנר עלול ללכת למשטרה וידע שדכנר טוען שנתן 500,000 שקל לאחיו (למען ההגינות יש לציין, כי כאשר סיפר לו אביגדור קלנר על כך, אמר אהוד שאין לו מושג במה מדובר ושאין לו שום כוונה להיכנע לסחטנות של דכנר). בחודשים הראשונים של 2010 כבר התרוצצו שמועות על חקירה נוספת נגד אולמרט, והיו גם מי שידעו להצביע על פרויקט הולילנד כמרכזה של אותה חקירה. ודווקא אז – נותן אהוד ליוסי סכום העולה פי כמה על זה שנתנו לו האחים בכל העשור הקודם. שלושה חודשים לאחר מכן אומר יוסי, כמי שכפאו שד, שאכן קיבל כסף מדכנר – ומרחיק לחלוטין את אהוד מאותו מתת.

14. אז מה היה לנו? יוסי אולמרט קיבל משמואל דכנר 500,000 שקל. דכנר היה מנהל פרויקט בנייה הגדול ביותר שהוקם אז בירושלים, בראשה עמד אהוד אולמרט. בשיטת האלימינציה ניתן לטעון, שהכי סביר הוא שאהוד סיפר לדכנר על מצוקתו של אחיו. יוסי ניסה להסתיר ככל הניתן את קבלת הכסף מדכנר, וכאשר נכשל – שינה את גירסתו ושיקר בבית המשפט. האדם היחיד שעשוי היה לכאורה להרוויח משינוי הגירסה הוא אהוד אולמרט. כל זה מוביל למסקנה בה פתחנו: לאהוד אולמרט יש היום בעיה הרבה יותר גדולה משהייתה לו לפני ארבעה ימים.