נראה לי שלפני מספר חודשים חגגתי יום הולדת 70 והנה פתאום בשלישי השבוע (7.5.13) חגגתי שוב יום הולדת 71. אני נזכר שכשהייתי ילד רציתי להיות גדול והזמן זחל. הכל הולך הפוך.
מה שמעצבן אותי זה שהחבר'ה בני גילי שואלים כשנפגשים תמיד את אותן שאלות: "תגיד אתה לוקח כדורים ללחץ דם?" "אתה לוקח אספירין?" "כמה סוכר יש לך?"
איפה הימים שהיינו אומרים "אתמול יצאתי עם חתיכה פצצה", "אתמול היינו בדיסקוטק", "קיבלתי מילואים 40 יום". איך שנאתי מילואים, והיום אני מת לקבל מילואים, אף אחד לא רוצה אותי.
אפילו לחתום על כרטיס אדי אני לא יכול, כי מה יעשו עם איבריי? איזה חולה יסכים לקבלם? אם יקבל, אז תוך זמן קצר יצטרך שוב להחליף. מה שבטוח - אחרי מותי לא יגנבו ממני חלקים, אקבר בשלמות.
ועכשיו ברצינות: צריך לנצל כל רגע, לחיות, ליהנות ולחשוב רק חיובי, ולהודות למדע שהאריך את תוחלת החיים, ולחשוב שיש לי עוד 50 שנה ואני עוד ילד, ולבחור חברים חיוביים ולא בכיינים וקוטרים.
להתראות במילואים!
