על מגילת רות ועל אשת חיל

בחג השבועות, חג מתן תורה, הבא עלינו לטובה, נוהגים אנו כאמור לקרוא דווקא את מגילת רות, זו המגילה אשר נקראת ע"ש רות המואבייה.

אותה רות שהייתה גויה ואשר החליטה לעזוב את עמה , ולעזוב למרחקים גם את אימה ואת אביה, מעשה הקשה לכל ילד, ובפרט קשה לבת הקשורה לאימא ואבא, ולחזור יחד עם נעמי חמותה האלמנה אל ארץ ישראל, ולהתגייר ולהיות חלק מהעם היהודי, כשהיא אומרת לנעמי חמותה " עמך עמי ואלוהיך אלוהי".

רות זו אשר היה עמה החן, הצניעות והאהבה לזולת, ואשר גמלה חסד לנעמי חמותה, נשאה לבועז המנהיג היהודי הגיבור, שהסכים להתחתן עם גיורת זרה ובודדה, הפכה לחלק מעם ישראל ולימים הפכה גם לסבתא רבתא של דויד המלך, זו אשר ממנה כאמור צמחה לעם ישראל מלכות בית דויד.

ומכאן, שלא בכדי תנו חז"ל, כי כל מגמתה של מגילת רות היא ללמדנו מה שכרם של גומלי חסדים בעם ישראל. כי רק במקום בו קיימים הרגישות, אהבת הזולת, החסד, הצדק, הרחמים, הדאגה לחלש, הערבות ההדדית, שם גם יזרעו הזרעים להקמתה של מלכות בית דויד.

עוד ראוי לציין כי גם מקורו של המונח "אשת חיל" הוא כאמור בתנ"ך, כאשר מונח זה נכתב ונאמר אך ורק בשני ספרים בלבד מכל ספרי התנ"ך . הספר הראשון הוא כאמור מגילת רותואילו הספר השני הוא ספר משלי אשר נכתב כאמור מאוחר יותר ע"י שלמה המלך בנו של דויד המלך, כאשר בשניהם המונח "אשת חיל" נקשר כאמור בדמותה ובמעשיה של סבתא רות.
וכך בועז אומר לרות:

"הוגד לי כול אשר עשית את חמותך, אחרי מות אישך, ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך, ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום, ישלם השם פועלך , ותהי משכורתך שלמה מעם השם אלוהי ישראל , אשר באת לחסות תחת כנפיו " (רות ב) "כי יודע כל שער עמי, כי אשת חיל את". (רות ג).

ומכאן שבורא עולם נתן זכות גדולה , וגם חובה גדולה , בידיהם של כל העוסקים במלאכת הגיור בעם ישראל , כאשר עליהם להראות לאלה המבקשים באופן כנה ואמיתי לעשות כמעשה רות ולהיות חלק מעם ישראל, את אותה היהדות היפה אשר רות מסמלת אותה באותם שערי היהדות ובהם: שערי החסד , שערי הערבות ההדדית "עמך עמי", שערי הרחמים, ושערי האמונה באלוהי ישראל" אלוהיך אלוהי". זוהי היהדות המקרבת ומאירת הפנים , עליהם לחבק ולקרב את אלה אשר לבם רוצה להיות חלק מהעם היהודי, ולא לחסום בפניהם את השערים האלה אל היהדות והשכינה ולהביא חלילה במעשה זה גם להתבוללות.

ואסיים בברכת חג מתן תורה שמח לכם ולבני ביתכם, ושתפילותיכם בחג קדוש זה יענו ברצון:

"תֵּעָנוּ וְתֵעָתְרוּ בְּרַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם. תְּקֻבַּל צַעֲקַתְכֶם. תִּשָּׁמַע תְּפִלַּתְכֶם בְּרָצון. וְיֵעָנֶה קול עֲתִירַתְכֶם. וְיִפְתַּח ה' אֱלהֵינוּ לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקום שֶׁהֵם (יכוין שהם חמישים כנגד חמישים שערי בינה) : שַׁעֲרֵי אורָה. שַׁעֲרֵי אַהֲבָה וְאַחְוָה. שַׁעֲרֵי בְרָכָה. שַׁעֲרֵי בֵית מִקְדָּשׁו. שַׁעֲרֵי גְאֻלָּה. שַׁעֲרֵי גִילָה. שַׁעֲרֵי דִיצָה. שַׁעֲרֵי דֵעָה וְהַשְׂכֵּל. שַׁעֲרֵי הוד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה וְהַרְוָחָה. שַׁעֲרֵי וַעַד טוב. שַׁעֲרֵי וָתִיקוּת. שַׁעֲרֵי זָכִיּות. שַׁעֲרֵי זְרִיזוּת. שַׁעֲרֵי חֶדְוָה. שַׁעֲרֵי חָכְמָה. שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד. שַׁעֲרֵי חַיִּים טובִים. שַׁעֲרֵי טָהֳרָה. שַׁעֲרֵי טַל וּמָטָר לִבְרָכָה. שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי כַפָּרָה. שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה.

שַׁעֲרֵי כָבוד. שַׁעֲרֵי לִמּוּד תּורָה לִשְׁמָהּ. שַׁעֲרֵי לֵב טוב. שַׁעֲרֵי מָזון. שַׁעֲרֵי מְחִילָה. שַׁעֲרֵי נֶחָמָה. שַׁעֲרֵי נְעִימוּת. שַׁעֲרֵי סודות תּורָתו. שַׁעֲרֵי סְלִיחָה. שַׁעֲרֵי עֶזְרָה. שַׁעֲרֵי פְדוּת. שַׁעֲרֵי פִרְיָה וְרִבְיָה. שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טובָה. שַׁעֲרֵי צְדָקָה. שַׁעֲרֵי צָהֳלָה. שַׁעֲרֵי קומְמִיּוּת. שַׁעֲרֵי קִבּוּל תְּפִלּות. שַׁעֲרֵי קִבּוּץ גָּלֻיּות. שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה. שַׁעֲרֵי רַחֲמִים. שַׁעֲרֵי רָצון. שַׁעֲרֵי שָׁלום. שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה. שַׁעֲרֵי תורָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה. וְיָסִיר מִתּוכְכֶם קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחְרוּת. וִיקַיֵּם בָּכֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ה' אֱלהֵי אֲבותֵכֶם יסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. וְיִכְתָּבְכֶם הָאֵל בְּסֵפֶר חַיִּים טובִים. וְכֵן יְהִי רָצון וְנאמַר אָמֵן.

בברכת חג מתן תורה שמח.