ההנחתה האחרונה של היועץ המשפטי לממשלה - על נושא "
הדרת הנשים" כעבירה פלילית, הייתה צריכה לעורר בי כעס חזק והייתי צריך להגיב באופן נחרץ כנגד. ואמנם אודה ולא אבוש כי ההצרה הזו מעוררת בי כעס אך לא רק על האיש עצמו ולא רק על שרת המשפטים, גב'
ציפי לבני, שהיא לדעתי זו העומדת מאחורי ה"פסיקה המשפטית" של מר ווינשטיין. אין ספק שמר ווינשטין הוא "גיבור על חרדים". זהו אחד היועצים המשפטיים לממשלה החלשים והרכרוכיים ביותר שקמו למדינת ישראל , ואולי הרכרוכי ביותר. במיוחד תעיד על כך פרשת תיקו של
אביגדור ליברמן אלמלא התקשורת והרחוב מי יודע אם התיק היה מגיע לבית המשפט. וכמו-כן כל הסחבת בתיק הזה הרי שלמר ווינשטיין יש חלק גדול בה.
גם בנושאים משפטיים אחרים ידע ווינשטיין לגמגם ב"כן" ו"לא" ו"למה לא"? והנה בנושא השקפת התורה ומעמד האישה ביהדות - מושא שעם ישראל אמון עליו מאז יציאת מצרים, פתאום לווינשטיין יש עמדה ברורה ובעצם כל ההשקפה היהודית - שהחזיקה את היהדות בשני ימי בתי המקדש ובגלויות הרבות, היא השקפה "פלילית". יתכן אומנם שווינשטיין הוא עוד אחד מאלה שהפסוק "כל המצר לישראל הופך לראש", הוא החמצן המעשי שלהם וכאיש ציבור רכרוכי קל לו להיות "גיבור על חרדים", ועוד בימים שלפיד הצעיר מרים את הדגל האנטי דתי, אך מנגד בהחלט יתכן ש"פסיקתו" של ווינשטיין באה כתוצאה מגיבוי חזק שהוא קיבל ממישהו אחר והוא בעצם "מוציא הערמונים מהאש". הסברה האחרונה היא זו הניראת לי ביותר ובמיוחד בימים שגב' ציפי לבני היא שרת המשפטים.
האחרונה היא זו שבזמן שיעממונה באופוזיציה - בקדנציה הקודמת, עלתה על גל "הדרת הנשים" כמנוף אנטי דתי לשם קידומה האישי.
היום - כשרת משפטים, מסתמא שהיא היוזמת להוציא את היהדות המקורית מחוץ לחוק באלגנטיות משפטית של "עבירה פלילית" אך לה , כ"נוגעת בדבר", טוב יותר אם מישהו אחר יוציא לה את הערמונים מהאש והמישהו הזה מחכה כבר זמן רב לזעוק "אני לא "נעבך" מסכן, אני גיבור עם אומץ"! אין לי שום ספק שהציבור הדתי - ולא רק החרדי, צריך להתכונן לעמוד בפני המתקפה הקשה ביותר שידעה היהדות מאז ומעולם, שהרי ה"הדרת נשים" הזו היא בעצם ה"שולחן ערוך" שלנו ואין אפילו אישה דתייה וחרדית אחת שמה שהיא עושה על-פי דת ישראל היא עושה זאת מכפייה אלא שאחרת היא מזמן לא הייתה דתייה, וכאלה לא חסר.
מאחר שחשדי נופל על גב' לבני הרי שלא מן הנמנע שה"יועצת" שלה לכל הסער הזה היא המתפקרת היידי מוזס - ביתו של ח"כ אליעזר מוזס מ"יהדות התורה". ילדים סוררים והשקפות הפוכות במשפחות שונות לא חסר אך למיטב ידיעתי הבת מוזס "מתפארת" בכל שאביה "מכבד" את דעותיה. יתרה מכך, האב מוזס מעניק אכסניה לסוררת זו ומסייע בידיה לדבר עבירה במקום לנהוג כדרך הפסוק "בת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת" , ולהתפטר מתפקידיו הציבוריים כדי להספיק לחנך את שאר צאצאיו שגם הם ממשיכים במדרון הזה , ולולא עסקי הכספים שברשות תפקידו הציבורי של האב מי יודע אם היו הללו נותרים שומרי תורה ומצוות.
אבל כמו שכתבתי בתחילת המאמר אינני כועס רק על ווינשטיין, לבני ובני משפחת מוזס. יהודי מאמין חייב לשאול את עצמו - כאשר ניחתת עליו מכה, את השאלה היהודית הטריוויאלית:"בשל מה בא עלינו הסער הזה."? אומנם מעללי ווינשטיין - לבני הם עניין של כפיה חילונית מובהקת אך חוששני שהקב"ה העניש אותנו במידה כנגד מידה. מאז קום המדינה פועלים החרדים - הציונים בדרך ה"מזרחי" ולא בדרך אבותינו החרדים. אנשי אגו"י, פא"י ולימים "יהדות התורה" ושס הכירו מעשית במושג של ה"מזרחי" ששמו "אתחלתא דגאולה", בכל האמור ליחס למדינה הציונית ובמסגרת זו הם מאמינים כי זו "מדינה יהודית" ולא כפי שאבותינו ורבותינו קבעו - לחכות בסבלנות למשיח צדקנו.
אי לכך ניסו שוב ושוב המפלגות החרדיות - ציוניות לחוקק חוקים "דתיים" ול כפות לא רק על יהודים אלא גם על נוכרים בכל האמור והקשור לקיומה של הדת היהודית בכפייה וכנגד דעת ה"שולחן הערוך" בנדון, וזאת רק כדי להוכיח לציבור מצביעיהן כי יש הצדקה להיבחרן ולשררה שלה הם זוכים כולל "כספי המעשרות" שעסקניהן מקבלים על הכספים ה"ממלכתיים" שהם מעבירים לציבור החרדי. אין ספק שמי שכפה "שמירת שבת" בתחבורה הציבורית על חילוניים ונוכרים עלול לגלות שהגלגל הפוליטי מסתובב גם לכיוון הפוך.
אין ספק שמי שהכפיף את הדת למדינה כדי לזכות את חבריו במשרות בלבד עלול לגלות שהכפפה זו עלולה לעבוד הפוך והחילוניים עלולים לנסות לשנות את חוקי דתנו הקדושה בקולות ח"כים טמאים מהפרלמנט הישראלי. ואין ספק שמי שרצה למנוע מכומר לבקר אסיר נוצרי בכלא רק משום שזו "מדינה יהודית" עלול לגלות כי באותה שיטה פוליטית בדיוק עלולים החילוניים ליצוק תוכן הפוך למושג "יהודי". זה לא מאוחר להודות כי רוב החרדים נהגו כל השנים בטעות וכי אנחנו עדיין בגלות חשוכה. זה לא מאוחר להפריד את הדת מהמדינה ולהציל את ההלכה מידי המרעים שקמו עלינו בעוונותינו בלבד. וזה לא מאוחר לוותר כל מערכת ה"רבנות הראשית" ו"בתי הדין הרבניים" ולהחזירם לחילוניים כי הם בעצם הפיתיון הכספי שבו לוכדים את "דג ההלכה" ואת והתורה ומנסים - חס ושלום, להכניסם למוזיאון.
ולסיום אסיים בדבר תורה של גדול בישראל ששמו הרב שמשון פינקוס. בחידושי תורתו - שהביאם לאחר מלחמת העולם השנייה. הרב פינקוס כותב שבעצם "חוקי נירנברג" של ראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 בגרמניה לא היו חוקים אנטי יהודיים אלא הפוך: חוקי היהדות בלבוש גזירה נוכרית. התורה מצווה אותנו להתרחק רוחנית מהנוכרים וכשעם ישראל אינו עושה זאת דואג הקב"ה שהנוכרי ירחיק ממנו את היהודי. וכך היו חוקי נירנברג. המגמה של יהודי שלא יינשא לנוכריה כבר בתובה בתורה הקדושה וחוקי נירנברג חזרו על כך בחוק מדינה. כך אמורים הדברים גם לגבי ההתרחקות מההסכלה הנוכרית , ממשחקי יוון הנוכרים וכו'. הרב פינקוס הדגיש שאילו היהודים היו מבינים את הרמז האלוקי הזה וחוזרים בתשובה תוך השלמה עם המציאות השואה הייתה מתבטלת אבל היהודים המתבוללים - שהפכו יותר ויותר לרבים יותר באירופה של אז, לא רק שלא השלימו עם הגזירה אלא דרשו להמשיך להתבולל בין הגויים ובתרבותם ואז באה עלינו הצרה הזו.
חס ושלום, אינני רוצה להשוות את גוזרי הגזירות נגד החרדים והיהדות לאותם גרמנים של 1933 אבל העיקרון דומה. הקב"ה שלח את הגזירות הללו כדי שהיהדות החרדית לא תמשיך להיטמע ב"חוגים המודרניים" ואלה בעצם אינן גזירות. העובדה שחותכים בכסף ה"ממלכתי" למוסדות התורה היא בעצם ברכה כדי לחזור לציווי גדולי ישראל ולהתנתק מהכסף הציוני. גם שאר הגזירות מורות שדת ומדינה חילונית אינם הולכים שלובים זה בזה וכי בגלות היננו ולא ב"מדינה יהודית". לצערי הרב, קשה לי להאמין שהמוזסים, הפרושים , הגפנים ובמיוחד השסניקים יבינו את מה שהורו לנו אבותינו והרב פינקוס היה אחד ממאורי הדורות הללו.
