|   15:07:40
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
חברת סאו-רארש
המדריך המלא לבחירת מדרסים אורתופדיים: איך לבחור נכון ולמה זה חשוב?
קבוצת ירדן
תמר פטרוליום: חברה עסקית או בית חרושת לג׳ובים?

דון טילמן האספרגרי ורוזי היפה

"פרויקט רוזי" מאת גרהם סימסיון הוא רומן שנון, מקורי וכובש לב "הגארדיאן" משבח: "נראה שלדון טילמן, הגנטיקאי החנון של גרהם סימסיון, נכונו חיים הרבה מעבר לפרק האחרון של הספר"
20/05/2013  |   ציפי לוין   |   ספרים   |   תגובות
פרויקט רוזי / גרהם סימסיון

"פרויקט רוזי" הוא אחד הרומנים המדוברים של השנה החולפת במו"לות העולמית. הוא כבר קוצר שבחים באוסטרליה, ארץ מולדתו של המחבר, וכן באנגליה בה ראה אור בימים אלה. באוקטובר עתיד לצאת בארצות הברית (בהוצאת "סיימון ושוסטר"). הוא נמכר עד כה ליותר מ-35 מדינות, גרף מקדמות בסך של יותר ממיליון ליש"ט, ועתיד להפוך לסרט עתיר תקציב על-ידי תאגיד הבידור הענק Sony Pictures שרכש את זכויות ההסרטה. את התסריט יכתוב המחבר גרהם סימסיון.

על הספר

גבר יוצא לחפש אחר אישה שתאהב אותו ותינשא לו. לכאורה זה נשמע בנאלי, אבל לא כשמדובר בדון טילמן, גיבור הקומדיה הרומנטית השנונה "פרויקט רוזי".

דון הוא פרופסור מבריק לגנטיקה וגבר חכם וחטוב (בזכות אימונים קבועים ותזונה מבוקרת) - אבל כל הסימנים מעידים שהוא לוקה בתסמונת אספרגר. כלומר, יש לו יכולות מנטליות פנומנליות, אבל הוא סובל מקושי להשתלב בחברה ולהביע רגשות, דבר שיוצר לא פעם מצבים מביכים ומצחיקים מאוד.

העניינים מסתבכים עוד יותר כשדון מחליט למצוא בת זוג. כדי לנקוט בגישה מדעית יעילה, הוא מרכיב שאלון המיועד למועמדות ל"תפקיד". אלא שאז הוא פוגש ברוזי - "האישה היפה ביותר עלי אדמות", לדבריו - שלחלוטין אינה עונה על דרישותיו המחמירות של השאלון, בשל איחוריה הכרוניים, נטייתה לצמחונות ואופייה העוקצני. בתחילה דון פוסל אותה על הסף, אך בהמשך הוא מצטרף אליה למסע לגילוי סוד משפחתי שמעיק עליה. כתוצאה מכך, שגרת חייו הקפדנית מתערערת, והוא נאלץ, לראשונה בחייו, להתמודד עם רגשות תסכול, כעס, דחייה ובלבול.

מאז "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מאת מארק האדון, לא היה בספרות העולמית גיבור אספרגרי כובש לב כמו דון טילמן. כאן, בסיפורו של דון, נחשפת התמודדות של גבר מבוגר עם התסמונת, שמעוררת בקוראים מחשבות על האופן שבו כל בני האדם נושאים בתוכם לקות נפשית כלשהי.

ביקורות בעיתונים מרכזיים באנגליה: הגארדיאן: "נראה שלדון טילמן, הגנטיקאי החנון של גרהם סימסיון, נכונו חיים הרבה מעבר לפרק האחרון של הספר". האינדיפנדנט, שכלל את הספר בחמישים הספרים הטובים לקריאה באביב הקרוב, וכינה את הספר "מצחיק, משובב-לב וטהור". האיבנינג סטנדרט, מאמר מהלל הנפתח בהצהרה הבאה: "הספר כבר הרוויח יותר ממיליון שטרלינג רק עבור המקדמות. האם הם יחזירו את עצמן? אני אומר שכן". סנדיי אקספרס: "לעיתים רחוקות יש לגיבור ספרותי היכולת להתחבב ולעצבן את הסובבים אותו. האיזון בין השניים נכתב בכישרון רב".

להלן קישור לראיון שנערך איתו בחנות ספרים גדולה ומרכזית באוסטרליה.

גרהם סימסיון: הערות ביוגרפיות

גרהם סימסיון נולד בניו-זילנד בשנת 1956 ומתגורר כיום באוסטרליה. הוא בעל תואר שני בכלכלה ותואר דוקטור מטעם אוניברסיטת מלבורן. במהלך חייו כתב תסריטים, סיפורים קצרים ומחזות, וכן התמחה בייעוץ עסקי וניהול מערכות מידע. בשנת 1982 הקים חברת ייעוץ מצליחה (שנמכרה בשנת 1999), ובמרוצת השנים פירסם שני ספרים שעסקו בניהול מערכות מידע. כמו-כן, הוא הקים חברה לייבוא יינות בשם Pinot Now.

כיום סימסיון מתגורר במלבורן. הוא נשוי לאשת אקדמיה ויש להם שני ילדים. באתר האינטרנט שלו, graemwsimsion.com, הוא מספר בין היתר שהוא הפיק סרטים שלהם כתב תסריט; טייל ברגל לאורך מסלול של אלפיים קילומטרים בצרפת; והשתתף במרוץ מרתון. בבעלותו בית בצרפת שבו הוא נוהג לארח חברים ולבלות מדי שנה.

כתב היד של "פרויקט רוזי" זכה בשנת 2012 בפרס המוענק ליצירות הרואות אור באוסטרליה.

פרטים נוספים על גרהם סימסיון נמצאים באתר הפרטי של המחבר ובכתבה של עיתון ה"גארדיאן" על הצלחת "פרויקט רוזי" (עוד בטרם יצא הספר בבריטניה).

פרויקט רוזי: פרק 1

ייתכן שמצאתי את הפתרון ל"בעיית הרעיה". בדומה לפריצות דרך מדעיות רבות, התשובה, בדיעבד, הייתה מובנת מאליה. אך אין זה סביר שהייתי מגלה אותה, לולא שורה של אירועים בלתי מתוכננים.

את סדרת האירועים הזאת הניע ג'ין, שהתעקש כי אתן הרצאה על תסמונת אספרגר, אשר קודם לכן הסכים להעביר בעצמו. התזמון שלה היה מעצבן מאוד. את ההכנות לקראתה ניתן היה לשלב עם אכילתה של ארוחת הצהריים, אבל בערב המיועד הקציתי תשעים וארבע דקות לניקיון חדר השירותים שלי. נאלצתי להתמודד עם שלוש אפשרויות לבחירה, שאף אחת מהן לא הייתה מספקת:

1. לנקות את השירותים אחרי ההרצאה, כתוצאה מכך להפסיד שינה, ולספוג עקב כך ירידה בכושר הפיזי והמנטלי.
2. לדחות את ניקיון השירותים עד יום שלישי הבא, כתוצאה מכך להתפשר במשך שמונה ימים על רמת ההיגיינה של השירותים, ועקב כך להסתכן במחלות.
3. לסרב להרצאה, וכתוצאה מכך לפגוע בידידות שלי עם ג'ין.

הצגתי את הדילמה לג'ין, שכהרגלו מצא פתרון חלופי.

"דון, אני אשלם למישהו שינקה לך את השירותים."

הסברתי לג'ין — שוב — שכל המנקים, למעט אולי ההונגרייה קצרת החצאיות, עשו שגיאות. אשת החצאיות הקצרות, שהייתה המנקה של ג'ין, נעלמה בעקבות בעיה כלשהי בין ג'ין לקלודיה.

"אתן לך את מספר הנייד של אווה. רק אל תזכיר אותי."

"מה אם היא תשאל? איך אוכל לענות בלי להזכיר אותך?"

"פשוט תגיד שאתה מתקשר אליה כי היא המנקה היחידה שעושה את זה כמו שצריך. ואם היא שואלת עלי, אל תגיד כלום."

זאת הייתה תוצאה מצוינת, ודוגמה ליכולתו המופלאה של ג'ין למצוא פתרונות לבעיות חברתיות. מן הסתם, אווה תהיה מאושרת מההכרה במומחיותה, ואולי אף תתאים למלא את התפקיד על בסיס קבוע, דבר שיפנה ממוצע שבועי של שלוש מאות ושש-עשרה דקות בלוח הזמנים שלי.

לג'ין נוצרה בעיה עם מועד ההרצאה, משום שהייתה לו הזדמנות לקיים יחסי מין עם אשת אקדמיה צ'יליאנית שהגיעה לכנס במלבורן. לג'ין יש פרויקט — לשכב עם נשים ממספר רב ככל האפשר של מדינות. כפרופסור לפסיכולוגיה, הוא מתעניין מאוד במשיכה מינית בין בני אדם, שעל-פי אמונתו מושפעת במידה רבה ממטען גנטי.

אמונה זו הולמת את הרקע של ג'ין כגנטיקאי. שישים ושמונה ימים אחרי שג'ין קיבל אותי לפוסט-דוקטורט, הוא קוּדם לתפקיד ראש המחלקה לפסיכולוגיה. זה היה מינוי שנוי ביותר במחלוקת, שנועד לבסס את האוניברסיטה כמוסד מוביל בפסיכולוגיה אבולוציונית ולתרום לתדמיתה הציבורית.

בתקופה שבה שנינו עבדנו במחלקה לגנטיקה, היו לנו דיונים מרתקים רבים, שהמשיכו לאחר שעבר תפקיד. הייתי יכול להיות מרוצה מהקשר בינינו, ולו רק מהסיבה הזאת, אבל ג'ין הגדיל לעשות והזמין אותי לארוחה בביתו וקיים טקסי ידידות אחרים, מה שהוביל לקשר חברתי. אשתו קלודיה, פסיכולוגית קלינית, הפכה אף היא ידידה. מה שהביא את מניין ידידַי הכולל לשניים.

ג'ין וקלודיה ניסו במשך תקופה מסוימת לסייע לי בבעיית הרעיה. למרבה הצער, גישתם התבססה על פרדיגמת הדייטים המסורתית, שזנחתי קודם לכן על סמך ההנחה שההסתברות להצלחה אינה מצדיקה את המאמץ ואת החוויות השליליות. אני בן שלושים ותשע, גבוה, ספורטיבי ואינטליגנטי, בעל מעמד חברתי גבוה יחסית והכנסה גבוהה מהממוצע ממשְׂרת פרופסור חבר. על-פי היגיון זה, הייתי אמור למשוך טווח רחב של נשים. בממלכת החי הייתי מיטיב להתרבות.

אף על-פי כן, יש בי משהו שאינו מוצא חן בעיני נשים. מעולם לא היה לי קל להתיידד עם אנשים, ונדמה שהליקויים אשר גרמו לבעיה הזאת השפיעו גם על ניסיונותי ליצור קשרים רומנטיים. אסון גלידת המשמש הוא דוגמה טובה.

קלודיה הכירה לי אחת מחברותיה הרבות. אליזבת הייתה חוקרת במדעי המחשב, אינטליגנטית ביותר, בעלת ליקוי ראייה שתוקן על-ידי משקפיים. אני מזכיר את המשקפיים, משום שקלודיה הראתה לי את תמונתה ושאלה האם אין לי בעיה איתם. שאלה שלא תיאמן! מפסיכולוגית! בתהליך הערכת התאמתה של אליזבת כבת זוג פוטנציאלית — מישהי שאמורה ליצור גירוי אינטלקטואלי, לחלוק איתי פעילויות משותפות, אולי אפילו לגדל צאצאים — דאגתה הראשונה של קלודיה הייתה תגובתי לבחירת מסגרת המשקפיים שלה, בחירה שככל הנראה אפילו לא הייתה שלה, אלא נעשתה על-פי עצותיו של אופטומטריסט. בעולם כזה אני צריך לחיות. לאחר מכן קלודיה אמרה לי, כאילו זאת הייתה בעיה: "יש לה דעות מוצקות מאוד."

"הן מבוססות על ראיות?"

"נראה לי," אמרה קלודיה.

מושלם. היא יכלה לתאר כך גם אותי.

נפגשנו במסעדה תאילנדית. מסעדות הן שדות מוקשים לאנשים חסרי כישורים חברתיים, ואני הייתי עצבני, כמו תמיד במצבים כאלה. אך הייתה לנו התחלה מצוינת, כששנינו הגענו בדיוק ב-19:00, כפי שסוכם. סנכרון גרוע הוא בזבוז זמן עצום.

שרדנו את הארוחה מבלי שהיא ביקרה אותי על שגיאות חברתיות כלשהן. קשה לנהל שיחה תוך כדי תהייה האם אתה מביט באיבר הנכון, אז ננעלתי על עיניה הממושקפות, בהתאם להמלצתו של ג'ין. זה יצר רשלנות קלה בתהליך האכילה, שאליזבת, ככל הנראה, לא שמה לב אליה. להפך, היה לנו דיון פורה ביותר על אלגוריתמים של סימולציות. היא הייתה כל כך מרתקת! יכולתי כבר לראות אפשרות של קשר קבוע.

המלצר הביא את תפריטי הקינוחים, ואליזבת אמרה: "אני לא אוהבת קינוחים אסיאתיים."

זאת היתה, כמעט בוודאות, הכללה בלתי מבוססת, המסתמכת על ניסיון מוגבל, ואולי הייתי צריך לראות בה סימן אזהרה. אך הדבר סיפק לי הזדמנות להצעה יצירתית.

"אפשר לקנות גלידה מעבר לרחוב," אמרתי.

"רעיון מצוין. כל עוד יש להם משמש."

הערכתי שעד כה התקדמתי יפה, ולא חשבתי שהעדפת המשמש תהווה בעיה. טעיתי. בגלידרייה היה מבחר עצום של טעמים, אך מלאי המשמש שלהם אזל. הזמנתי לעצמי גביע כפול של שוקולד עם צ'ילי וליקריץ, וביקשתי מאליזבת לציין את העדיפות השנייה שלה.

"אם אין להם משמש, אני אוותר."

לא האמנתי למשמע אוזני. בעיקרון, לכל הגלידות יש אותו טעם, שנובע מצינון בלוטות הטעם. זה נכון במיוחד לטעמי פירות. הצעתי מנגו.

"לא, תודה, אני בסדר."

סיפקתי הסבר מפורט על פיזיולוגיית צינון בלוטות הטעם. טענתי שאם אקנה גלידות בטעמי מנגו ואפרסק, היא לא תהיה מסוגלת להבדיל ביניהן. באופן כללי, שתיהן תהיינה זהות למשמש.

"הן שונות לחלוטין," היא אמרה. "אם אתה לא מסוגל להבדיל בין מנגו לאפרסק, זאת בעיה שלך."

כעת הייתה לנו מחלוקת אובייקטיבית פשוטה, שיכלה להיפתר בו במקום על-ידי ניסוי. הזמנתי את המנה הקטנה ביותר של גלידה בכל אחד משני הטעמים. אבל כשעובד הדלפק הכין אותן, והסתובבתי כדי לבקש מאליזבת לעצום את עיניה לצורך הניסוי, היא נעלמה. כאן נגמרה ה"התבססות על ראיות". וגם ה"חוקרת במדעי מחשב".

לאחר מכן קלודיה אמרה לי שהייתי צריך להניח לניסוי לפני שאליזבת הסתלקה. ברור. אבל באיזה שלב? היכן היה הסימן? אלה דקויות שאיני מצליח להבין. אך איני מצליח להבין גם מדוע רגישות מוגברת לרמזים מעורפלים בקשר לטעמי גלידה צריכה להיות דרישה מוקדמת לזוגיות עם מישהו. נראה לי הגיוני להניח שקיימות נשים שאינן דורשות זאת. למרבה הצער, תהליך מציאתן הוא לא יעיל עד בלתי אפשרי. אסון גלידת המשמש עלה בערב שלם מחיי, שהפיצוי היחיד עליו היה מידע על אלגוריתמים של סימולציות.

שתי הפסקות צהריים הספיקו לאיסוף המידע ולהכנת ההרצאה שלי על תסמונת אספרגר, מבלי להקריב את התזונה, הודות לרשת האלחוטית שבקפטריה בספריית הפקולטה לרפואה. לא היה לי ידע קודם על הפרעות הקשת האוטיסטית, מכיוון שהן היו מחוץ לתחום ההתמחות שלי. הנושא היה מרתק. התמקדות בהיבטים הגנטיים של התסמונת, שיכלו להיות לא מוכָּרים לקהל שלי, נראתה לי כמתאימה ביותר. למרבית המחלות יש בסיס כלשהו בדי-אן-איי שלנו, אף על-פי שבמקרים רבים טרם גילינו אותו. עבודתי שלי מתמקדת בנטייה גנטית לשחמת הכבד. חלק גדול משעות העבודה שלי מוקדש להשקיית עכברים לשוכרה.

באופן טבעי, הספרים והמאמרים תיארו את התסמינים של תסמונת אספרגר, ומסקנת הביניים שהעליתי הייתה שמרבית התסמינים אינם אלא וריאציות פשוטות בתפקוד המוח האנושי, אשר נוכסו ללא הצדקה על-ידי הרפואה, מכיוון שלא תאמו את הנורמות החברתיות — נורמות חברתיות מלאכותיות — המשקפות את התצורות האנושיות הנפוצות ביותר, ולא את הטווח המלא.

ההרצאה נקבעה ל-19:00 בבית ספר שכונתי. הערכתי את זמן הרכיבה לשם באופניים בשתים-עשרה דקות והקציתי שלוש דקות להעלאת המחשב שלי ולחיבורו למקרן.

הגעתי כמתוכנן ב-18:57, אחרי שהכנסתי לדירתי את אווה, המנקה קצרת החצאיות, עשרים ושבע דקות קודם לכן. לפני הכיתה וסביב הדלת התגודדו כעשרים וחמישה אנשים, אך מיד זיהיתי את ג'ולי, המארגנת, על-פי תיאורו של ג'ין: "בלונדינית עם ציצים גדולים". למעשה, גודל שדיה לא עלה, ככל הנראה, על סטיית תקן של אחת וחצי מהגודל הממוצע למשקל גופה, ולא ממש היווה תכונה בולטת לזיהוי. היה זה בעיקר עניין של הרמה וחשיפה, כתוצאה מבחירת הלבוש שלה, שנראתה פרקטית באופן מושלם לערב ינואר חם.

אולי השקעתי יותר מדי זמן באימות זהותה, משום שהיא נתנה בי מבט מוזר.

"את בטח ג'ולי," אמרתי.

"אפשר לעזור לך?"

יופי. אדם מעשי. "כן, כווני אותי לכבל הווידיאו. בבקשה."

"הו," היא אמרה. "אתה בטח פרופסור טילמן. אני כל כך שמחה שהצלחת להגיע."

היא הושיטה את ידה, אבל ניפנפתי אותה הלאה ממני. "את כבל הווידיאו, בבקשה. כבר שש חמישים ושמונה."

"תירגע," היא אמרה. "אנחנו אף פעם לא מתחילים לפני שבע ורבע. רוצה לשתות קפה?"

למה אנשים כל כך לא מעריכים את זמנם של אחרים? עכשיו נצטרך לנהל את שיחת החולין הבלתי נמנעת. יכולתי לבלות רבע שעה באימון אייקידו בבית.

עד כה התרכזתי בג'ולי ובמסך שבקדמת החדר. כעת סקרתי את הכיתה וגיליתי שלא שמתי לב לנוכחותם של תשעה-עשר אנשים. אלה היו ילדים, רובם זכרים, שישבו ליד שולחנות. כפי הנראה, הם היו קורבנותיה של תסמונת אספרגר. כמעט כל הספרוּת בנושא מתמקדת בילדים.

למרות תחלואיהם, הם עשו שימוש יעיל יותר בזמנם מאשר הוריהם, שפיטפטו ללא כל תכלית. רובם עבדו על מחשבים ניידים למיניהם. ניחשתי את טווח הגילים שלהם כשמונה עד שלוש-עשרה. קיוויתי שהם הקשיבו היטב בשיעורי המדע שלהם, מכיוון שהחומר שהכנתי הניח ידע בסיסי בכימיה אורגנית ובמבנה הדי-אן-איי.

גיליתי שלא עניתי לשאלת הקפה.

"לא."

למרבה הצער, בגלל העיכוב, ג'ולי שכחה את השאלה. "לא קפה," הסברתי. "לעולם איני שותה קפה אחרי 15:48. זה מתנגש עם השינה. לקפאין זמן מחצית חיים של שלוש עד ארבע שעות, לכן אין זה אחראי להגיש קפה בשבע בערב, אלא אם האנשים מתכננים להישאר ערים עד אחרי חצות. מה שלא מאפשר שינה מספקת, אם יש להם משרה רגילה." ניסיתי לעשות שימוש בעל ערך בזמן ההמתנה על-ידי מתן עצה מעשית, אבל נראה שהיא העדיפה לדון בפרטים פחותי חשיבות.

"ג'ין בסדר?" היא שאלה. היה ברור שזאת וריאציה על הנפוצה שבנוסחאות התקשורת, "מה שלומך?"

"הוא בסדר גמור, תודה," אמרתי, תוך התאמת התשובה המקובלת לגוף שלישי.

"אה. חשבתי שהוא חולה."

"הבריאות של ג'ין מצוינת, להוציא את ששת הקילוגרמים העודפים שלו. יצאנו לריצה הבוקר. יש לו דייט הערב, הוא לא היה יוצא לו היה חולה."

ג'ולי לא התרשמה, וכאשר סקרתי את השיחה מאוחר יותר, גיליתי שג'ין, ככל הנראה, שיקר לה בקשר לסיבת היעדרו. הדבר נעשה, כפי הנראה, כדי לגונן על ג'ולי מתחושה שההרצאה שלה לא הייתה מאוד חשובה לג'ין, ולהצדיק את שליחתו של דובר פחות יוקרתי כמחליף. לכאורה, זה כמעט בלתי אפשרי לנתח מצב כה מורכב, הכולל הונאה והשערה על אודות תגובתו הרגשית של אדם אחר, ואז להכין לעצמך שקר מתקבל על הדעת, וכל זה בשעה שמישהו ממתין לתשובתך. אבל זה בדיוק מה שאנשים מצפים ממך לעשות.

בסופו של דבר סידרתי את המחשב שלי והתחלנו, באיחור של שמונה-עשרה דקות. אצטרך להגביר את מהירות הדיבור שלי בארבעים ושלושה אחוזים כדי לסיים כמתוכנן בשמונה — יעד ביצוע בלתי אפשרי, למעשה. עמדנו לסיים מאוחר, ולוח הזמנים שלי להמשך הערב עמד להיזרק לפח האשפה.

פרויקט רוזי; מאת: גרהם סימסיון; מאנגלית: סיון בסקין; הוצאת אחוזת בית; 304 עמודים
תאריך:  20/05/2013   |   עודכן:  20/05/2013
ציפי לוין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
דון טילמן האספרגרי ורוזי היפה
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מהכתוב בכריכת הספר על המחברת שריי יוספה גלב ניתן ללמוד כי בעברה שירתה ביחידה מבצעית, לאחר מכן הייתה חוקרת פרטית והיום מנחה במכון אדלר. הרומן עוסק בחיילת המשרת כמדריכת כלואים בכלא צבאי לאחר מכן מגויסת ליחידה חשאית בחו"ל ולאחר ארבע שנים עוברת להיות חוקרת פרטית בעלת משרד חקירות. נראה שיש תואמות כמעט מלאה בין הרומן לבין הביוגרפיה של המחברת.
20/05/2013  |  עפר דרורי  |   ספרים
"שיחות עם אלוהים" הוא הספר החשוב שקראתי בדרך להבנת טבעו האמיתי של העולם - עולם שיש בו אלוהים, לפי דעתי ואמונתי. היססתי רבות עד שקראתי ספר זה, ששמו נראה לי עוד הבטחה מנופחת. הייתי בטוח שאמצא בו הרבה אכזבה והבלי רוח. כבר מזמן מצאתי במיסטיקה את התשובות היחידות לחידות הקיום האנושי, כי רק שם יש אחדות דעים בין כל הדתות והתורות - בניגוד גמור למדע, שבו כל פעם הכול משתנה ותיאוריה אחת מפריכה את השנייה.
19/05/2013  |  ארווין קליין  |   ספרים
הספר "צה"ל המבצעים הגדולים" , כולל תיאור של כשלושים מבצעים בתולדות צה"ל ממלחמת העצמאות ועד המבצע שטרם בוצע והוא הפותח את הספר והוא תקיפת הכורים הגרעיניים באירן. הספר בנוי פרקים פרקים כאשר כל פרק מתאר מבצע אחד ולצדו ראיון עם דמות מפורסמת המתייחסת בהיבט אישי למבצע המתואר.
16/05/2013  |  עפר דרורי  |   ספרים
הגיבור חסר השם של "יומן של גוף", גבר צרפתי שגר בפריז, כותב יומן מגיל שתים-עשרה עד גיל שמונים ושבע. אבל אין זה יומן רגיל. את כל רגשותיו, מעשיו, קורות העולם שסביבו ויחסיו עם חבריו ויקיריו, מתאר בעל היומן דרך זווית אחת ויחידה: מה הרגיש גופו. "אני רוצה לכתוב את היומן של הגוף שלי משום שכולם מדברים על דברים אחרים", אומר המספֵּר בצעירותו. "מי שכותבים יומן סתם, למשל לוּק או פרנסואז, כותבים על החיים ועל רגשות, סיפורים של חברוּת, אהבה, בגידה, הצטדקויות בלי סוף [...] אני רוצה שבעוד חמישים שנה, לדברים שאני כותב יהיה אותו מוּבן. בדיוק אותו מוּבן!" וכך אנו, הקוראים, יוצאים עם הגיבור למסע חושפני ומרתק שנפרש על פני כשבעים וחמש שנה, ובתוך כך מתוודעים אל שלל חוויות חיים מסעירות - ואל גופנו שלנו.
14/05/2013  |  ציפי לוין  |   ספרים
בספרו "אבי ואמי" אפלפלד חורג מעט מכתיבתו. הספר כולו מתאר שלושה שבועות של חופש על גדות הנהר "פרוט" ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה כאשר ריח המלחמה נישא באוויר. אפלפלד מצליח להעביר בצורה מצוינת את חרדותיו של הילד המתגבר בן העשר (ושבעת החודשים) מפני העתיד להגיע, את רגישותו של הילד והאבחנה הדקה בה ניחן לתיאור היחסים שבין אביו ואמו וליכולת הנדירה שלו לתאר את אישיותם.
14/05/2013  |  עפר דרורי  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
פרוץ מלחמת העולם השנייה בהתקפת גרמניה על פולין; הפייסנות של צרפת ואנגליה כלפי גרמניה גרמה לתוצאה הפוכה; צבא צרפת היה חזק מצבא גרמניה אך התרבות הצבאית הצרפתית הייתה תבוסתנית; ניצחון...
דן מרגלית
דן מרגלית
לרוע מזלו של חליוה הכשל התממש בתקופת כהונתו כראש אמ"ן    עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
דרור אידר
דרור אידר
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה    ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il