|   15:07:40
דלג
  יצחק בם  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

על בית המשפט האזרחי כמעגן נשים <br>

בעקבות פסק דין ביטון שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, בו בוטל צו המעכב את יציאתו מן הארץ של בעל סרבן-גט, מאשים עו"ד יצחק בם כי בית המשפט החילוני והנאור הוא שקיבע את עגינותה של האישה, בעוד שדווקא בית הדין הרבני היה נכון לבוא לקראתה ולפתור את בעייתה; האם הכל כשר במלחמה בין הערכאות?
25/12/2004  |   יצחק בם   |   מאמרים   |   תגובות
נועם שרביט
בג"צ: לבתי הדין הרבניים אין סמכות שיפוט כלפי כלל יהודי העולם

נועם שרביט
ביה"ד הרבני קורא לכנסת: עזרו לנו להתיר עגונות

נועם שרביט
תקדים: ביה"ד הרבני הוציא צו עיכוב יציאה נגד סרבן גט שאינו תושב ישראל

בתקופת ההשכלה היתה הפואמה "קוצו של יו"ד", מאת יהודה לייב גורדון (יל"ג), לקריאת הקרב של המשכילים כנגד הממסד הרבני החשוך. הסיפור מספר על אישה שנישאה לתלמיד ישיבה, הילל שמו, אשר יצא את העיירה בבקשו פרנסה ולא שב אליה עוד, אך בטרם נעלם באוניה שנטרפה בסערה שלח "הלל" לאשתו גט כריתות. האישה, שבינתיים פגשה אדם אחר, משכיל ונאור, ייחלה לגט שישחררהּ מכבלי בעלה הראשון. ברם, בהגיע יום הדין, אב בית הדין פסל את הגט, באומרו כי "הילל" כותבים מלא ולא חסר. "כמעט הייתי בכל טוב, אני וילדי, אך קוצו של יו"ד הוא הרגני" - קוננה הגיבורה על מר גורלה.

פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה בעניין ביטול צו המעכב את יציאתו מן הארץ של הבעל סרבן-הגט, אשר בזכותו יעגן הבעל את אשתו האומללה לעולמי עד, העלה בזכרוני את שירו הנשכח של יל"ג. גם בסיפור זה, הידוע כפסק דין ביטון, אטימות השופטים גרמה לטרגדיה אנושית.

עובדות הפרשה פורסמו בהרחבה, לכן אקצר: עסקינן בזוג יהודים אזרחי מונקו ותושביה, אשר נישואיהם עלו על שרטון. בית המשפט האזרחי במונקו פסק על גירושין (אזרחיים) והסדיר את ענייני משמורת הילדים והמזונות, אולם הבעל לא נתן לגרושתו האזרחית גט כדת משה והותירה עגונה. בעת שהבעל ביקר בישראל, האישה פנתה אל בית הדין הרבני וביקשה לכוף עליו את הגט וכן לפסוק לה מזונות עד אשר יינתן הגט. בית הדין הרבני עיכב את יציאתו של בעל מן הארץ וסירב לבקשותיו לבטל את צו עיכוב היציאה [הפרשה סוקרה בהרחבה ב-Nfc, ראו קישורים].

כך הגיעה הפרשה לבג"צ. השופטת פרוקצ'יה קבעה (ועל נכונות קביעה זאת אין סיבה לחלוק), כי בעניין תביעת הגירושין החוק ברור והוא שולל סמכות מבית הדין - התנאי לסמכותו של בד"ר הוא אזרחות ותושבות ישראלית של שני הצדדים. לעניין מזונות, החוק אינו דורש שום תנאי, אלא קובע כי כאשר האישה מגישה תביעת מזונות לבית הדין הרבני, לא תישמע הטענה כי בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה.

השופטת פרוקצ'יה קבעה, כי טענת סמכות בעניין מזונות תישמע ותישמע, בנימוק שתביעת המזונות אינה כנה, משום שתכליתה להקנות לבית הדין את הסמכות להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ וכך, בעקיפין, לכוף גט. "הפתרון הראוי אינו יכול לעמוד בסתירה לעקרונות יסוד של תקינות הליכי משפט, אשר אינם מתיישבים עם פתרון מחלוקת בדרכי כפייה... שאין להם עיגון בדין", אמרה השופטת.

כמו בשירו של יל"ג, נאמנות לקוצו של יו"ד של דיני הסמכות גברה אצל שופטי הרוב על כל שיקול יהודי-אנושי אחר. אולם, אם אטימות הדיין של יל"ג הינה אטימות לשם אטימות, הרי במקרה הנוכחי, אג'נדה נוספת, מלבד האדיקות הדיונית והקנאות לדיני הסמכות, מסתתרת מאחורי היצמדותה של השופטת פרוקצ'יה לדקדוקי עניות של פרשנות הדין.

נימוקיה של השופטת פרוקצ'יה אינם יכולים לעמוד בשום קריטריון של צדק. ביסודו של דבר, השופטת קבעה כי האישה אינה פועלת בתום-לב בנסותה לעקוף את בעיית הסמכות בעניין הגט, על-ידי ההיתלות בוו המזונות ולכן עיכוב היציאה מן הארץ הוא ניסיון שלא כדין לכפות גט.

חוש צדק מוזר יש לה לשופטת פרוקצ'יה. הרי הבעל מעגן את אישתו משך שנים, מונע ממנה את הגט ומונע בכך מעגונתו לשקם את חייה לאחר פרידת בני הזוג, ולנסות למצוא קשר זוגי אחר. זכותו של כל אדם לממש את אושרו במסגרת משפחתית-זוגית והבעל המעגן מונע זכות בסיסית זאת מעגונתו. האין זו צורה מתוחכמת במיוחד של התעללות? התישמע טענה לעניין תום-הלב של האישה מפי נבל שמעגן אותה? בית המשפט פסק שכן. היש עוד מקרה שבו בית המשפט איפשר לנבל לעלות טענה של תום-לב כנגד הנפגע ממעשה נבלתו, ולא אמר לו "טול קורה מבין עינך"? - אם השופטת פרוקצ'יה מכירה עוד מקרה כזה, אשמח לשמוע מהו.

בעשורים האחרונים המשפט הישראלי עובר מפורמליזם לערכים, מדיון בטכנאות משפטית והיתלות בכללים היבשים לעיסוק בעקרונות של צדק. לעיתים קרובות מוציא בית המשפט את לשון החוק מידי פשוטה כדי להגיע לתוצאת צודקת. כאן לא היה כל צורך במאמץ: הקביעה כי בית הדין מוסמך לדון בענייני מזונות העגונה מצויה בלשונו המפורשת של החוק וכן תואמת את עקרונות הצדק. ניתן היה בקלות לפסוק אחרת, בלא לסטות מלשונו המפורשת של החוק ובלא להושיט יד לנבל. הוצאת לשון החוק מידי פשוטה נעשתה, במקרה זה, כדי להגיע לתוצאה המותירה את האישה בעגינותה.

לא רק חוש צדק מיוחד יש לה לשופטת פרוקצ'יה, אלא גם רגישות מיוחדת לסבלו של החלש והנתון לסחטנות. כך היא מכירה דווקא בסבלו של הבעל המעגן, המרותק לארץ, כאשר מפתחות כלאו מצויים בידיו, וקובעת כי ניסיונה של האישה להשתחרר מעבותות עגינותה, בהם כבל אותה בעלה, מהווה "פתרון מחלוקות בדרכי כפייה". רק החלטה של בית הדין הבינלאומי בעניין גדר ההפרדה יכולה להתחרות עם פנינת ההגות המשפטית הזאת.

כאשר איש רודף אחר פרודתו כמי שכפאו שד, אינו מניח לה לנהל את חייה, מטריד אותה ומתנכל לה, בית המשפט בלא היסוס יתן לאישה צו הגנה. במידה ואיומים באלימות או אלימות ממשית מעורבים בעניין, לבעל יש סיכוי טוב לזכות גם בכתב אישום ולהישלח למעצר עד תום ההליכים. יש שופטים המחמירים במיוחד עם נושאי אלימות במשפחה. מהו אותו שוני מהותי ויסודי בין מי שמטריד את פרודתו לבין מי שאינו מניח לה להמשיך בחייה על-ידי כבילתה לקשר שנגמר, בסרבו לתת לה גט? הרי כבליהם של הנישואין שלא הותרו משפיעים על חייה של האישה הדתייה לא פחות מאשר רדיפה יומיומית של הבעל.

הם מונעים ממנה לפתח כל קשר משמעותי עם כל איש אחר ורובצים על חייה כצל ענק, שאינו שונה בהרבה מצילה של הטרדה מאיימת. לכן, בכל קנה מידה מוסרי, התייצבותו של בית המשפט לימינו של הבעל המעגן אינה שונה מהתייצבות בית המשפט לימינו של כל בעל אחר שאינו מניח לפרודתו, בין אם על-ידי הטרדות ובין אם על-ידי איומים ואלימות.

גם במישור המשפט הבינלאומי הפרטי, החששות של השופטת פרוקצ'יה מהסתבכות בינלאומית אינם מצדיקים עיגון האישה. מבחינת סמכותו של בית המשפט בישראל לדון בענייני בני הזוג, הרי כלל מקובל הוא כי כל מי שנכנס למדינה מקבל במשתמע על עצמו את סמכות בתי המשפט שבה, גם אם שהייתו במדינה הינה אקראית. מבחינת הכפיפות לדין הדתי, הרי כל מי שנישא בחופה וקידושין כדת משה מקבל על עצמו במשתמע את תחולת הדין הדתי, על עניינים הכרוכים בנישואיו ובגירושיו. הקשיים האפשריים בתחום המשפט הבינלאומי הפרטי ניתנים היו לפתרון, לו היה רצון לפתרם.

גם הטיעון לפיו בשיטות משפט זרות רבות יש כלים שונים לכפיית גט אינו יכול לעמוד. כותבת השופטת "בצרפת עצמה, הוכרה עילת תביעה בנזיקין במקום בו עיכב הבעל את גיטה של אשתו". "בצרפת עצמה"? היתכן שהשופטת סבורה, כי למשפט הצרפתי ולבתי משפט אזרחיים בצרפת יש זיקה לדיון בענייניהם של בני הזוג? השכחה כי מונקו הינה נסיכות עצמאית? על כל פנים, בטענה של "פורום לא נאות", הנטל על הטוען הוא להראות באיזה פורום אחר (בית משפט אחר) יכול להתברר הסכסוך בצורה יעילה וצודקת יותר. הבעל, שביקש להשתחרר מהסמכות הרבנית, אף לא התחיל להרים את הנטל הזה ולו משום שאין בית משפט או בית דין בעולם הנהנה מסמכויות מהן נהנה בית הדין הרבני בישראל בפתרון סכסוכים מהסוג הזה.

מדוע אפוא השופטת פרוקצ'יה נאחזה בקוצו של יו"ד והתייצבה לימין הבעל המעגן? מהי האג'נדה הנסתרת?

בשנים האחרונות, בשורה של פסקי דין, בית המשפט העליון יצר רושם כי העימות החזיתי שלו עם בתי הדין הרבניים נובע מדאגה לשלומן ורווחתן של הנשים, הנפגעות מיישום הדין הדתי בידי בתי הדין, וכי קיצוץ כנפיהם של הדיינים נועד לקדם צדק למי שהדין הדתי קיפח. במקרה זה המצב היה הפוך. אוזניו של הדין הדתי לא נותרו ערלות לתחינותיה של העגונה, והיה זה בית משפט החילוני והנאור שקיבע את עגינותה.

תוצאה זאת חושפת את האג'נדה האמיתית של הקליקה המובילה בבית המשפט העליון - לא דאגה לשלום הנשים, כי אם מלחמת חורמה באופייה היהודי של המדינה, המתבטא, בין היתר, בסמכויות הניתנות לבתי הדין הרבניים בדבר נישואין וגירושין של היהודים. הקיצוץ השיטתי בסמכויות בתי הדין הרבניים לא נועד לקדם את זכויותיהן של נשים, כי אם להביא לגט כריתות בין מדינת ישראל לבין המשפט הדתי. רק כך אפשר ליישב בין פסקי דין הרבים שניתן בית המשפט העליון בעשורים האחרונים, אשר בהם קוצצו סמכויות בית דין רבני בצורה משמעותית כאשר הביקורת על קיפוח הנשים והלא-דתיים עמדה ברקע, לבין פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה, המנציח עגינות בשם המלחמה בבתי הדין.

מבין שורותיו של פסק הדין ניתן לראות עוד כמה מגמות במחשבתה של השופטת. ראשית, השופטת אומרת באגב אורחא, כי התפיסה של אזרחות קוסטרוקטיבית, לפיה לבית הדין הרבני הישראלי הסמכות לדון בענייני אישות של יהודי התפוצות, בייחוד בהתייחס למדינות בהן אין ערכאה אחרת היכולה לסייע לאישה להשתחרר מעגינותה, הולכת ומשתרשת בפסיקת בתי הדין. בהכרעה הנוכחית בית המשפט העליון מחסל למעשה גישה זו.

"האזרחות הקונסטרוקטיבית" לא רק שיכולה לסייע לנשים עגונות להשתחרר מכבליהן, אלא גם מדגישה את הזיקה שבין התפוצות לארץ-ישראל ואת מרכזיותה של ארץ-ישראל ביחס לתפוצות. קריעת הקשר המתהווה בין הסמכות של בתי הדין בארץ לבין יהדות התפוצות אינו רק סותם את הגולל על תקוותיהן של עגונות ישראל בתפוצות כי גאולתן תבוא מירושלים, אלא גם פורם את הקשר בין יהדות ישראל ליהדות התפוצות, ומפחית ממעמדה של ארץ-ישראל ומסמכותם הדתית של רבני ארץ-ישראל ביחס לתפוצות. בבירור יש כאן העדפה של ישראליות על חשבון היהדות.

שנית, השופטת פרוקצ'יה רומזת כי פתרון לבעיית העגינות צריך לבוא על-ידי פיתוח ההלכה ולא על-ידי "התעלמות ממושכלות יסוד של כללי הסמכות הבינלאומית". המצב הרצוי, מבחינתה של השופטת פרוקצ'יה, ככל הנראה (הדבר לא נאמר במפורש בפסק הדין) הוא שינוי דיני גיטין באופן שיאפשר ביטול הנישואין על ידי פסיקת בית משפט, בלא להיזדקק לאקט של סידור גט ומסירתו, התלוי ברצונו של הבעל.

בדרכה אל המטרה הגדולה השופטת פרוקצ'יה שוללת מהיהדות המסורתית את האמצעים שהיא עצמה פיתחה כדי למנוע עגינות ולכוף גט על בעלים. בשוללה את האמצעים המסורתיים כנגד סרבני גט, השופטת הופכת את החופה והקידושין לבלתי נסבלים בעבור בנות ישראל. כאן יש מקום לתמיהה, האם האמצעי לעידוד שינויה של ההלכה - השנאת חופה וקידושין על בנות ישראל - אינו מטרה בפני עצמה אצל כבוד השופטת.

שלישית, השופטת פסקה הוצאות משפט לעגונה. הגמרא במסכת סנהדרין, דף ק"ט ע"ב, מלמדת אותנו על שיטת המשפט בעיר סדום, אשר הביאה לחורבנה. על-פי שיטת המשפט הסדומית, אדם אשר נפצע מידי חברו חייב היה לשלם לפוגע, כלשון התלמוד "דפדע ליה לחבריה אמרי ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא". בסדום, המוכה שילם פיצויים והוצאות למכה על זה שהתאמץ כשהיכה אותו. השופטת פרוקצ'יה לא למדה משפטים בסדום. למיטב ידיעתי היא למדה משפטים בירושלים. על-כן, תמוהה העובדה מדוע היא מחייבת את העגונה בהוצאותיו של בעלה המעגן? האם היא היתה מחייבת בהוצאות אישה מוכה, אשר תביעתה נגד בעלה המכה הייתה נדחית מחמת טכנאות משפטית? האם יש גבול לערלות לבב בפרשה עגומה זאת?

"אישה עברייה, מי יידע חייך? / בחושך באת ובחושך תלכי..." - קונן יל"ג על מר גורלן של נשים יהודיות, הנתונות לחסדיהם של רבנים נבערים מדעת. קינה דומה אפשר לקונן היום על מר גורלה של אישה אחת, אשר גורלה הוקרב על מזבח שנאת היהדות בבית המשפט העליון.

_________________

הכותב הינו עו"ד, הלומד לתואר שני באוניברסיטת הרווארד.

תאריך:  25/12/2004   |   עודכן:  27/12/2004
עו"ד יצחק בם
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות

25/12/2004  |  יואב יצחק  |   מאמרים
מאז שנת 1977 מידרדרת מפלגת העבודה מדחי אל דחי, ומאבדת את אימון הציבור בישראל. מבחירות לבחירות מצטמצם כוחה של המפלגה גם כוחה הפרלמנטרי וגם כוחה המוסרי. אין אח ורע לתופעה שכזו בעולם המערבי והדמוקרטי. ביחוד בדמוקרטיות האמיתיות שמהן לוקחת מדינת ישראל דוגמא, אנגליה וארצות הברית.
25/12/2004  |  יובל ברנדשטטר MD  |   מאמרים
לפני מספר שנים ישבתי בהרצאה מלומדת באחד הכנסים החשובים ביותר בעולם הרפואה, והאזנתי בקשב רב. המרצה פיתח נושא מיוחד שבו יש לקבוצת מחקר ישראלית נוכחות רבה, ובמחי יד ביטל הלה את כל המידע שפורסם על-ידי אותה קבוצה כבלתי מהימן. מתברר כי לשקר אין רגליים, וכי אותה קבוצת מחקר נוהגת להשמיט ממאגר המידע את שלא עולה בקנה אחד עם התיאוריה.
25/12/2004  |  יובל ברנדשטטר MD  |   מאמרים
אם חשבתם שהפוליטיקאים שלנו ירדו לשפל המדרגה בציניות, באגוצנטריות, ובצפצוף על הבוחר, הנה באה מפלגת העבודה, שחברי המרכז שלה בחרו את שריה בשיטת "מצעד הפזמונים", שקבל עם ועדה, ללא בושה, שמו ללעג ולקלס את הדמוקרטיה הרופפת שלנו.
25/12/2004  |  גורי גרוסמן  |   מאמרים
כולנו ניצולי שואה.
25/12/2004  |  יובל ברנדשטטר MD  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
צבי גיל
צבי גיל
אם ביבי נתניהו ייכנס להיסטוריה זה יהיה על שהוא הצליח לא רק להקים ולקיים ממשל גרוטסקי, נלעג, מטורלל ומעורר חלחלה, אלא להשליט ממשל מעוות זה באמצעות הדמויות הנלעגות שבו והמדינית העקומ...
דן מרגלית
דן מרגלית
במרכז האמנויות בתל אביב, באולם ענק שהיה מלא עד אפס מקום, התקבצו יהורם גאון וחברי הגבעטרון להנעים משירי נעמי שמר, שהלכה לעולמה לפני 20 שנים
ירון פרידמן
ירון פרידמן  |  
חזרה לפילוג הפוליטי שהיה לפני השבעה באוקטובר, התחמקות מקבלת אחריות למצב, משבר מנהיגות ועוד - לא מדובר בישראל אלא בוויכוח הפנים-פלשתיני. פרשן מצרי מתאר בדרכו את המתיחות בין שני הפלג...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il