מעשה שהיה כך היה - מבוסס על סיפור אמיתי: בוקר בהיר אחד נהג מונית נוסע לתומו והנה הנתיב שלפניו עמוס והנתיב הנגדי פנוי. הוא מביט ורואה שמעבר לצומת חסום. לכן הוא מעריך שתוך 5 שניות מקסימום הוא עוקף, פונה שמאלה ונעלם כלעומת שבא.
כעת אותו אירוע מנקודת מבטי: אני מגיע לצומת עם רכב גדול, מבין שלא אוכל לעבור אותו ואם אנסה אתקע באמצע כי הצד השני חסום. אז אני עוצר לפני מעבר החציה ומאפשר לאם ושלושת ילדיה לחצות. מאחר שבעבר היו מקרים שאנשים חצו בלי להציץ לצד השני, פיתחתי לי הרגל שכאשר חוצים לפני אני מציץ במראה.
ומה רואות עיניי? מונית נוסעת להנאתה ובעוד 2, 3 שניות עומדת "לפגוש" את האם וילדיה. צפצפתי. צופר, צופר, צופר, עוברת חצי שנייה, עוד חצי שנייה, עוד ועוד. לא הבינו אותי. אולי האם חשבה שאני קצר רוח ומנסה לזרז אותה? אולי נהג המונית חשב שאני נהג ממורמר המצפצף ללא הפסק מתוך כעס? מכל מקום בסוף נפל האסימון והמונית עצרה.
האם נבהלה, צעקה עליו, עברה, הוא הסתובב שמאלה, ובזה תם האירוע.
אין עניין לציבור
מקרה שגרתי, משעמם, שום דבר מיוחד. אין סירנות, אמבולנסים, כתבה בטלוויזיה, שורה בעתון, אבל כך צריך להיות בתחבורה. הדבר הכי חשוב שקשור לכביש הוא: שנשכח. שלא יקרה שום דבר מעניין.
להזדעזע מתאונה זו לא חוכמה גדולה. חושינו התקהו. אם אנחנו רוצים למנוע תאונות עלינו להזדעזע מוקדם הרבה יותר. אולי נוטים לחשוב שהנתיב השני שייך לרכבים שמגיעים מימין, לכן בתמימות לא מעלים על הדעת בכלל להציץ שמאלה כשעוברים רכב גדול. זה קורה המון פעמים, יותר מדי פעמים, בעיקר לנוער. אותי זה מזעזע!!! ציון נכשל המוני ב"טסט להולכי רגל".
מדובר במגיפה
הערכה שלי: מדובר במגיפה! משרד החינוך חייב לשים דגש על העניין הזה במסגרת שיעורי הזהירות בדרכים.
משרד התחבורה כדאי שיכין תשדיר פרסומת עם תסריט כמו המקרה המתואר כאן.
חציית כביש זו משימה! אומנם לא סבוכה במיוחד, אבל היא חייבת להסתיים תמיד בהצלחה. לכן עד שאירוע הכביש לא מסתיים, כל החושים דרוכים כדי לצפות מהיכן עלולה לצוץ הפתעה. יש לתת לכביש את הכבוד הראוי לו. חציית כביש זה כמו אח"מ הנכנס לאולם: מפסיקים מיד הכל ומתרכזים בו.
חינוך לאחריות אישית
צריך להשקיע אנרגיה בדברים לא רק על-פי הסיכוי שיקרו, אלא על-פי חומרת תוצאותיהם. הסיכוי שהיום תהיה לי תאונה קשה אפסי. אך מכיוון שהתוצאה כה חמורה עלי להשקיע את מירב האנרגיה על-מנת לוודא שלי באמת זה לא יקרה.
בוודאי לא לרוץ ולקוות שתשיג את המכוניות. שיטה זו נפוצה אצל חתולים ולא תמיד היא מצליחה... לסמוך על העיניים, לא על הרגליים.
עוד דבר קטן שכדאי ללמד בבית הספר על חציית כביש: לא לכעוס על אחרים. כשאתה כועס על נהג אחר, כאילו ציפית ממנו שישמור עליך והוא אכזב אותך. זה עלול להיות מאוד עצוב אם תסמוך על כל נהג אלמוני שישמור על חייך. בוודאי שיש להיעזר בתמרורים, רמזורים, מעברי חציה וכו', תיעזר אך אל תסתפק בהם. פקח עיניים, תטיל על עצמך את האחריות לבטיחותך, אפילו במעבר חציה.
רולטת כביש: אחד הדברים האכזריים היא הסטטיסטיקה הוודאית לפיה יש לא מעט אנשים מלאי שמחת חיים ותוכניות לעתיד אשר בקרוב הכל יסתיים עבורם. מי הם? איש לא ידע, אך עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי להצילם. כיום התודעה הציבורית לגבי חציית כביש לוקה בחסר! המסר שמעבר חציה או רמזור ירוק הם ערובה לאריכות ימים - שגוי.
אין מספיק נתונים לנסוע מהר
מנקודת מבטו של הנהג יש להגביר תודעה לפיה חובה להאט לפני מעברי חציה גם אם אין פסי האטה. על אחת כמה וכמה אם חלקו מוסתר. בדוק את עצמך: אתה ממהר? זה יפה מאוד מצדך, אך האם יש לך מספיק שדה ראייה לשם כך?
חיפזון וחילזון
הגעתי למסקנה שהבעיה בכביש היא פחות מהירות ויותר "ממהרות" או "מיהור" כלומר: חיפזון. צאו 10 דקות מוקדם יותר כך תהיו פחות בסטרס, זה כבר יקטין 90% מהסיכוי לתאונה. עוד 90%: שמירת מרחק. סעו רגוע, תהיו פנויים יותר לזהות בזמן קטעים בעייתיים.
סיכום
התופעה בה ילדים ונוער (בעיקר) חוצים כביש בלי להתבונן שמאלה כשרכב גדול חוסם את שדה הראייה, רחבה מדי. על משרדי החינוך והתחבורה לטפל בבעיה זו בדחיפות.
