העדות בישראל הן עובדה מוגמרת. יש כורדים, תימנים, פולנים יקים, רוסים ועוד ועוד. מרבית העדות רוצות לשמר את יחודיהן באשר יש בזה גם מורשת, אולם לעתים לא רחוקות גם אספקטים כלכליים כאלה או אחרים.
הכורדים חוגגים ברוב עם את הסהרנה, המרוקאים חוגגים את המימונה, לרוסים ערוץ טלוויזיה, וגם לערבים (אין מה לדבר) תוכניות רבות ועשירות בטלוויזיה וברדיו.
האם זה שד עדתי או הווי חיים? יש כאלה שאינם מצליחים בחיים ותולים זאת בשד העדתי, כלומר בגזענות. אולם אנו בדרך כלל תולים את הגזענות באטישמיות וזו כידוע אינה מבדילה בין עדה לעדה אלא שמה את כל היהודים בקדרה אחת.
הוא לא משלנו
בהיותי סטודנט באוניברסיטה העברית נגשתי לראיון עבודה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עם חבר נוסף. שנינו בוגרי צבא. שנינו בוגרי בית ספר תיכון. שנינו בעלי תעודת בגרות ושנינו סטודנטים לכלכלה באוניברסיטה העברית.
ראשון נכנס חברי שהוא ממוצא מרוקאי ענה על השאלות ויצא שני נכנסתי אני נשאלתי שאלות ובסיום הראיון אמר לי המראיין (שהוא ממוצא מרוקאי) שהוא מעוניין בי. שאלתי מדוע והמלצתי כי יקבל את חברי באשר לי היו הצעות נוספות, אלא שהוא העדיף אותי משום שאני אשכנזי. לבסוף הודעתי לו שאיני מעוניין ולכן קלט את חברי שלימים התפתח והתקדם לתפקיד של סמנכ"ל בחברה ממשלתית גדולה.
מאידך, כשהייתי ממונה על תחום התקציב של משרד החינוך באגף התקציבים באוצר, הזדמנתי יום אחד למשרד החינוך שם פגשתי חבר מהפנימיה הצבאית שהיה, איך לא, ממוצא עירקי, ורצה להתקבל לתפקיד זוטר באחת ממחלקות המשרד. המנהל שראה אותי מדבר איתו קרא לי לחדרו שאל עליו המלצתי עליו בחום ואז הוא אמר לי "אבל הוא לא משלנו". אמרתי לו מה זה משנה החשוב הוא איכותו. הוא לא התקבל. לימים גם הוא התפתח לתפקידים בכירים ביותר.
יכולתי להפליג ולספר מקרים נוספים אולם מכאן אתה למד כי הגזענות הינה בראשם של האנשים בלי תלות במוצאם.
כל אלה שאינם מצליחים, במיוחד מעדות המזרח, טוענים לקיפוח, יש גם פוליטיקאים שרותמים זאת למרכבתם הלא לגיטימית.
לא יעזור דבר גם בארצות אחרות יש איבה בין עדות - ההיספנים מול הכושים, הלבנים מול ההיספנים והכושים השיעים מול העלאויים והסונים ועוד ועוד. לא חסרות סיבות לשנאות בין בני אדם זה הרי הדלק המזין את המלחמות ואת חוסר היציבות.
רק חינוך, חינוך ועוד פעם חינוך יכול להשפיע, לא לגמרי אמנם, אבל לפחות להפחית באורח ניכר על השנאה בין הגזעים והעדות.
