כאשר צפיתי השבוע באקראי בפרומו של התוכנית "
האח הגדול" ונתקלתי בדמותו של עו"ד
רונאל פישר, שהופיע על תקן שופט מדומה שדן בחטאיהם הפיקטיביים של דיירי הבית, לא נפלתי מהכיסא. אצל עו"ד פישר כל האמצעים הלא-כשרים מוכשרים כדי להגיע למטרות שהוא הציב לעצמו. מבחינתו, הדרך מהנחיית תוכנית דנה בעשרת הדיברות לתוכנית ריאליטי רדודה.
פעם הוא הכריז: "כל אדם שאני מראיין, פוגש ברחוב, או שהקשר שלי אליו הוא בכל מישור - אם יש עניין משפטי שלו שמעניין אותי, הוא לקוח פוטנציאלי וראוי". הנטייה האובססיבית של עו"ד רונאל פישר בעל קופת השרצים להרבות להופיע על מרקע הטלוויזיה, בדרך כלל בערוץ 2 שבו יש לו קשרים אישיים, נועדה בעיקרה לרכוש לקוחות נוספים והינה סוד גלוי.
את הלקוח הכבד ביותר, האוליגרך
ארקדי גאידמק, רכש עו"ד פישר באמצעות תוכנית "גברים בשחור", שלה היה שותפו לראיון חבר הכנסת
מיקי רוזנטל, שהיה אז עיתונאי חוקר והיה בעצמו לקוח של עו"ד פישר. תנועת אומ"ץ הגישה לנציב הקבילות של
הרשות השנייה תלונה נגד עו"ד פישר על פגיעה חמורה באתיקה המקצועית העיתונאית, אך זו נדחתה בנסיבות מוזרות. גם רוזנטל שוחר האתיקה מילא את פיו מים דלוחים ולא היה מוכן לצאת חזיתית נגד שותפו שביצע דבר עבירה. הוא רק אמר שהסיק מסקנות והפסיק את התוכנית.
תמיד הייתה לי תחושה עובדתית שפישר מצליח לחמוק בלי פגע מתלונות שמוגשות נגדו, בעיקר בשל הערמומיות והתחכום הגלויים שלו. כך היה גם לפני זמן קצר בתום דיון ממושך במוסדות השיפוטיים של לשכת עורכי הדין, בתלונה שהגישה אומ"ץ נגד עו"ד פישר לפני ארבע שנים, על דברים חמורים שהשמיע כלפי השופט המוערך הלא מדומה,
חנן אפרתי, בתום הכרעת דין שהרשיעה את לקוחו הפדופיל. הפנייה ללשכת עורכי הדין באה אחרי שהמשטרה סירבה לטפל בתלונה שלנו נגד פישר, בנימוק שאין ראיות לביצוע מעשה פלילי.
- "תנועת אומ"ץ מגישה בזאת תלונה נגד עוה"ד רונאל פישר בחשד שעבר לכאורה על חוק זילות בית המשפט.
עו"ד רונאל פישר ייצג את הנאשם יעקב העליון, שהורשע בבית משפט השלום בתל אביב, ביום 20.4.09, בעבירות של בעילה אסורה של קטינה ובמעשה מגונה באחותה של הקטינה. לאחר השמעת גזר הדין אמר עו"ד פישר לעיתונאים, באולם בית המשפט, כי המעשה המגונה היחיד בתיק הפלילי הנ"ל, הוא הכרעת הדין.
דבריו החמורים של עו"ד פישר הינם עבירה לפי סעיף 255 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, העוסק בזילות בית המשפט וקובע: 'האומר או כותב דבר על שופט או דיין לעניין כהונתו בכוונה לפגוע במעמדו, או מפרסם דברי גידוף נגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו - מאסר שלוש שנים, אולם ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין בדבר שיש בו עניין לציבור לא תהא עבירה לפי סעיף זה'.
נראה לנו כי דבריו של עו"ד פישר חורגים ממסגרת ביקורת כנה ואדיבה ואשר על כן אנו תובעים לחקור אותו ולקבוע אם אין בדבריו עבירה פלילית המחייבת להעמיד אותו לדין".
המשטרה הודיעה לנו כי לא נמצאו ראיות להעמיד את עו"ד פישר לדין. בדרך כלל המשטרה אומרת בנסיבות כאלה של סגירת תיקים, ש"אין עניין לציבור". הפעם היה עניין לציבור, אבל לא עניין למשטרה.
אומ"ץ לא ויתרה והגישה נגד עו"ד פישר תלונה ללשכת עורכי הדין בדרישה שהוא יועמד לדין משמעתי על ביצוע עבירה אתית חמורה, בכך שעבר עבירה על סעיף 32 (א), הקובע כי עורך דין ישמור על יחס כבוד לבית המשפט, תוך שמירה על כבוד המקצוע.
עו"ד פישר הוא עבריין אתיקה ותיק גם בתחום התקשורת. פישר החל את הקריירה שלו דווקא כעיתונאי חוקר בעיתוני חדשות ומעריב, והתגלה כעיתונאי ערמומי, נעדר אתיקה וחסר מעצורים, שהמניע העיקרי בחייו הוא צבירת כסף ותהילה בכל מחיר. פישר נהג באופן סדרתי להפר את אמונם של אנשים שהסכימו לשוחח איתו שלא לפרסום ושלא לייחוס, סיכנו את עצמם ולא העלו על דעתם שהוא מוליך אותם שולל. אחד מהם היה קצין המשטרה המנוח ניצב משנה משה פרידמן, שהייתה לו בטן מלאה על המשטרה והוא רוקן אותה לתוך מכשיר ההקלטה הסמוי של פישר. כמה ימים אחרי שהראיון עם פרידמן פורסם בעיתון ללא הסכמתו, נפטר פרידמן מדום לב בצל הידיעה המכאיבה כי בשל הנזק שגרם לו פישר, אין לו מה לחפש יותר במשטרה.
לפח דומה שטמן להם פישר נפלו אחרים, בהם תא"ל (במיל.) עמוס גלבוע, קצין מודיעין בכיר לשעבר שפישר הערים עליו, משך אותו בלשונו והפך שיחה פרטית לראיון פומבי שהביא להדחתו מתפקיד מפקד
גלי צה"ל. משום מה, לא טרחה
מועצת העיתונות לקרוא את פישר לסדר ולהעניש אותו.
נחשים מסוכנים צריך להרוג כשהם קטנים. רונאל פישר חסר העכבות המוסריים הפך למרבה הצער לנחש ארסי מסוכן שהכיש מדי פעם. במהלך עבודתו במעריב, הפך פישר לאיש סודו של בעל העיתון דאז,
עפר נמרודי. ביחד רקמו השניים שורה של קומבינות שבהן היו כרוכות עבירות אתיות רבות שביצעו במשותף הזרזיר והעורב, פישר ונמרודי.
במקביל לעבודתו בעיתון, הוא החל ללמוד משפטים ומאוחר יותר התמחה במשרדו של אחיו, עורך הדין גדעון פישר. כבר אז הערכתי שהוא יעתיק את דפוסי ההתנהגות הנלוזה שלו גם לשדה המשפטי ולצערי לא טעיתי.
בהדרגה קנה לעצמו רונאל פישר שם של פרקליט נטול מורא, הפועל בשיטות לא מקובלות ומצפצף לעתים על המוסכמות, ואף לא היסס להשתלח באנשי הפרקליטות ובכל מי שנקרה בדרכו. המאבק הנחוש בשחיתות, שבער אולי בעצמותיו של פישר כאשר היה עיתונאי חוקר, חדל מלבעור אצלו בהדרגה, עד כדי כך שכיום לא נותרו ממנו אפילו גחלים. פישר החל לבזות את המקצוע. לכן לא הופתעתי כאשר פישר ייצג את התאחדות הקבלנים בתביעה אחת והתמודד נגדה בתביעה אחרת, ולא הרמתי גבה כאשר יעץ ללקוחו לשעבר, השר
עמיר פרץ, בעת שהלה כיהן כיו"ר מפלגת העבודה, שלא להעביר למשטרה קלפיות של חברי מפלגה שנחשדו כמזויפים ובכך סייע לכאורה לשיבוש מהלך החקירה.
לעומת זאת השתמש פישר במידע שצבר במהלך עבודתו העיתונאית על שורה של גופים ציבוריים, חברות כלכליות ואישים שונים. מידע זה סייע לו ופתח לו דלתות. היו כאלה שחששו שינצל את המידע שברשותו. פישר חצה בהדרגה את הקווים והחל לייצג אנשים שבהם טיפל או נמנע מלטפל בעבודתו העיתונאית, בבחינת "שלח לחמך על פני המים".
במקרים אחרים התלוננו נגד פישר לקוחות על עבירות אתיות שהוא ביצע במהלך טיפולו בעניינם. אחד מהם, זיו תמיר מגבעתיים, טען שפישר עשק אותו לכאורה בסכום של כ-200 אלף שקלים ומאז הוא מנהל נגדו מרדף מתוקשר. השם הטוב שמעולם לא היה לרונאל פישר הפך לשם רע.
פישר הכריז באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע, כי אין לו כוונה לחזור לתקשורת, אבל היה זה מס שפתיים בלבד. לאמיתו של דבר, הוא ניסה להפוך את העיסוק בתקשורת כקרדום חפירה נוסף לאיסוף לקוחות.
בראיון אישי מעמיק שפורסם באחרונה בגלובס, חבש פישר מסכה וניסה להציג את עצמו כאיש מופת שוחר תרבות ומוזיקה, תוך הסתרת מעלליו הרבים שחלקם לא פורסמו ברבים עד היום.
במסגרת ניסיונותיו הבלתי נלאים לגייס לקוחות, התפאר בשעתו פישר באוזניו של שוקי משעול, חושף שחיתות ברשות המיסים, שיש לו קשרים אישיים בצמרת פרקליטות מחוז תל אביב והוא יכול לסגור תיקים פליליים. הקשר החברתי שלו הייתה פרקליטת מחוז תל אביב פלילי לשעבר, עו"ד רות דוד, שפרשה בינתיים מתפקידה והפכה לפרקליטה פרטית. לא הופתעתי אפוא כאשר עו"ד דוד ייצגה את עו"ד פישר בעת ההליך המשפטי בלשכת עורכי הדין.
צר היה לי להיווכח שגם אנשי האתיקה של לשכת עורכי הדין ניסו להתחמק מלדון בתלונה, כפי שהיה בעבר, כאשר תלונות שהוגשו נגד עו"ד פישר על מעשים חמורים ביותר, שחלקם עוררו חשד לביצוע מעשים פליליים, התפוגגו והתנדפו. עו"ד פישר מצדו, נקט בכל התרגילים האפשריים, חלקם מסריחים, כדי לחמוק מהעמדה לדין.
בין השאר טען הפרקליט שהוא התנצל בפני השופט וזה קיבל את התנצלותו. הלשכה נטתה לקבל את דבריו כעובדה ולברוח מהתיק, אבל השופט הכחיש זאת בכתב בתשובה לפניית אומ"ץ. גם כאשר נערך באיחור רב הדיון המשפטי בעקבות לחץ בלתי פוסק של אומ"ץ, נקט פישר בתחבולות שונות כדי לזרות חול בעיני השופטים שנעו בין רחמים לבין חששות מידו הארוכה. בסופו של דבר הרשיעו שופטי בית הדין המשמעתי של הלשכה השבוע את עו"ד פישר בלית ברירה בהעלבת השופט, אך לא גזרו עליו כלל עונש שלו היה ראוי מעל לכל ספק.
אומ"ץ לא מתכוונת להניח לעו"ד רונאל פישר. נמשיך למצות את ההליכים המשפטיים נגדו במסגרת לשכת עורכי הדין ומחוצה לה. במקביל אנחנו בודקים מידע, שעל פיו הפעיל עו"ד פישר לחצים כבדים מאחורי הקלעים, כפי שהוא נהג תמיד במטרה להיחלץ מגזר דין חמור. דבר זה עלה בידו למגינת ליבנו גם בפרשה זו, אבל לא לעולם חוסן. יש בידינו כבר קצה חבל ובקרוב יהיה צפוי לפישר סיבוב נוסף.
לראשונה בחייו נתקל עו"ד פישר בגוף עיקש של מתנדבים שאינו נכנע ואינו ניתן לאיומים וסחיטה. במלוא הצניעות אומר, שאני עומד מולו אישית וחזיתית. פישר הפנים זאת מזמן והוא מבין שיש לו גם סיבות לחשוש.