פעם, אם מישהו היה טועה ומזהה אותי כאיש ליכוד, הייתי מסוגל להגיש נגדו תביעת דיבה... אבל היום? היום אני לא רואה את ההבדלים הגדולים בין ליכוד לעבודה, לפחות ברמת ההצהרות. ואני מדבר על הנושא המדיני, לא הכלכלי.
שתי המפלגות הגדולות, אם תרצו גם הקטנות, יודעות כי ברגע הנחיתה על כיסא ראש הממשלה או השר, מתחוור להן כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". כלומר, כולם הופכים להיות "מתונים", "ריאליים", "נגד הכיבוש" ועוד. ובקיצור, דברים שאמר השמאל מיד אחרי 1967 אומצו על-ידי הימין השפוי תוך כדי תנועה. עד כדי כך, שבימין לא חוטפים פסוריאזיס כשמישהו, במקרה זה ראש הממשלה שלהם, אומר "שתי מדינות לשני עמים".
שילמו מחיר ועכשיו לעצם העניין: בעוד פחות מחודשיים תתקיימנה הבחירות לרשויות המקומיות. בבחירות אלו אומנם לא בוחרים מפלגה שתקבע את גבולות המדינה, אבל גם אם כן, כפי שאמרנו, אין הבדלים גדולים בין המפלגות. אבל מה כן בוחרים? בוחרים ראש רשות והנהגה מקומית שיטפלו בבעיות החינוך, הרווחה, הלכלוך וההנדסה של היישוב.
היום לפני עשר שנים התקיימו בחירות לרשויות המקומיות. אז, שימש ראש הממשלה הנוכחי ביבי נתניהו בתפקיד שר האוצר. נתניהו לא עשה חשבון לאף אחת ואחד על-מנת לעצור את כדור השלג הכלכלי שהתגלגל במדרון במהירות האור. הוא זכה לתשבחות אבל גם לביקורות קטלניות. היו שאמרו כי ביבי הציל את המדינה אבל הרג את העם בגזירות הכלכליות הקשות שלו.
מי ששילם אז את מחיר המדיניות הכלכלית של נתניהו היו דווקא ראשי רשויות של הליכוד. למיטב זיכרוני, למעט מרים פיירברג בנתניה, כל ראשי הרשויות מטעם הליכוד על רשימותיהם שילמו מחיר כבד: או שהודחו או שניצחו על חודו של קול.
למתן ולרסן היום, עשור אחרי, נתקלים רבים מראשי הרשויות של הליכוד בבעיה דומה. ראש הממשלה, שהוא בעצם שר-על כלכלי, אבל גם שר פסיבי, הוא ביבי נתניהו, מה שמעניק תחושה של דז'ה וו להרבה מראשי הרשויות ובכלל. ואילו שר האוצר הוא
יאיר לפיד, שלמעשה מוציא מן הכוח אל הפועל את כל המדיניות הכלכלית שלו ושל תנועתו "יש עתיד", אבל בתכלס הוא עושה זאת בגיבויו השקט של ראש הממשלה נתניהו.
וכך קורה אפוא, שבזמן שמתמודדים מטעם הליכוד מבקשים את אמונו וקולו של הציבור, הם נתקלים בכתף קרה, בציבור ליכודניקי מאוכזב המפנה להם את הגב, תוך שהוא מאשים אותם בגזירות הכלכליות הניחתות עליו. הדברים נכונים אגב בעיקר בעיירות פיתוח שאותן אני מכיר כדוגמת דימונה, אופקים, נתיבות ועוד.
קטונתי מלהשיא עצה, אבל אם תנועת הליכוד חפצת חיים היא; ואם ראש הממשלה נתניהו מבקש לחזק את "זרועותיו"-ראשי הרשויות, מן הסתם עליו למתן, שלא לומר לרסן, את שר האוצר לפיד שהאידיאולוגיה והאג'נדה הכלכליות שלו, הן לחסל אחת ולתמיד את מדיניות העזרה לנחשלים ולנכשלים. ושיהיה ברור: לגישת הקפיטליזם החזירי יש מחיר, ואת המחיר ישלמו מועמדי הליכוד בעוד חודשיים, ומפלגת הליכוד בעוד שלוש וחצי שנים. ואילו שר האוצר לפיד, שנבחר בשמם של אידיאות ורעיונות, ממשיך לצחוק כל הדרך אל ביתה של ריקי כהן בחדרה. אגב, גם בחדרה יש ראש עיר מטעם הליכוד וגם הוא סובל מבעיות אלקטוראליות לא קלות...
