שאגת העכבר

בימים אלה מלאה התקשורת הערבית ידיעות על הפעילות הדיפלומטית הקשורה בסוגייה הסורית, ומאמרי הפרשנות העוסקים בכך ממלאים עמודים שלמים בעיתוני העולם הערבי. כולם מנסים להבין אם תהיה פעולה צבאית אמריקנית, מה יהיו היקפה, עוצמתה, יעדיה ומשך הזמן שלה, ובעיקר מה יהיו השלכותיה. מכל מקהלת הפרשנות נעדר כמעט לחלוטין קול אחד חשוב, הקול הסעודי, ונראה ששם מישהו - המלך? - גזר תענית דיבור על הפרשנים.

מתוך רצון להבין לעומק את סיבת השתיקה, התקשרתי לעמית סעודי שעמו אני עומד בקשר לא רצוף. הוא אומנם שייך למשפחה המלכותית, אבל לא למעגל הפנימי של מקבלי ההחלטות. עם זאת, הוא מכיר היטב את אורח החשיבה המאפיין את המערכת השלטונית הסעודית ואת סוג השיקולים והתחושות המניעים אותה, ומבין לעומק את מה שנאמר ומה שלא נאמר בה. בתחילה הוא סירב לדבר, ורק אחרי "שיחה מקדימה" הוא התרכך. (ככה זה במזרח התיכון: הקשר האישי הוא הבסיס לכל דבר, והערבית היא הגשר שבאמצעותו ניתן לחדור לתוככי התחושות של בני האזור).

הוא העדיף לדבר על "המפרץ" ולא על סעודיה, כדי לבטא את אחדות השורה כלפי מה שמתרחש בסוריה וסביבו. העמדת הדברים זו שלו אינה מדויקת, כי אין זהות בין עמדותיה של סעודיה (הספקית והתומכת העיקרית של הלוחמים הסלפים בסוריה) ובין אלו של קטר (העומדת מאחורי הצבא הסורי החופשי), ואילו איחוד האמירויות הרבה יותר פעיל מעומאן. אך למרות ההבדלים בגישותיהן של חברות "מועצת שיתוף הפעולה במפרץ", עדיין רב המשותף בעמדותיהן הבסיסיות.

בן שיחי רמז למאפיין תרבותי מזרח תיכוני חשוב ובסיסי: ה"מורואה" - "גבריות". גבר יקפיד להתנהג על-פי כללי ההתנהגות המחייבים גברים, ויעשה כל מאמץ להתרחק מדפוסי התנהגות נשיים. רגשנות ובכיינות נתפסות כהבעות חולשה נשית, ואילו גבר מחויב לשמור על קור רוח, שקט נפשי ואיזון תפקודי גם במצבים קשים ומסובכים. נראה כי השקט המאפיין בימים האחרונים את המערכת הפוליטית הסעודית נובע ממאפיין זה. ניתן לומר שככל שהסערה הנפשית, הפנימית, גדולה יותר, כך יגבר השקט והרוגע שיקרין הגבר הערבי. זה קשור לאובססיית הכבוד, שכן גבר הנשמע כמו אישה נחשב לבזוי.

בשיחה שהפכה גלויה יותר ככל שנמשכה, קָבַל העמית על העולם המערבי בכלל ועל ארצות-הברית בפרט. "אתם (הוא כולל את ישראל בעולם המערבי) מדברים כל הזמן על זכויות אדם. אז למה אתם שותקים על מה שקורה בסוריה? האם אחרי עשר פעמים של שימוש בנשק כימי עדיין לא הצלחתם למצוא סיבה לחסל את אסד? האם 200 אלף הרוגים לא מספיקים להוציא אתכם משלוותכם? האם כל מה שאתם יכולים לעשות זה לפרסם גינוי? לאיים בלי לבצע? הרי יש לכם כל ההוכחות הנדרשות על-מנת לבצע את מה שאמרתם שתעשו, אז למה אתם לא עושים את מה שהתחייבתם לעשות?". ואז הגיעה שאלת המחץ: "האם דמם של הלובים אדום יותר מדמם של הסורים, או שמא הנפט של הלובים שחור יותר מזה של הסורים?". הדברים נאמרו בלא מעט זלזול, שכן אותה קואליציה של אירופה ואמריקה תקפה את קדאפי בשל דברים פחות נוראים מאלה שמבצע אסד.

אסד קלקל להם

"אז מה עושה העולם הערבי כדי להתמודד עם רוצח ההמונים?" שאלתי, והוא ענה בשאלה הרטורית: "אינך יודע מה עשתה ועושה סעודיה עבור העם הסורי?" הוא התכוון למה שסעודיה יודעת לעשות: לתת כסף, הרבה כסף, למטרות שבהן היא מאמינה. סעודיה, כמו כל מדינות המפרץ, שפכה מיליארדים רבים על המרד בסוריה לתשלום ללוחמים, לרכש נשק, תחמושת, אמצעי קשר, לסיוע אזרחי ואפילו להעברת נשים לסוריה שישרתו את הלוחמים. סעודיה מממנת מחנות אימונים במדינות אחרות לאימון לוחמים שיעברו לסוריה כדי להילחם באסד.

הפעילות הסעודית הצליחה להכניס את אסד למצב צבאי ונפשי שאילץ אותו להשתמש בנשק יום הדין, הנשק הכימי, שאילולא השתמש בו ב-21 באוגוסט, הייתה דמשק נכבשת בידי כוח מאומן, חמוש ומצוייד, שהגיע ממדינה שכנה שסעודיה השתתפה במימון אימוניו, והתמקם בלילה הקודם בפרבריה המזרחיים של דמשק. אסד הבין כי אם לא ישמיד כוח זה בגז - יחד עם האזרחים שבהם השתמש כמגינים אנושיים - יצליח הכוח להשתלט על מוסדות השלטון בדמשק ויגיע הקץ לשלטונו ולו עצמו.

הסעודים עמדו על סף הניצחון, והשימוש שעשה אסד בגז לקח אותו מהם. לכן הם כל כך רוגזים על אסד ועל המערב שלא נקט מיד את הפעולה המתבקשת, בלי דיונים, בלי הצבעות, בלי קונגרס ובלי פרלמנט. הם חוששים כי אובמה מעולם לא התכוון באמת לפעול בסוריה, וכל הנאומים חוצבי הלהבות שלו על קווים אדומים והתוצאות שיהיו מחצייתם היו רק מילים, ללא שום כוונת ביצוע. עמיתי תיאר את דברי אובמה כ"שאגת העכבר".

אלא שהסעודים אינם יכולים לתקוף את אובמה אישית, שכן הם עדיין מסתמכים עליו בנוגע לאיום הגדול, האמיתי, הרציני הנמצא ממזרח להם - אירן. הם שמעו היטב את דברי נשיא אירן "המתון", "הרפורמיסט" (עמיתי צחק כשאמר מילים אלה) שנאמרו השבוע, על כך שאירן לא תוותר על קמצוץ מיכולתה הגרעינית. הוא קושר הצהרה זו לחולשת המערב שהוקרנה מהפרשה הסורית. הוא השתמש בביטוי הערבי המקביל ל"אירן לא סופרת את ארה"ב ממטר".

בן שיחי אינו מאמין שאסד יוותר על הנשק הכימי שלו, ויעשה כל תרגיל אפשרי כדי להעלים ולהסתיר את מה שיש לו במחסני המוות. הרוסים ניצחו את ארה"ב בגדול, וניצלו היטב את חוסר הרצון האירופי להפעיל כוח. ובכלל, תוהה עמיתי, מה כל העניין של הוויתור על הנשק הכימי? האם עונשו של רוצח יכול להצטמצם בהחרמת האקדח שבו ביצע את הרצח? איזה סטנדרט מוסרי ומשפטי זה? למה אין מוציאים אפילו צו מעצר בינלאומי נגד אסד כדי להביאו לדין בבית המשפט הבינלאומי לפשעים? במה הוא שונה מעומר אלבשיר מסודן ומילושביץ מיוגוסלביה?

לדעתו של איש שיחי, אירן היא המנצחת הגדולה של כל הפיאסקו הסורי. היא קוצרת היום את פירות ההצלחה שלה בעירק, שכן אלפי החללים האמריקניים שהפילה אירן בעירק בין 2003 ל-2010 הם אלו המרתיעים את ארה"ב היום מלהתערב בסוריה. כך הרוויחה אירן את עירק, שבה היא שולטת כיום ללא מיצרים, ואת סוריה. משמרות המהפכה האירניים לוחמים בסוריה לצד אסד, למרות שזוהי הפרה של החלטות מועצת הביטחון, ואף מדינה אינה עושה דבר.

השלטון בסעודיה חושש מאוד, שהחולשה המערבית הרבה המוקרנת כיום בסוריה תשתקף גם ביחסו של המערב כלפי אירן, וגם אם אירן תפעל נגד סעודיה ומדינות המפרץ האחרות בעתיד, לא יהיה למערב העוז והאומץ לצאת משלוותו ולסייע לסעודיה ביום מבחן. הסעודים מודאגים ביותר, וזוהי הסיבה לשקט שלהם בימים קשים אלה. ייתכן שבמזרח התיכון כי לחשש הכבד לעתיד המזרח התיכון והעולם בכלל שותפים מנהיגיהן של מדינות נוספות.