גדול הדור והפוליטיקאי

הרב עובדיה יוסף ייזכר בידי רוב הציבור הישראלי כדמות פוליטית: המנהיג הבלתי-מעורער של תנועת שס. אבל יש בכך מעין טרגדיה, שכן ראוי היה הרב עובדיה שייזכר קודם כל ולפני הכל כענק בתורה.

גדולתו של הרב עובדיה בתורה הייתה מדהימה. הוא שלט בכל מקורותיה, מהתנ"ך ועד לאחרונים, בהלכה ובמדרש, בנגלה ובנסתר. פסיקותיו ההלכתיות מלמדות על היכרות מעמיקה עם הפסיקה האשכנזית ומנהגיה לא פחות מאשר עם הפסיקה הספרדית ומנהגיה. הוא יכול היה להשיב באותה מידה של עומק על שאלות בהלכות שבת, בהלכות ממונות או בהלכות גרים - והכל תוך ציטוט בעל-פה של עשרות מקורות. ניכר היה, כפי שנהוג היה לומר בדורות קודמים, ש"התורה מונחת אצלו בקופסה".


להשיב עטרה ליושנה


הביטוי "להשיב עטרה ליושנה", המזוהה עם הרב עובדיה, כלל אינו קשור לשס אלא להלכה. הרב עובדיה היה זה שקם לפני עשרות שנים וקבע: בארץ ישראל חייבים הספרדים לפסוק לפי ר' יוסף קארו, בעל "שולחן ערוך", ולא לפי ר' חיים יוסף מבגדד, בעל "בן איש חי". הקביעה הזו הייתה רעידת אדמה בממדי ענק, משהו כמו קביעה לפיה משפטים יתנהלו מעתה בפני מושבעים. אבל הרב עובדיה לא זז מדעתו, שהתבססה על האמת ההלכתית כפי שהוא ראה אותה. והרי זה קו מאפיין של פוסק גדול: כתפיים רחבות ונכונות לקחת אחריות על מהפכות.

הציבור החילוני אהב ללגלג על פסקים שלו, כמו זה האוסר לרדת מהעץ בשבת או זה שדיבר על קריאת עיתונים בשירותים. הלגלוג הזה בא מתוך בורות ואי-הכרה של ההלכה, מקורותיה, יסודותיה ועקרונותיה. הוא דמה למי שייכנס לראשונה בחייו לאולם בית המשפט, ישמע קטע מדיון במחלוקת כספית ויחליט שהשופט מטומטם.

הטרגדיה, אם ניתן לכנותה כך, באה בשל עיסוקו של הרב עובדיה בפוליטיקה, אשר בעיני רוב הציבור הישראלי - שכאמור אינו מתמצא בדקויות התורה וההלכה - האפיל על גדלותו בתורה. בדומה לחוק "נקודת העניין הנמוג" של פרקינסון, בודדים מבינים בדיני גיור, קצת יותר מבינים בדיני שבת, אבל הכל מתיימרים להבין בפוליטיקה. ולכן לכולם הייתה דעה על שס, על עמדותיה, על מהלכיה, על הח"כים שלה, על הפושעים שלה - והרב עובדיה תמיד היה שם, לטוב ולרע.


הלכלוך נדבק


מבחינה ציבורית, שס היא מפעל החיים של הרב עובדיה, למרות שהמייסד שלה היה בכלל הרב אלעזר מנחם שך, ראש ישיבת פוניבז' הליטאית (זו, אגב, הסיבה שאנשי שס לבושים כמו בישיבות הליטאיות - בחליפות מחויטות ובעניבות). אך אין ספק ששס הייתה הרב עובדיה, ובשנים האחרונות לחייו - שס הייתה חצרו של הרב עובדיה. המשמשים, הבנים, הבנות, הכלות, החתנים, העסקנים; כל מי שיכול היה לשלוט על הגישה לרב הקשיש, כל מי שיכול היה להחליט מה יראה ומה ישמע ומה יידע; כל מי שיכול היה להחליט מה ייאמר בשמו ומה ייעשה מכוחו.

אין להכחיש, כי שס היא סיפור הצלחה אלקטורלי מדהים. לראשונה מאז קום המדינה, מפלגה אחת מרכזת מאחוריה ציבור עדתי שלם (או כמעט שלם) - בין אם נאהב ובין אם לא נאהב את השד העדתי. לראשונה מאז ימי מפא"י בשנות ה-50, מפלגה נותנת לתומכיה שירות מן העריסה ועד הקבר, ובדרך גם דואגת למשרות למקורביה - בין אם נאהב ובין אם לא נאהב את הפוליטיקה הזו. אלא שבמישור האישי, הקריב הרב עובדיה - במודע - מחיר כבד תמורת הצלחה זו.

טבעה של הפוליטיקה להכתים את העוסקים בה. מי שאינו אוהב עמדה פוליטית, תוקף את מי שמייצג אותה. מי שאינו מסכים עם מהלך פוליטי, מתנגח עם מבצעיו. על אחת כמה וכמה כאשר אדם אחד עומד לבדו בראש אחת המפלגות המרכזיות בפוליטיקה הישראלית בשני העשורים האחרונים. וכך נדבק לרב עובדיה, בצדק או שלא בצדק, כל הלכלוך הפוליטי והמדיני והפלילי שנדבק לשס ולראשיה.

דוגמה הפוכה, לקיצוניות השנייה, תדגים את הדברים. הרב שלמה זלמן אויערבאך, גדול הדור האשכנזי עד פטירתו לפני כ-20 שנה, ברח מן הפוליטיקה כמו מאש. הוא סירב אפילו לומר למקורביו באיזו מפלגה הוא בוחר, הוא סירב להיכנס למועצת גדולי הדור של אגודת ישראל ולמועצה המקבילה של דגל התורה, למרות שהוא היה הגדול מכולם. התוצאה הייתה, שהאהדה והאהבה אליו מכל חלקי הציבור היו ללא שיעור וללא גבולות. הציבור החילוני לא הכיר אותו, אבל בציבור הדתי - על כל גווניו - הוא היה דמות נערצת.

קשה לדעת מה היה אומר הרב עובדיה על גנבים ומקבלי שוחד, אלמלא היה גם הפוליטיקאי עובדיה. האם היה אומר "תצא בחוץ" למי שמוקיעים שחיתות? האם היה מחבק את מי שנתפסו על-חם? האם היה מקרב ומחזיר את מי שישבו בכלא? אלו שאלות שכל הנראה יישארו חסרות מענה, שכן לא ניתן היה לנתק בין גדול התורה לבין ראש המפלגה, ולא ניתן היה לקבוע מי מהם יגבר.


החלל שייוותר פעור


שאלת עתידה של שס היא כעת המפתח מבחינה ציבורית ופוליטית. האם הרב עובדיה הותיר צוואה בה הוא קובע במפורש מי יבוא במקומו? וגם אם כן, האם כל ראשי המפלגה יקבלו זאת? וגם אם כן, האם אחדות כזו תחזיק מעמד לאורך זמן? כיצד ינהגו הרבנים, גדולי תורה גם הם, שנדחקו לקרן זווית בידי ביתו של הרב עובדיה? מה יעשה אלי ישי?

סימני השאלה הללו ייפתרו, במידה זו או אחרת, בטווח של כמה שבועות. החלל בתחום התורני, לעומת זאת, יישאר פעור זמן רב, מן הסיבה הפשוטה שענקי תורה כמו הרב עובדיה יש בודדים.