בפתח סעיף 3.2 של דוח הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) שפורסם בשנת 2007, נרשם כדלהלן (בתרגום חופשי): "בשני העשורים הקרובים צפויה מגמת התחממות של כשתי עשיריות מעלה לעשור... לאחר פרסומו של הדוח הראשון של IPCC בשנת 1990 הוצגו תחזיות שעל פיהן הטמפרטורה צפויה לעלות בקצב שבין 0.15 ל-0.30 מעלות לעשור. כיום ניתן להשוות תחזיות אלה לנתונים המצביעים על עלייה בקצב של כשתי מעלות לעשור, והשוואה זו מחזקת את הביטחון באמינות התחזיות לטווח הקצר".

רק שש שנים עברו מאז, והנתונים טפחו על פניהם של המדענים. משנת 2001 קיימת יציבות בטמפרטורה, כשמגמת השינוי בין השנים 2001 ל-2012 היא של ירידה כמעט אפסית בקצב של 0.015 מעלות לעשור. (החישובים שביצעתי מסתמכים על נתוני המרכז הלאומי לנתוני אקלים של הממשל האמריקני – NCDC).

ניתן היה לצפות ממדענים בעלי יושרה להודות בטעותם, ולנסות ולהסביר את המקור לטעות זו. אבל מסתבר שעבור מדעני IPCC, כמו עבור רוב הפוליטיקאים, האפשרות של הודאה בטעות כלל אינה עומדת על הפרק. בניגוד לדוח הקודם, שבו הם התגאו בהתממשות תחזיותיהם, בדוח האחרון שפורסם ביום שישי לא ניתן למצוא מילה אחת המתייחסת להשוואה בין התחזיות שהוצגו בעבר לבין הנתונים בפועל.

ומבלי שהודו בטעותם, מסתבר שמדעני IPCC הבינו היטב שהרוצה לשקר ירחיק עדותו, ולכן מוטב להם להציג תחזיות שלא כל כך קל יהיה להפריך אותן. בתחזית לטווח הקרוב שהציגו בפסקה השנייה של סעיף E.1 של הדוח הנוכחי נרשם כדלהלן (בתרגום חופשי לניסוח מסורבל): "הטמפרטורה החזויה לתקופה שבין השנים 2035-2016 גבוהה יותר מהטמפרטורה שנרשמה בין השנים 2005-1986 ב-0.3 עד 0.7 מעלות (ביטחון בינוני)". את הניסוח המסורבל והזהיר הזה יש להשוות לניסוח הפשוט והבטוח שפורסם בשנת 2007, שהיה כאמור לעיל: "בשני העשורים הקרובים צפויה מגמת התחממות של כשתי עשיריות מעלה לעשור".

ומעבר לניסוח הזהיר מאוד, הנתונים מראים שהטמפרטורה הממוצעת בתקופת היציבות שהחלה בשנת 2001 גבוהה בשתי עשיריות המעלה מהטמפרטורה הממוצעת בשנים 2005-1986. נצטרך אפוא לחכות עד שנת 2035, ולהיווכח שהטמפרטורה הממוצעת גבוהה בפחות מעשירית מעלה מזו השוררת כיום, כדי שנוכל להפריך את התחזית שיוחס לה "ביטחון בינוני". למי שאוהב/ת חשבון לא יהיה קשה להיווכח שהגבול התחתון של קצב העלייה החזוי ירד מ-0.15 מעלות לעשור ל-0.05 מעלות לעשור.

הסטייה הטבעית

את עקבות המהלומה שספגו המדענים עקב התבדות תחזיתם ניתן גם למצוא בתיאור תהליך ההתחממות. המדענים הציגו מונח חדש: "סטייה טבעית" (Natural Variability), שאין לו זכר בדוח הקודם שלהם, ולסטייה הטבעית הזאת הם מייחסים את העובדה שכדור הארץ כמעט שלא התחמם ב-15 השנים האחרונות. וכך הם כתבו בתחתית עמוד 3 של הדוח (בתרגום חופשי): "עקב סטייה טבעית, מגמה המבוססת על נתונים לטווח הקצר רגישה מאוד לשנות ההתחלה והסיום של הנתונים לגביהן מחושבת המגמה, והיא איננה משקפת את המגמה לטווח ארוך של השינוי באקלים. כך לדוגמה, קצב ההתחממות ב-15 השנים האחרונות היה 0.05 מעלות לעשור, נמוך יותר מהקצב שנרשם לתקופה שהחלה בשנת 1951, והיה 0.12 מעלות לעשור". מעיני הקורא/ת חד/ת העין ודאי לא נעלמה העובדה שהם כלל אינם מזכירים את מגמת העלייה החזקה הרבה יותר, בקצב של שתי עשיריות מעלות לעשור, אותה הציגו בביטחון רב בדוח הקודם שלהם.

אי-אפשר להתכחש לעובדה שאכן קיימת סטייה טבעית בנתונים, וברור גם שסטייה זו משפיעה הרבה יותר על המגמה הנמדדת לטווח הקצר מאשר על המגמה הנמדדת לטווח הארוך. אם נחשב את מגמת השינוי בעשור האחרון, ששנת ההתחלה שלו היא 2003, נקבל מגמת ירידה של 0.04 מעלות לעשור, ולא עלייה של 0.04 מעלות לעשור המתקבלת כששנת ההתחלה היא 1998. אלא שכל מגמת שינוי קצרת-טווח מסדר גודל כזה היא חסרת-משמעות, ויש להדגיש שמי שטוען שכדור הארץ החל להתקרר אינו טועה פחות מאלה שטוענים שהוא ממשיך להתחמם. אנו מצויים עתה בתקופת יציבות חד-משמעית וחסרת תקדים, ומעבר לכך קיימות רק תיאוריות.

ואולי בגלל שגילו אך זה עתה את הסטייה הפנימית בנתונים, חמקה מעיניהם של מחברי הדוח העובדה שהסטייה הפנימית הזאת ירדה לשפל חסר-תקדים דווקא בתקופה שהחלה בשנת 2001. ניתן להשתמש במדדים שונים לאומדן הסטייה הטבעית בנתונים, והמדד הפשוט ביותר הוא ההפרש בין טמפרטורת המכסימום לטמפרטורת המינימום בתקופה האמורה. ערכו של מדד זה לשנים 2012-2001 הוא 0.15 מעלות, וזהו המדד הנמוך ביותר לתקופה של 12 שנים מאז שנת 1880 שבה מתחילים הנתונים. במקום השני מצוי המדד לשנים 1913-1902 שערכו 0.19 מעלות, ואילו ערכו הממוצע של המדד לכל התקופה שלגביה יש נתונים הינו 0.3 מעלות. ערכו הנמוך של מדד זה בתקופה האחרונה הוא שמצדיק את הקביעה שזוהי תקופת יציבות חסרת-תקדים, אם כי יש לזכור שבאמצע המאה העשרים הייתה תקופת יציבות ארוכה הרבה יותר של למעלה משלושים שנה.

הגורמים העלומים

המסקנה החד-משמעית מהניתוח שלעיל היא שלא בגלל הסטייה הפנימית בנתונים פסקה ההתחממות, אלא עקב גורמים שבשלב הנוכחי פשוט אינם ידועים לנו. גורמים עלומים אלה הם שיקבעו מה יקרה בעתיד, וערכה של התחזית המתבססת על תיאוריית גז החממה, שהציגו לפנינו מדעני האו"ם, הוא כקליפת השום.

ולסיכום, מדעני האקלים של האו"ם התנהגו בחוסר יושר משווע כאשר חיברו את הדוח שפרסמו. הם לא הזכירו כלל את העובדה שתחזיתם התבדתה, ותוך התעלמות מעובדה זו הם הפגינו ביטחון עצמי רב הן ביכולתם להסביר את מה שהיה, והן ביכולתם לחזות את מה שיהיה (בעתיד הרחוק). יש לשער שהתמונה האמיתית איננה נסתרת מעיניהם של מנהיגי העולם, ושאם תימשך תקופת היציבות הנוכחית הם גם ידעו לשנות את מדיניותם בהתאם.