לאורך שנות שלטונו היו לחוסני מובארכּ רק שלושה תומכים אמיתיים: אשתו גיהאן ובניו גמאל ועלאא. כל שאר הדמויות שהקיפו אותו היו פוליטיקאים ומלחכי פנכה, שניצלו את קרבתם לנשיא לשם קבלת טובות הנאה, כל עוד היה יכול לתגמל אותם. ברגע שחשו בחולשתו, הם נטשו אותו לאנחות, לפיטורין ולכלוב הנאשמים. לעומתו, במוחמד מורסי תמכו ועדיין תומכים עשרות מיליונים המוכנים בכל רגע לצאת למאבק עד כלות, כדי להחזירו לשלטון. זה מסביר את ההבדל בין הקלות שבה סולק מובארכּ מהשלטון ובין הקשיים שבהם נתקל הצבא המצרי בנסיונותיו לייצב את המדינה מאז שסולק מורסי בתחילת יולי השנה.