השופטת: הרשמת הבכירה איילת הרץ, בית משפט השלום בפתח תקוה

המועד: יום חמישי, 12.9.13, שעה 14:00

הנושא: תביעות קטנות

איילת הרץ מתחילה את הדיון כמה דקות לפני המועד, שכן הצדדים הגיעו - תופעה יוצאת דופן, אותה יש להסביר בכך שכאן עוסקים בכסף שלהם עצמם. התיק הראשון הוא תביעה לפיצויים בטענה לליקויים בווילה בשכירות. השוכר מפרט את הליקויים וכיצד טיפל בהם, והרץ מקשיבה בתשומת לב תוך מעקב אחרי ההקלדה. כאשר אשתו מנסה להתערב, הרץ מבקשת ממנה בנימוס לשבת; מאוחר יותר תתן לה להתבטא.

בינתיים הרץ מזהה את הצדדים בתיק אחר, מסבירה להם מה הקשיים שבפניהם ושולחת אותם להידבר מחוץ לאולם. בקיאותה בפרטים באה לידי ביטוי גם בתיק הווילה, בו שאלותיה ממוקדות לליבת המחלוקות. המשכיר פותח את תגובתו בטענה שהציגו אותו כבריון, אך הרץ מונעת בניחותא גלישה של הדיון למחוזות בלתי רצויים: "אדוני, כל אחד טוען את טענותיו". גם כאן היא מקשיבה, מעיינת במסמכים, דואגת ששני הצדדים יראו אותם ושאלותיה ממוקדות היטב.

כאשר המשכיר מגיש מכתב שלטענתו שלח לשוכרים, הרץ מגיבה במהירות: "אין על המכתב חתימה, יש לך אישור שהוא נשלח?" - וחושיה פעלו היטב, שכן התשובה שלילית. הרץ מאפשרת לצדדים פינג-פונג די ממושך של תשובות הדדיות, אם כי מקפידה שלא ייכנסו זה לדברי זה: "אתם לא מדברים ביניכם. אילו הייתם יכולים לדבר ביניכם, לא הייתם כאן".


"אני אומרת שראיתי"


אחרי כל זה, הרץ נוטלת לידיה את המושכות. המשכיר דרש 4,800 שקל תמורת צביעת הווילה, אך "אני עוסקת פה הרבה בשכירויות; זה סכום יקר מאוד מאוד לצביעת דירה". המשכיר מנסה לקום, אך היא מושיבה אותו מיד. הרץ קלטה מיד את הפרטים של חשבון השכירות, כולל חלקי חודשים, ולכן היא סבורה שהמשכיר צריך להחזיר ארבעה צ'קים שאצלו, ומהיתרה צריך להוריד קצת בגין הסיוד שלא בוצע בידי השוכרים. היא מציעה להוריד 1,500 שקל, "שזה בדרך כלל מה שעולה סיוד". השוכרים צבעו קיר בחדרו של בנם בכחול, אך הרץ מסבירה להם: "אולי הוא [המשכיר] לא רוצה קיר כחול. אולי מבחינת הבן שלכם זה היה אמנותי, אבל אולי שוכר אחר לא רוצה את זה".

המשכיר מגיב בכעס: "אני לא מקבל את זה. אם גבירתי ראתה סיוד ב-1,500 שקל" - והרץ קוטעת אותו: "אני אומרת שראיתי". המשכיר: "שיישבע שהוא סייד". הרץ מבקשת מהשוכרים תמונות של הסיוד, וכאשר מתברר שהן במחשב - היא שולחת אותם החוצה כדי שיראו אותן למשכיר.

בינתיים עוברת הרץ לתיק הבא: תביעה של לקוחה נגד מכבסה לניקוי יבש בטענה שקלקלה מעיל סקי יקר. אגב כך היא שוב שולחת החוצה את הצדדים מהתיק הבא ומעירה לתובע: "הסיפור של 7,000 שקל מאוד-מאוד גדול" - עוד הוכחה לבקיאותה בחומר. בתיק של הניקוי היבש התובעת על קביים, ולכן - אומרת הרץ - היא רוצה לסיים תיק זה בהקדם.

הרץ מבקשת מהתובעת להתייחס לכתב ההגנה, ומסבירה לה בחיוך: "אני לא אומרת שזה נכון, זה מה שהוא אומר". התובעת מאריכה מאוד בדברים, הרץ מאפשרת לה זאת ואף משתיקה את הנתבע: "היא כתבה את זה בכתב התביעה, זה לא חדש" - אך דווקא בשל כך היה מקום לקצר. התובעת טוענת שכבודה נפגע בשל התנהגות הנתבע, והרץ נאחזת בדברים כשהיא פונה לבעלי המכבסה: "50% מהתביעות שמוגשות אלי זה לא בגלל כסף אלא בגלל יחס. יכולים לתבוע חמישה שקלים בגלל יחס. אני מבקשת כשאתה עונה לה: אלו הלקוחות שלך, תתן לה את הכבוד הראוי כאן, אני לא יודעת מה היה שם".


"שבו בקפיטריה על קפה"


בינתיים חוזרים לאולם הצדדים מסכסוך הווילה ומודיעים שלא הגיעו להסכמה. הרץ חותכת: "אם אין לו [לשוכר] ראיות לגבי הצביעה - זה יהיה 2,500 שקל [קיזוז מתוך 4,000 שקל עודפים ששולמו כשכירות]. אם לא תסכימו - אני אתן פסק דין, ואז יכול להיות שאקבל את כל התביעה, הם יציגו את ההפרות שלך [של המשכיר] ואולי לא תקבל דבר; אולי אקזז יותר. ככה אתם יודעים בוודאות עם מה אתם יוצאים. אם לא - אני אלך הביתה, אחשוב ואכתוב פסק דין".

אחרי הלחץ הזה, המשכיר מסכים למרות שהוא חוזר ומצהיר שההצעה אינה צודקת. הרץ מבקשת שהוא יחזיר לשוכרים בו במקום את הצ'קים, כדי שתוכל לכתוב בפסק הדין שהדבר נעשה "במעמד בית המשפט". היא גם מוודאת שאין שטר ביטחון של השוכרים בידי המשכיר ומסבירה להם: "יש חשיבות לשטר, שטר שמסתובב זה מזומן". הרץ גם לא שכחה את בעלי המכבסה: "אני כבר איתך, אני רוצה לשחרר אותם, ארבעה אנשים" (גם בנם של השוכרים הגיע).

הרץ עושה עוד קפיצה לשני תיקים אחרים. היא שולחת נתבע אחד לחפש את התובע, ומשמתברר שהוא אינו מחוץ לאולם - היא מציעה לגשת למזכירות ולבדוק האם הוא יודע שהדיון מתקיים היום. בתביעה נגד פלאפון הרץ שולחת את הצדדים החוצה ומפגינה את בקיאותה הרגילה: "יש פה טענות משפטיות רבות, אני לא יודעת אם זה מתאים לתביעות קטנות. זה לא כזה ברור. אני נמנעת מלהגיד מי צודק, אבל יש לה טענות הגנה טובות מאוד, גם לך יש טענות תביעה טובות". הרץ מרוצה מכך שעורכת הדין שערכה את ההסכם שבמחלוקת הגיעה גם היא: "יש קצת עיכוב, קחו את הזמן, שבו בקפיטריה על קפה".


"שלא תתבע אותי"


עכשיו אפשר לחזור לתיק הניקוי היבש. הנתבע מספר על עצמו ואומר שלא צעק על התובעת משום שאין זה טבעו. הרץ מגיבה: "אני תמיד אומרת בתביעות קטנות - להתנצל לא עולה כסף. עם תחושות אי-אפשר להתווכח". הנתבע טוען שגם התובעת פגעה בו והוא מציג את המעיל. הרץ מבקשת לראות את החור, אך הנתבע לובש אותו; הרץ מחייכת, מבקשת שיוריד אותו ושיראה את החור. הרץ גם עולה על סתירות בגרסתו: בכתב ההגנה אמר שהחור נוצר במכבסה, וכעת הוא אומר שאולי היה עוד קודם. הנתבע: "בוא נגיד שזה אצלי". הרץ: "בוא נגיד". כאשר התובעת מנסה להתערב, הרץ מגיבה: "אחד-אחד. את דיברת - הוא לא הפריע לך. מאור [הקלדן] מאוד מוכשר, [אבל] הוא יכול לכתוב רק אחד כל פעם. תכתבי לך, תגידי אחר כך".

בזווית העין רואה הרץ אנשים עומדים ליד הדלת ומבקשת מהם לשבת, בעירוב של רצינות והומור: "אני לא יכולה שאנשים עומדים. אני לא רוצה שהדלת תפגע בך ואתה תתבע אותי". תיק הניקוי היבש נמשך, כעת התובעת מדברת וחוזרת על טענותיה - והרץ מאפשרת לה זאת. היא גם נותנת לבנה של התובעת לדבר; שופטים אחרים לא היו עושים זאת.

הגיעה העת להתכנס למסקנות. "הגברת הגיעה בגלל היחס. עכשיו כבר הגעתם אלי ולא הסתדרתם. אין שאלה של אחריות, כי הנתבע לקח אחריות בכתב ההגנה". היא מסכימה עם הנתבע, שהפיצוי המגיע איננו שוויו של מעיל חדש, אלא זה של מעיל בן שנתיים. "האמת היא שאין מחירים נמוכים בסקי לצערנו. יש אלפי סוגים של מעילים, מעיל אחד יכול להגיע לאלפי שקלים". לכן מציעה הרץ שהנתבע ישלם 1,520 שקל - המחיר ששילמה התובעת לטענתה על חליפה חדשה - ו"לא משנה לי את 1,000 זה על החליפה ו-500 על עוגמת נפש".

הרץ ממקדת את הלחץ בנתבע: "לא כדאי לך שיהיה פסק דין. השם שלך יהיה, הטענות שלה יהיו, וגם אם הן יידחו - זה יהיה באינטרנט. האחריות היא עליך ואני צריכה רק לכתוב את הסכום. לעניין הנזק - או שאקבל את הטענות שלה או שאקבל את הטענות שלך. זה לא הכסף שלי". הנתבע מעדיף פסק דין, הרץ מקדישה דקות ארוכות ללחץ נוסף, עד שהוא משנה את דעתו ושולף את ארנקו. אחרי התשלום וחתימת פסק הדין, הרץ מסכמת בפנייה לתובעת: "הרעיון הוא באמת לשים את זה מאחורייך, וכמו שהבן שלך אמר - הבריאות שלך יותר חשובה".

השורה התחתונה: הרץ מתכוננת היטב לדיונים, למרות שמדובר בסכומים קטנים, ונותנת לצדדים תחושה מוצדקת של התייחסות רצינית. לעיתים היא גורמת להתארכות של הדיונים, בכך שהיא מאפשרת לצדדים לחזור על טענות שכבר הועלו וגם נותנת את רשות הדיבור לנלווים אליהם.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 9.