כבר לא מסתדר לו

המהלך שהתניע את המסלול שהוביל את עיני לפרישה, אומרים ב'עבודה', התרחש הרבה לפני שנפלה ההחלטה על הפריימריז. הייתה זו החלטתה של ראש המפלגה יחימוביץ', בראשית 2013, להישאר מחוץ לקואליציה של ממשלת בנימין נתניהו, שסימנה את סיום עידן עיני בהסתדרות.

בניגוד ליחימוביץ', עיני רצה מאוד שהעבודה תשוב ותיכנס לקואליציה עם נתניהו. כוונתו הייתה לשחזר את המהלך שהוביל בבחירות 2009, שהביא את יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, לקואליציה בראשות בנימין נתניהו.

זה היה תור הזהב של עיני כיו"ר ההסתדרות. בזכות אותה שותפות נוצרו אז התנאים שהביאו להסרת התנגדותו של נתניהו לחבילה שלמה של חוקי עבודה שיזם עיני, כולל החוק להגנה על עובדים המבקשים להתארגן לראשונה במקום עבודתם ולהקים ועד. עיני לא ראה סיבה מדוע לא לשוב ולחדש את השותפות שתשמר את כוחה של ההסתדרות להשפיע על הממשלה מבפנים.

החלטתה של יחימוביץ' הפכה את הקערה על פיה. במקום להיות השושבין שיקדם את כניסת מפלגת העבודה לקואליציית נתניהו-לפיד-בנט, מצא את עצמו יו"ר ההסתדרות עירום כמעט לגמרי מול ממשלת נתניהו השלישית – ממשלה עם אויבים ותיקים כמו שר התחבורה, ישראל כץ, ויריבים חדשים כמו שר הכלכלה, נפתלי בנט.

באשר ללצון שחמד בנט במשחקי המילים על ארגוני עובדים כשהציע להדביר אותם כמו נמלים, נכון שבסך הכול היה זה עניין פעוט של צירה לעומת קמץ, אבל מהסוג שמשאיר משקעים. כזה שמסביר את הפיחות שחווה עיני, שבמקום להיות האיש החזק במשק, המתווך הפוליטי, זה שבטלפון אחד משיג את ראש הממשלה, מצא את עצמו בחוץ, מנוטרל מהנכסים הפוליטיים שעמדו לרשותו בסיבוב הקודם.

לא זו בלבד, החלטתה של יחימוביץ' להישאר באופוזיציה יצרה מתח בינה לבין עיני, והחלישה אותו גם מבחוץ. הייתה זו דווקא יחימוביץ' שלא חסכה במילים חמות על עיני ואף הטיבה לסכם את פועלו: "שנות כהונתו כיו"ר ההסתדרות היו שנים חשובות שבאו אחרי תקופה ארוכה של היחלשות העובדים לעומת כוחות גדולים. חל חיזוק במעמדם של רבים מהעובדים", אמרה יחימוביץ'.

עוד הוסיפה: "עשרות אלפי עובדים התאגדו, רבים מהם צעירים, תוך מאבק נועז שזכה לגיבוי מלא של ההסתדרות בראשות עיני. נחתם הסכם פנסיה חובה, והועלה שכר המינימום. המאבק על הזכות להתפרנס בכבוד – זכות ההולכת ונשחקת – הוא אחד מהמאבקים הלאומיים החשובים בישראל, ובמאבק זה היה עיני ציר מכריע לטובת העובדים".

וכך סיכם עיני עצמו את הישגיו: "אחד הדברים שאני הכי גאה בהם", אמר, "הוא הזכות לחתום על הסכם פנסיה לכלל העובדים במשק. מאז אותה חתימה, יותר ממיליון עובדים כבר נכנסו למעגל מקבלי הפנסיה". עיני גם הדגיש את קו הפעולה שאפיין את כהונתו: שיתוף פעולה בין הממשלה, המעסיקים וההסתדרות.

בהקשר זה, השותפות שהייתה לעיני עם יו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, הובילה ב2010- ליוזמה משותפת של השניים להעלאת שכר המינימום במשק. שר האוצר דאז, ד"ר יובל שטייניץ, התנגד למהלך מחשש שיגרום להתייקרות בעלויות החברות ולפיטורי עובדים. אך בהתערבות ראש הממשלה נתניהו, איתו שמר עיני על קשרים טובים, נסוג שטייניץ מהתנגדותו, והממשלה עיגנה את העניין בחקיקה כך שההעלאה תחול על כלל השכירים במשק.

נכון שעיני כבר אמר שאינו מתכוון ללכת לפוליטיקה, אולם עד לבחירות הבאות יש עוד יותר משלוש שנים. כך שאם וכאשר יגיע הרגע, זה סוג המומחיות הפוטנציאלית העל-מפלגתית שיהפוך אותו לשותף רצוי כמעט בכל ממשלה עתידית.

חלק חשוב מן המורשת שמותיר עיני הוא אותה חבילת חוקים שיזם בשנת 2009 במסגרת ההסכם הקואליציוני להצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלת נתניהו. אלה חוקים המחזקים את מעמד העובדים, בעיקר את העובדים המוחלשים. כך, למשל, על-פי החוקים הללו, חייב מעסיק לנהל משא-ומתן עם ועד עובדים חדש שקם במקום העבודה, ואינו רשאי להתעלם מקיומו. מעסיק המעכב את שכר עובדיו נחשב לעובר עבירה פלילית, ואסור לו לפטר עובד הנמצא בחופשת מחלה.

במאזן הכשלונות, לעומת זאת, עיני נושא על גבו את משבר העובדים הסוציאליים, שגרם לכעס רב ולאובדן אמון כלפיו. העובדים הסוציאליים ששכרם גבוה אך במעט משכר המינימום שבתו חודש וחצי כדי לקבל תוספת שכר שתהלום את עבודתם עם אוכלוסיות בסיכון. הם סמכו על עיני שינהל עבורם את המאבק. בשוּרה התחתונה, תחושתם הייתה שנמכרו לממשלה תמורת נזיד עדשים. בסיום המשא-ומתן, גילו העובדים הסוציאליים שקיבלו תוספת שכר בסך אלף שקלים בלבד מעבר לתוספת השכר הרגילה ששולמה לכלל עובדי המגזר הציבורי, וגם זה בפריסה לשנתיים.

והייתה גם פרשת חיפה כימיקלים – ההסתדרות אישרה הכרזה על סכסוך עבודה, אך עד מהרה החלו אנשי המפעל לחשוד שעופר עיני וההסתדרות נוטים יותר מדי לצד ההנהלה. התוצאה הייתה נטישת ההסתדרות והקמת ארגון "כוח לעובדים".

הכישלון המהדהד יותר, זה שבו עדיין לא נאמרה המילה האחרונה, הוא הסאגה של ההסתדרות ופרשת אלון חסן ונמל אשדוד. פרשה זו, שבה עדיין רב הנסתר על הנגלה ומה שנגלה אינו מעט, היא אולי מה שמעיב יותר מכל על עידן עופר עיני. מבקריו הצביעו על כך שעיני פורש דווקא ב'מאני טיים' של הרפורמה בנמלים ובחברת חשמל, כשהוא כבר אינו שולט, כבר אינו יכול לנהל את המאבקים נגד האוצר ולצאת מנצח כמו בתור הזהב שלו בעידן ממשלת נתניהו-ברק. ללא נוכחות בממשלה וללא מפלגה בקואליציה, עיני איבד את יכולת ההשפעה שלו ליזום, לקדם או לבלום מהלכים ממשלתיים. כיוון שהוא מעריך שהרפורמות בחברת חשמל ובנמלים תעבורנה, עיני מעדיף לא להיות שם. כדי שהפגיעה בעובדים שתגיע, והיא תגיע, לא תירשם על שמו. עיני הוא שועל פוליטי, וככזה, הוא מעדיף שהמאזן הנוכחי יירשם על שמו. את האתגרים הבאים הוא משאיר לאבי ניסנקורן, האיש שאותו בחר כיורשו.

עיני לא חסך במילים חמות על ניסנקורן. "בארבע השנים האחרונות עמד לידי אבי ניסנקורן, שעבד לילות כימים והוביל את רוב המשאים והמתנים הקשים ביותר... מהצלחה להצלחה, מהשקעה להשקעה, ראיתי איך הוא מחבק וקשור לציבור העובדים", העיד עיני בשבחו.

אולם ניסנקורן, שמזכיר בחזותו יותר מכל את דימוי הפקיד הקלאסי, זה שיושב מאחורי שולחן עם כוס התה הנצחית, יצטרך לעמול הרבה כדי להוכיח שהוא אכן מנהיג פועלים העשוי מהחומרים שעיני דיבר עליהם. אז כן, ניסנקורן, עורך דין מרמת-השרון, נשוי פלוס שניים, נחשב חסר כריזמה. אבל לעיני הייתה תשובה מן המוכן: "אני מזכיר לכם שלפני שמונה שנים אמרתם עליי שאני פקיד אפור ממס הכנסה".

יש בשטח רמזים שניסנקורן רחוק מלהיות לפלף או מרובע. בחודשים האחרונים, ניסנקורן היה האחראי על התארגנויות עובדים חדשות וניהול המשא-ומתן עם חברות כמו פלאפון וסלקום, שלא לדבר על נמל אשדוד. עד כה נהנה ניסנקורן מגיבויו של עיני. בוועדים ידעו שמילה של ניסנקורן היא המילה של עיני. מעתה, כל זה משתנה.

ניסנקורן יצטרך להוכיח את עצמו בעצמו. שלושת החודשים הקרובים יהיו תקופת החניכה שלו. זה בתנאי שעיני יצליח לקבע את מושבו של ניסנקורן בכסא, בהצבעה המתוכננת בבית הנבחרים של ההסתדרות. זה לא יהיה פשוט. במיוחד לאחר שאיתן כבל הכריז שאין בכוונתו לוותר, ואפילו מיקי רוזנטל, איש השקשוקה, הודיע שהוא רואה עצמו כמועמד. אכן שקשוקה. השאלה כעת היא לאן מוּעדות פניו של עופר עיני. האם ילך לפוליטיקה? האם לעסקים? ההערכה היא שלפוליטיקה לא יצטרף בקרוב. את זה כבר אמר. ובכל מקרה, בטווח השנתיים-שלוש הקרובות, כל הנישות הפוליטיות תפוסות.

הייתה מחשבה שאולי יחבור לשר לשעבר משה כחלון והשניים יקימו מפלגה משותפת. זה עשוי להיות מהלך מעניין, אולם עד שזה יקרה, עיני צפוי לעשות לביתו. להצטרף למגזר הפרטי. אולי הוא יחבור ליצחק תשובה.

במקצועו, הוא יועץ מס. אבל הכישורים האמיתיים שלו הם בתחום המשא-ומתן. עיני, מבחינת כישוריו, מביא עמו ניסיון וידע ששקולים או עולים על כל רמטכ"ל או אלוף במיל. שעושה דרכו אל עולם העסקים הגדולים.

בשורה התחתונה, עיני הוא ההוכחה שבמציאות הישראלית, גם פקיד מס הכנסה עלום מבאר-שבע יכול להגיע לצמרת. זה אולי לא החלום האמריקני. הוא חמוץ מדי ומזיע מדי. זה גם לא בדיוק חלום האקזיט. אבל הוא בהחלט סוג של חלום ישראלי.