1. יש להודות לאיחוד האירופי שדוחק אותנו פעם אחר פעם להתעקש על נחלת אבותינו. אהבת ישראל אינה הצד הבולט של קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד, שהובילה ניסוח הנחיות האוסרות מתן תמיכה כלכלית מצד האיחוד לכל "ישות" ישראלית שכתובתה: יהודה ושומרון, רמת הגולן ואפילו מזרח ירושלים. זאת, למעט פעילויות "המוכוונות... לקידום תהליך השלום במזרח התיכון", שזה אומר שמותר לתת כסף לארגוני השמאל הפועלים לנתקנו מארץ חיינו.
כמובן שמנסחי ההחלטות מעגנים אותן ב"משפט הבינלאומי" בהתאם לתפיסת האיחוד הרואה בחלקי מולדתנו "שטחים כבושים", כלומר נתונים תחת תפיסה לוחמתית ישראלית. הטענה היא שההתנחלויות "אינן חוקיות", ולכן על האיחוד לעצור מענקים ה"תומכים" בהן כדי שלא יוכתם באי-חוקיותן. זה הספיק לכל "אוהביה" של ארץ ישראל לרקוד על הדם ולהשמיץ את מפעל ההתנחלויות בפגיעה בהתקדמותה המדעית של ישראל.
לפני שניגע בהחלטה, כדאי לחזור שוב על האמת הפשוטה, המעוגנת במשפט האומות ובמשפט הבינלאומי: יהודה ושומרון אינם שטח שכבשנו ממדינה אחרת. מאז שנת 70 לספירה, עם החורבן המדיני שלנו, לא שלטה שום מדינה ריבונית בארץ ישראל, למעט אימפריות. לאחר מלחמת העצמאות סיפחה ירדן את האזור, אבל כמעט אף אחד לא הכיר בסיפוח. עמדת המוצא של ישראל היא שבמקרה הגרוע מבחינתה, מדובר בשטחים שנויים במחלוקת. אנחנו טוענים לבעלות מלאה על כולם מתוקף החלטת "מדינות ההסכמה" (הגוף שקדם לאו"ם) בסן רמו באפריל 1920. בוועידה הוטל על בריטניה להגשים את הצהרת בלפור ל"הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". המנדט כלל את עבר הירדן המזרחי, ובוודאי ביו"ש.
טענותינו לבעלות נובעות גם מזכויותינו ההיסטוריות, וגם הוכרו במשפט האומות. במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את השטח ממי שהשטח לא היה שלו. עד אז, לא שמענו טרוניות מצד ערביי האזור שהשטח כבוש, עד שהגיעו היאהוד. להם, כידוע, אסור לשלוט באדמת ההקדש (וואקף) המוסלמית, כלומר ארץ ישראל.
בקיצור, מבחינה משפטית דיני הכיבוש לא חלים פה; לא ניתן לכבוש שטח שלא שייך לאיש. הטענה שהתיישבות יהודית בשטח הזה "אינה חוקית" על-פי המשפט הבינלאומי, אינה נכונה. מכוח הטענות לעיל יש לנו כיהודים זכות שבדין, ולכן הקמת היישובים חוקית. אם טוענים שאסור לנו לקבוע עובדות בשטח, צריך לומר כך גם לצד השני. אבל שם בונים וקובעים עובדות; אין סיבה שנחבק ידיים ונשאיר ליריבנו לקבוע את גורלנו.
2. בהיסטוריה הארוכה של אירופה לא התעניינו יותר מדי בצדק ליהודים. רק האמת הזאת לבדה ראויה שלא נתחשב בהשקפת עולמם אלא נפעל לפי האמת, הערכים והאינטרסים שלנו במדינת היהודים. בשם דוד בן-גוריון נוהגים לצטט ש"לא חשוב מה יאמרו הגויים; חשוב מה יעשו היהודים". אימרה שראוי להעלות על נס במיוחד בחנוכה.
נתייחס אפוא לשיטת האיחוד האירופי, שאינו רוצה לתמוך בשליטת ישראל בשטחי יו"ש וגם ברמת הגולן וירושלים. ובכן, בעולם יש כ-200 טריטוריות הנתונות במחלוקת. רבות מהן נמצאות תחת "כיבוש" (תפיסה לוחמתית) או שליטה אפקטיבית של המדינה, ללא טענה לגיטימית לריבונות בהן.
הנה סהרה הדרומית, עם שטח הגדול פי עשרה מישראל, סופחה ב-1979 על-ידי מרוקו. האיחוד האירופי לא מכיר בריבונות המרוקנים. בצפון קפריסין הוקמה רפובליקה טורקית לאחר שטורקיה פלשה אל האי ב-1974, ובעצם מדובר בשלוחה מדינית שלה. האיחוד האירופי לא מכיר בכיבוש הטורקי. מקרה נוסף: אבחזיה, עד 2008 חבל בצפון-מערב גאורגיה. לאחר המלחמה בדרום אוסטיה, התנתקה והכריזה על עצמאות בחסות רוסיה. גם פה אין האיחוד האירופי מכיר בריבונות האבחזית.
בשלושת המקרים חתם האיחוד האירופי הסכמים לשיתוף פעולה מדיני וכלכלי עם האזורים הללו, למרות היותם נתונים תחת כיבוש. לא מזמן חתם האיחוד על הסכם דיג עם מרוקו, שבו התחייב להקצות מענקים לפיתוח תעשיית הדיג המרוקנית בתמורה לקבלת גישה למימי המדינה. ההסכם כולל גם את השטח הכבוש בסהרה המערבית.
ביחס לשטח הכבוש בקפריסין, פירסם האיחוד בשנה שעברה עלון שבו התגאה במגוון מיזמים שם. בכספי האיחוד יכולים ה
מתנחלים הטורקים שהובאו לשם לאחר הפלישה ב-1974 לזכות במלגות לימודים, מענקים לעסקים, שיפורי תשתית כבטיחות בדרכים וטיפול בשפכים, שיפור אתרי מורשת תרבות ואפילו כסף לקונצרטים. דמיינו תמיכה אירופית בשיפור הכבישים ביו"ש, מלגות למתנחלים וארגון אירועי תרבות.
גם אבחזיה, הנמצאת תחת כיבוש רוסי, מקבלת תמיכה ישירה מהאיחוד האירופי. במסמכי האיחוד מצוין שתוכניות התמיכה מחייבות "גישה פרגמטית וגמישה" בהתחשב במעמד השטח. אלו רק שלוש דוגמאות.
3. שלא במפתיע, על שום מדינה במצב כזה לא הטיל האיחוד האירופי כללים דומים להנחיות בדבר מתן מענקים לישראל. כך קבעו האירופאים סטנדרט כפול: כלל אחד עבור המדינה היהודית ואחר עבור שאר העולם. אוניברסיטאות ועסקים אירופיים מקיימים פעילויות רחבות בסהרה המערבית ובצפון קפריסין. רק ביחס לישראל נוסחו הנחיות הפוגעות במימון על סמך מעמד טריטוריאלי בלבד.
התרגלנו משחר קיומנו לסטנדרט כפול ביחס אומות העולם אלינו. אבל יש פה אירוניה, משום ש"המרכז האירופי למעקב אחר גזענות וקסנופוביה" אימץ ב-2004 הגדרות חדשות לגזענות. בין היתר, גזענות תיחשב "החלת סטנדרט כפול [ביחס לישראל] על-ידי דרישת התנהגות שאינה מצופה או נדרשת מכל מדינה דמוקרטית אחרת". מעניין. במאמר מוסגר, אפשר לומר שיש פה גזענות כפולה, משום שאין לאירופאים ציפיות כאלה - מוסריות או חוקיות - ביחס לערבים.
את מלוא הניתוח של החלטות האיחוד האירופי אפשר למצוא בנייר עמדה שחיברו פרופ' אבי בל ופרופ' יוג'ין קנטרוביץ, מומחים ידועים למשפט בינלאומי, מטעם "פורום קֹהלת".
הנה לנו דרך פעולה אפשרית לחשיפת צביעות האיחוד האירופי: הגשת עתירות נגד מדיניותו בצפון קפריסין, סהרה המערבית ואבחזיה. כאמור, כל זה רק לשיטת האירופאים. לשיטתנו, אפשר לדבוק באמת של שמעון המקבי בתשובתו לאנטיוכוס: "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש נוכרים מָשַׁלְנוּ, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בְּעֵת מן העתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר הייתה לנו עֵת - השיבונו את נחלת אבותינו" בימים ההם, בזמן הזה.
