כרטיס כניסה לאירופה

אפשר לקרוא לתוכנית המדע "הורייזון 2020" כרטיס כניסה למדע ולכסף האירופי, בחינת קח כסף ותנאי מחקר משופרים וזרוק ערכים כמו מולדת ועצמאות. במבחן הזה נכשלה האקדמיה הישראלית. "גלה כבוד" מכל מי שהיה מוכן, במחיר סוכריות אירופיות, למחוק את ה-"אם" ולהותיר רק "אשכחך ירושלים".זה בלתי נסבל מבחינה לאומית, אך לאקדמיה לא איכפת.

זו אינה המחלוקת הישנה על "השטחים". גם ממדען המצדד בחלוקת ירושלים מותר לצפות שכאדם וכיהודי יתנגד לדרישות משפילות ופוגעות בכבוד. שאם לא כן, מה לנו פה? מעבדות ברלין תמיד תהיינה נוחות ומשוכללות יותר!

הביטוי "כרטיס כניסה" נלקח מאחד מגדולי משוררי גרמניה, היינריך היינה, שנולד יהודי ובגיל 28 התנצר כדי לקבל תואר דוקטור למשפטים ולהתקבל למשרה ממשלתית. "כרטיס כניסה לתרבות האירופית" הוא קרא לזה. ומה עלתה לו? שנה אחרי ההמרה כתב לידיד, כי שמע בבית כנסת דרשה בגנות המומרים, שתמורת משרה ממשלתית - "יבגדו באמונת אבותיהם... דברי המוסר טובים ונכוחים... שנוא אנוכי כעת בעיני יהודי ונוצרי יחד ומאוד אני מתחרט... כמעט המירותי דתי והמה קראו אחרי כי יהודי אני..."

היינה לא היה דתי, אך לא שלמות האמונה עמדה כאן על הפרק, כי אם שלמותו כאדם. בעקבות הכישלון המוסרי באה גם האכזבה החומרית - הוא לא התקבל למשרה ממשלתית ונאלץ לגלות לצרפת, שם כתב שלאחר מותו - "לא כוהני עם אחר תפילה יישאו, אף לא קול קדיש אחרי יישמע..."

גורל דומה פקד את המלחין הגדול גוסטב מאהלר, שאף הוא נולד כיהודי ובעבור משרת מנצח באופרה המלכותית נטבל לדת הקתולית (1897). למרות זאת היה נתון להכפשות אנטישמיות שבגינן נאלץ לבסוף לפרוש מן האופרה. מעריצו, המנצח והפסנתרן הדגול ברונו ולטר, מחק בעצתו את שם משפחתו - שלזינגר - בעל הצלצול היהודי כדי לקבל משרת מנצח וב-1898 המיר את דתו. ובכל זאת, עם עלות היטלר לשלטון, גורש מאולמות הקונצרטים.

את זאת ראה סביבו וינאי אחר, תיאודור הרצל. הוא לא היה יהודי אדוק, אך גאוותו וזקיפות קומתו כאדם הבשילו בקרבו רעיון, שהיהודים יחליפו את "כרטיס הכניסה האירופי" בכרטיס נסיעה לארץ אבותיהם, שם יקבלו תמורת פחות נוחיות חומרית ומקצועית - יותר יושרה אנושית וקוממיות לאומית.

מי היה חולם שאירופה תרדוף אחרינו עד לכאן, כדי להעמידנו שוב בפני הפיתוי השטני להעדיף את הכדאי על הראוי (שלבסוף יתברר, שגם כדאי איננו). ומי היה חולם שכמה מאתנו, גם תחת השמש הזאת לא יעמדו בניסיון?

קשה להתמצא בין הגרסאות השונות של הפשרה שעשו הפוליטיקאים, האם ההשפלה הייתה "נסבלת" בלבד או מחפירה. עובדה, שדוברי האקדמיה קראו לכניעה ללא תנאי וקולות אחרים כמעט ולא נשמעו. גם התקשורת הכללית וכל מחנה חלוקת א"י העדיפו תועלת מיידית על ממלכתיות ועצמאות.

זו תופעה אוניברסאלית שגוף נוצר למטרה מסוימת ואח"כ נעשה מטרה לעצמו, על חשבון תכליתו האידיאלית המקורית. כך הוקמה המדינה הקומוניסטית כמכשיר ליצירת חברה שוויונית, אולם בדרך הפכה מטרה לעצמה. האצולה הישנה הוחלפה בנהנים חדשים, ה"נומנקלטורה", עסקנים מסואבים ניהלו אימפריית רשע.

האם גם אנחנו בדרך להחליף חזון ב"חזון"? אלפי שנות חזון 'ארץ ציון ירושלים' - ב"חזון" של בירה פלשתינית בציון, למען אינטרס מדומה של המדינה? האם מדינת ישראל הפכה מטרה לעצמה, ולא - עם כל מרכזיותה הלאומית והממלכתית - כלי ומסגרת להגשמת השבות היהודית לציון? היש למדינה קיום בלי תוכנה האנושי והיהודי?
היכול הגוף לחיות ללא נשמה?