בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
החברה הישראלית עשתה צעדים משמעותיים בשנים האחרונות בכדי לאפשר לאנשים המתמודדים עם קשיים לממש את עצמם ולהיות חלק אינטגרלי מהחברה
|
חברי המשלחת [עמותת אתגרים]
|
|
|
|
|
מסוגלים לטפס על הקלימנג'רו
|
|
|
|
|
רבים מבעלי המוגבלויות בישראל נושאים בפיהם בקשה מהחברה הישראלית להנגיש את עצמה למענו כשהוא מהווה למעלה מעשרה אחוזים מהאוכלוסייה; במספרים זה נושק למיליון וחמש מאות אלף אנשים שמוכרים ברשויות המדינה כבעלי מגבלה מסוימת: פיזית, חושית, נפשית (נכון לשנת 2011). מדינת ישראל היא יצרנית של בעלי מוגבלויות ואת זה ניתן להסיק מתוך מספר תאונות הדרכים שמתרחשות כאן חדשים לבקרים, בנוסף לזה ישנן גם פעולות איבה שגבו במשך השנים את איכות חייהם של עשרות ישראלים שלא ישובו עוד לחיים נורמטיביים ולבסוף הגורם שסוגר את הרשימה הוא הכשלים רפואיים שתורמים לא מעט ליציבותו של המספר המפחיד שבדרך כלל לא מגיע לזווית העין שלנו. בשבוע הזה אירוע אחד יירשם בספרי ההיסטוריה, חבורה של עשרה אנשים המטפסים לפסגת הר הקילימג'רו, ביבשת אפריקה. אחת מפסגותיו מתנשאת לגובה 5,895 מטרים. המיוחד בחבורה הזו היא שכולם מתמודדים עם קשיים אך עם מאמץ רב הם מוכיחים כי יש ביכולתם לצלוח כל מכשול בדרך להשגת המטרה. במילים אחרות אפשר להגיד שזו שאלה של בחירה איך להתבונן על החיים, זה המסר שעולה מתוך משלחת הטיפוס הזו. אנשים אשר למראית עין אינם מתמודדים עם קשיים, ספק אם יצליחו לסמן וי על אתגר כזה. ובכלל לכל אחד מאיתנו יש "שק" שהוא סוחב על גבו. השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לבחון עם עצמו היא האם לקחת את זה כנטל או דווקא למקום שאפשר להתפתח ממנו כדי לראות את הרגעים הקטנים שיש לחיים להציע עבורנו ואותם לחוקק על לוח ליבנו שילוו אותנו בהמשך הדרך. לעתים מתקבל הרושם שלאנשים המתמודדים עם קשיים יש דרישה מצד החברה הסובבת אותם שהיא תנגיש את עצמה עבורם, תכיל אותם, אך האם זה באמת מה שיאפשר להם לחוש את מה שרובנו כמהים לו במשך רוב שנות חיינו? הרצון לחוש שייך? חלק מקבוצה? משהו גדול יותר? ובעיקר לדעת שאנחנו בעלי ערך עבור משהו אחר. אותו הצורך שלהם שחברה תנגיש את עצמה עבורם הוא בקשה א-סימטרית, כי הם לא מזכירים כלל את העובדה שגם הם צריכים להצעיד את עצמם אל מקום של מפגש עם החברה, אם כל אחד מהם יתפשר מעט יהיה קל יותר להגיע למקום נכון, מפויס כזה שמותיר מאחור את כל המשקעים שנוצרו במשך שנים של תרעומת וכעס על רשויות המדינה שלא עושות מספיק כדי להפוך למקום בו לבעלי קשיים יהיה יותר נעים ונוח לחיות בתוכו. לבסוף ניתן לומר בביטחון שהחברה הישראלית עשתה צעדים משמעותיים בשנים האחרונות בכדי לאפשר לאנשים המתמודדים עם קשיים לממש את עצמם ולהיות חלק אינטגרלי מהחברה. הדרך עוד ארוכה, רצופת מכשולים אך גם רגעים קסומים שאותם צריך לנצור להמשך אל עבר חיים מלאי משמעות. עמותת אתגרים שנוסדה בשנת 1995 ע"י קבוצת נכי צה"ל יזמה את הטיפוס על הר הקילמנג'רו ומוכיחה לכולנו שהרוח יכולה על הגוף ומה שצריך הוא רק למצוא את הדרך.
|
|
הכותב שירת בחטיבת דובר צה"ל. כיום סטודנט במחלקה למדע המדינה,אוניברסיטת בר-אילן
|
|
תאריך:
|
14/12/2013
|
|
|
עודכן:
|
15/12/2013
|
|
סויסה אורי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מאוד מתעניין
|
17/12/13 21:22
|
|
שלום לך אזרח מדינת ישראל (ולבטח תושב נתנייתי).
|
|
|
אתם מבינים? אולי. אני לא. קטונתי מלהבין במתרחש בחדרי-לב ומוח. למרות שמכבר אני חושד שחיינו מוטלים בכף של שני אנשים, אישה וגבר, שמשהו מוזר ובלתי-ברור מתרחש ביניהם ובקומתם העליונה. אני מודה שקרעתי עיני מול ההסבר לביזיון הלאומי של העשור האחרון; זה הכרוך באי ייצוגה של מדינת עם העבדים בעברו, בין נשיאים וראשי ממשלות של מרבית אומות העולם שנסעו להזדהות עם העם המשוחרר בדרום אפריקה.
|
|
|
ציפי לבני השתלחה - שוב - במי שבונה את ארץ ישראל, במי שעוסק בציונות הלכה למעשה, במי ששואף להגשים את יעדיה של הציונות: ריכוז עם ישראל בארץ ישראל. ציפי לבני שכחה מה היא ציונות. היא גם שכחה מהו שלום. עובדה! מטרתה היא מדינה פלשתינית במקום שלום, ועל כן היא מספרת לעצמה ולאחרים שוב ושוב את שקר "הכיבוש" ואת השקר כאילו מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל היא ... צורך של מדינת היהודים. שקרים כאלה מתאימים לקתרין אשטון ולאנטישמים מסוגה, אך לא למהדורת כחול-לבן שלה!
|
|
|
אוניברסיטת חיפה הפכה את חתן פרס נובל לכלכלה (2005), הפרופסור ישראל אומן, למסורב קידושי תואר כבוד. עמדותיו הפוליטיות היונקות את הרציונל שלהן גם מאמונותיו הדתיות וגם ממיומנותו המפליגה בתורת המשחקים, אינן עולות בקנה אחד עם ערכיה של האוניברסיטה. כך ציטטה העיתונות המניע לסירוב קידושי תואר הכבוד הזה. מעתה, אין מנוס, אני מבין כי ערכי הסובלנות אינם בראש סולם הערכים של האוניברסיטה ושלב החוכמה בסולם הזה גם הוא אינו מן הגבוהים בשלבים.
|
|
|
כמי שמכיר חלק ניכר משירי האהבה של ביאליק, אני מבקש עתה, במלאת 140 שנים להולדתו, "לְהִתְכַּתֵּב" בּשִירִי "עֶלֶם חֶמֶד שֶׁלִּי" עם שני שירי האהבה הידועים (והמוּלחנים ומוּשרים רבּות) שלוֹ: "הַכְנִיסִינִי תַחַת כַּנְפֵךְ" ו"קוּמִי צְאִי", שהם - לעניות דַּעְתִּי וּפֵרוּשִׁי - גם שירים אינטימיים-אֵרוֹטִיִּים של ממש, היינו שירי-וידוי על אהבה גשמית של ממש, ומוּצנע בּהם גם משהו הרומז על אפשרות של "תַּסְבִּיךְ אֵדִיפָּלִי" שאולי היה למשורר הלאומי שלנו. כל זאת בנוסף לאיכויות הספרותיות הנודעות של שירים אלה, כפי שהן מפוּרשות ומוּבָאות בּכתביהם וּמִפִּיהם של גדולי המבקרים-מפרשים של שירתו.
|
|
|
|