כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא

כמה חטיבות של חיילים בפוטנציה שאינם מתגייסים יש בירושלים? חטיבה? שתיים? ואפילו אוגדה או שתיים? וחיילי החטיבות האלה, אולי אף האוגדות האלה, ישבו ספונים בביתם, חלקם ליד תנורים, חלקם קפאו בקור, וזאת במקום לעטות מעילים חמים, לעלות על כלי רכב מיוחדים, לצאת לשכונות המנותקות ולסייע לאלה שהיו בסכנת חיים. ומדוע? מפני שמנהיגי העדה שלהם, התורניים והפוליטיים החליטו למנוע מהם את אחת מהמצוות החשובות ביותר, מצוות קיום הנפש של עצמם ושל זולתם, מצוות הגיוס לשירות אזרחי / צבאי - גיוס, אימון, תרגול, הצטיידות כמו אחיהם שאינם קשורים לקהילה החרדית.

הצעירים האלה ישבו בבתים, מרביתם ודאי ראו בקנאה וביראה את הנגמ"שים שבאו כאילו משמיים לחלץ את הבירה מבדידותה וממכאוביה ולהם אסור להתקרב, להם אסור להצטרף, הם לא יכולים לגעת, הנגמ"שים הם עבורם כמו נרות חנוכה, לראותם בלבד, הם רואים את אחיהם הבאים מכל קצוות הארץ על-מנת לחלץ, לעזור, לקיים מצוות קיום והצלת חיים, והם, אותו חלק מהמקומיים שאינם משרתים, יכולים רק לחלום בלילות על שירות - והסיכוי להגשים את חלום השירות טמון במרד רבתי בהורים ובמורי הדרך הרבניים והפוליטיים או בשינוי קיצוני בתפיסת העולם של דור ההורים ומנהיגי הקהילה החרדית.

וברור שאם לא יהיה שינוי קיצוני בתפיסת העולם של המנהיגות החרדית, ודור ההורים הסרים למרותם, מרד בא יבוא, מי שלא מתכופף נשבר, והמנהיגות החרדית ככל שלא תחליט מיוזמתה להתכופף, תישבר, לא מעולן הסנקציות הכלכליות, לא מעולן סנקציות הפליליות, אלא מכוח מרד של הצעירים בהוריהם, מרד נגד שלטון דיקטטורי המונע מהם השכלה רחבה, מרד נגד שלטון דיקטטורי המונע מהם את יכולתם להתפרנס בכבוד לכשיתבגרו, מרד נגד שלטון דיקטטורי המונע מהם לשרת את הקהילה ואת כלל הציבור, כמו כל שאר אזרחי המדינה.

ראוי היה שח"כ דרעי וכל חבריו לדיקטטורה המוחלטת השוררת בקהילות האלה, יעשו חשבון נפש לעצמם טרם הם באים בטענות לשלטון על חוסר ארגון. מי שתרומתו לכוחות הביטחון ולגורמי ההצלה היא אפסית, מי שמדיר את בניו ובנותיו מכוחות ההצלה, ומדיר מקרבו את אילו מבניו שמתנדבים על-אף הכל לצה"ל ולכוחות ההצלה, הוא האחרון שיכול לבוא בטענות על אי סדר, קודם שיתיר לילדיו לשרת, יעודד אותם לשרת, ורק לאחר-מכן יקנה זכות לילל.

בימים אלה בהם שירות החרדים נמצא על הפרק, ומוצא אמיתי אין, ומנגד רמת הסיכון מפני פגעי טבע, ומפני מלחמה קשה בעורף גדלים והולכים, ניתן היה לצפות מהקהילה החרדית שתראה בשירות כמצווה ראשונה במעלה, ובמקום לתת לכנסת להוביל את המהלכים, נכון וראוי היה שהקהילה החרדית תוביל את לפיד השירות של בניה כולם, בלי יוצא מן הכלל, ותכוון בהסכמה את מדרוג השירות ואת אופיו לצרכים הייחודיים של הקהילה.

והשלב הראשון הנחוץ, שלב אשר יחלץ את העגלה מהבוץ, וישחרר את הלחץ הפנימי הענק הקיים בתוך הקהילה החרדית למען שירות של הבנים, ואת הלחץ החיצוני המקביל, הוא ההצהרה של המנהיגות הרבנית והפוליטית החרדית, בייחוד לאור אירועי הימים האחרונים, ששירות הוא מצווה מהחשובות ביותר שיש לכל אחד ואחד, שירות והצלת חיים היינו הך הם, ומשם כל מה שיוותר הוא להתאים ככל הניתן את מסגרות השירות לאורח החיים הייחודי של משרתים חדשים על-מנת שמצוות השירות וקיום הנפשות תהיה מצווה נטו ללא עבירה בצידה.