הצביעות הפושעת של השמאל

השמאל בישראל בפרט ובעולם בכלל היה תמיד צדיק וצודק וכל השאר שלא הסכימו עימו נחשבו לאובדי דרך במקרה הטוב ופושעים פשיסטים ברוב המקרים האחריםף גם אם אירע שהעובדות סתרו את מסקנותיהם הנחרצות של שמאלנים זה כמובן משום שהעובדות אינן נכונות, כי לא ייתכן שהתיאוריה השמאלנית היא השגוייה, אלא שלאחרונה נחשף פרצופו של השמאל המקורי השורשי.

הצדקנות והטהרנות של השמאל הם עובדה ידועה ובדוקה, אלא שלאחרונה לאחרונה נחשפו גילויים חדשים על השמאל הצדקני המתחסד שתמיד היה לכאורה כליל המוסר, טהור וצח כשלג. מדובר באב ובאם הרוחניים של השמאל הבינלאומי הליבראלי היפה של שנות החמישים והששים המשמש מופת גם לשמאל הישראלי; אותו שמאל המתיימר לחתור למוסר, לשִוויון, לצדק, לשלום ולחרות מוחלטת. רק לאחרונה נחשף הזיוף הגדול של ז'אן פול סארטר וסימון דה-בובואר, המלך והמלכה של השמאל שהופשטו עירומים ממחלצותיהם.

פיתו קטינות והתעללו בהן

תזכורת: ז'אן פול סארטר הגה את התורה הפילוסופית האקזיסטנציאליסטית, לפיה האדם נדון להיות חופשי ולבחור את דרכו כראוּת עיניו. סארטר ודה-בובואר הציעו תורה שהם עצמם התיימרו להמחיש בדרך חייהם: חירות מלאה המטילה עליהם לכאורה מחויבות לעצמם, לרעיונותיהם וליצירתם, לזולתם ולחברה בכללה. הם הצליחו לשכנע המונים שהם מצליחים לחבר בין תיאוריה פילוסופית לבין מציאות החיים והפגינו מעורבות פוליטית פעילה, בהתייצבם לכאורה לצד החלשים והנדכאים. את תורתם החילו גם על הזוגיות שלהם וכרתו את "ברית החופש והאֵמון" המפורסמת שלהם: כל צד ייהנה מחירות מינית מלאה ויתחייב גם לשקיפות מלאה איש לרעותו.

אלא שלאחרונה נחשף הזיוף כשיצא לאור ספרה של החוקרת האוסטרלית הייזל רולי, "בארבע עיניים – סארטר ודה-בובואר", המאשש עניינים ידועים שביוגרפים קודמים הותירו בעמימות מסוימת או עקפו: אותן "עלילות אהבים" שבגינן היו כולאים היום את סארטר ודה-בובואר בבית סוהר. מסתבר שבין השאר הם פיתו תלמידות בית ספר קטינות, התעללו בהן רִגשית וניצלו אותן מינית בשנות השלושים, בהיותם מורים נערצים לפילוסופיה בבית ספר תיכון. דה-בובואר התיידדה עם כמה מתלמידותיה המצטיינות וסירסרה בהן. קודם קיימה איתן יחסי מין ואחר כך הציגה אותן בפני סארטר, שלא החמיץ שום הזדמנות פיתוי. משלא הצליח לפתות נערה אחת, שכב עם אחותה הצעירה.

התעלמות מפשעי המשטר הסובייטי

להתנהגות פושעת זו מצטרפת גם ההתלהבות של סארטר ממאו טסה טונג ותמיכתו הבלתי מסויגת בבריה"מ. מסתבר גם שידע יותר מכפי שכולם חשבו על פשעי הסטאליניזם, ובכל זאת נמנע לא רק מלגנותם בפומבי, אלא גם מחשיפתם. מפי המתורגמנית הרשמית שהוצמדה לו בביקוריו התכופים בבריה"מ, הוא ידע על זוועות הגולאגים ועל התעמרות השלטונות בסופרים, באמנים וביהודים. המתורגמנית, משכילה יהודיה "חתרנית" (שהפכה כמובן לאהובתו), סיפקה לסארטר מידע מהימן על פשעי המשטר הסובייטי באותם ימים, אך נואשה מסירובו לראות ולהבין. גם הסופר איליה ארנבורג השתאה נוכח לקות הראייה והקשב שהפגין סארטר. באותם ימים הייתה בצרפת לסארטר השפעה כמעט כמו ראש מדינה. הוא היה סמכות מוסרית וסוג של מנהיג רוחני בלתי מעורער. לרשותו עמדו אינספור בָּמוֹת שמהן יכול היה לחשוף את הדברים. לו עשה כן, אפשר שאלפי אנשים היו ניצלים ממוות.

ניתן לומר כי התנהלות זו אופיינית לאנשי השמאל בדרך כלל. אל תבלבלו את השמאל עם עוּבדות שעלולות להפריך את טענותיהם השמאלניות. ואם קורה שהמציאות בשטח סותרת את הנחת העבודה השמאלנית, חייבים להתעלם מהמציאות. כי האידיאולוגיה השמאלנית חייבת לנצח. בכל מחיר. גם במחיר חייהם של בני אדם. השמאל חייב להיות צודק תמיד. ההצגה שלו חייבת להימשך.

חייב להיות צודק בכל מחיר

השר אורי אורבך כתב בנושא זה מאמר שראוי לצטט:

"העובדה שבמרכז ובימין אימצו את תורת השמאל עדיין איננה אומרת שהשמאל צדק. הצדק של השמאל הוא כיום הטעויות הנוראות של ישראל. הנסיגה מהשטחים, היציאה ממוקדי ערים ביו"ש והנסיגה הכוללת מרצועת עזה מביאות עלינו כבר עשור וחצי רק טרור ואיומים חוזרים ונשנים. הרצון להיפטר מה'כיבוש' תוקע אותנו עם קסאמים, עם מדינת טרור בעזה ומוביל אותנו להקמת גדרות ומחסומים אינסופיים. כן, הצדק של השמאל מנוסֶה עכשיו על בני אדם וכולנו רואים את התוצאות. השמאל הקיצוני ניצח רק במובן הזה שהימנים לשעבר הולכים בכיוון שהוא הִתווה. ממש כמו שני רופאים המתווכחים איזו תרופה בדיוק לתת לחולה שתחת ידם, ולבסוף אחד מהם נכנע ומסכים לתת לו את התרופה הלא נכונה. הניצחון הוא בוויכוח, לא בתוצאות.

"אחרי 15 שנות הידברות והכרה ביישות הפלשתינית, אבו-מאזן, המתון התורן, עוד לא מסוגל להכיר בישראל כמדינה יהודית. גם אחרי שהחברים החדשים מקדימה ומהמפלגות הציוניות צועקים את סיסמת הבחירות של חד"ש "שתי מדינות לשני עמים", מתוני הפלשתינים לא מסוגלים להכיר בזכותם של היהודים למדינה משלהם. מאז שצימצמנו את ה'כיבוש', באמצע שנות התשעים, מתו פה אלפי אנשים ואומללו מיליונים, הרבה יותר מכל שנות הכיבוש גם יחד. ככה בדיוק זה נראה כשהשמאל צודק".

הוא אשר אמרנו: השמאל חייב להיות צודק בכל מחיר, גם אם המציאות מגלה משהו שונה לחלוטין. ובבקשה, אל תנסו לבלבל אותם עם עוּבדות. ההצגה שלהם חייבת להימשך.