השופט: יוחנן כהן, בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע

המועד: יום שני, 25.11.13, שעה 10:30

הנושא: קדם-משפט בתיקי ביטוח לאומי

הדיונים בפני יוחנן כהן אמורים להתקיים ברציפות מאז השעה 09:00, אבל נכון ל-10:20 הוא איננו למרות שהצדדים מחכים לו. כהן נכנס ב-10:40: "צר לי על העיכוב, היה משהו דחוף, אני מתנצל". בהחלט יפה.

התיק הראשון הוא פגיעה בעין בזמן העבודה. כהן בקיא בפרטים ונכנס ישר לעניין, מציג שאלות כדי למקד את המחלוקת ומנהל דיון שלא לפרוטוקול בניסיון לראות האם יש הסכמה על הצד העובדתי. "אתם תמיד אומרים שצריך לשמוע את המעסיק", הוא מעיר לנציגת הביטוח הלאומי, "והנה כאשר יש [במקרה זה] מעסיק שתומך בגירסה שלו - אתם אומרים: נלך לתיעוד הרפואי", שם לא כתוב כיצד אירעה הפגיעה. כהן מצליח להביא אותם להסכים על העובדות ולמנות מומחה, וממקד את המחלוקת בשאלת הנזק הנפשי שנגרם לתובע.

כהן פונה לבא-כוחו של התובע: "אתה יכול להחליט מה אתה עושה. אתה יכול לחכות למומחה ואתה יכול לפנות ישר לפקיד התביעות [בביטוח הלאומי]. אני לא יכול לדון בזה, כי אין החלטה [של הביטוח הלאומי]". עורך הדין מגיב בבקשה לקבוע מה יהיו השאלות שיופנו למומחה, אך כהן משיב: "באיזשהו שלב תהיה חוות דעת, תרצו להפנות שאלות - תפנו שאלות. אנחנו עוד לא הגענו לגשר ואתם כבר רואים את הוועדות. איך אומרים בעברית? שווייה שווייה".

לבסוף מכתיב כהן לפרוטוקול את ההסכמות שהושגו. בא-כוחו של התובע קצת מנדנד לגבי הפרטים, אך כהן מתייחס אליו בסבלנות רבה. כאשר הלה מבקש לצרף מאמרים רפואיים, כהן מחייך: "בשאלות ההבהרה תתחיל עם המאמרים. אתה רוצה עכשיו? קודם צריך לצאת מנקודת הנחה שהמומחה הוא מומחה ומסתמך על האסכולה הרפואית [המקובלת], ואם זה לא יתאים למה שאתה חושב - תתחיל עם המאמרים".


"שם ישבת, פה תעמוד"


התובע הבא הוא עובד בתחנת הכוח רוטנברג באשקלון, אשר איבד את הכרתו במקלחת לאחר העבודה ואינו מיוצג בדיון. "קודם כל, שלום", פונה אליו כהן. "אולי תסביר לנו איך קרה האירוע הזה שבו נפלת. רק תקום בבקשה; שם ישבת, פה תעמוד", מחייך כהן. לאחר שהאיש מתאר בקצרה ולעניין את האירוע, טוענת נציגת הביטוח הלאומי שלא הוכח קשר בין ההתעלפות לבין העבודה.

כהן חושב בקול: "אולי הנטל עובר אליכם? הוא אומר שאינו יודע, אני מדבר על חזקת הסיבתיות. עשיתם מאמץ לדעת מה קרה שם?". לאחר שנציגת הביטוח הלאומי משיבה שהמוסד הסתמך על התיעוד הרפואי, כהן לוחץ: "אתם בדרך כלל שולחים חוקר, למה לא עשיתם את זה? אני סבור שהנטל עליכם. למה אתם לא עושים מאמץ לאסוף ראיות?". הביטוח הלאומי מגיב: "החומר הרפואי מדבר בעד עצמו".

כעת כהן פונה לתובע: "אני לא יכול על רגל אחת להסביר לך את כל הדברים. אם אתה עומד על התביעה, כדאי שתקבל ייעוץ משפטי, כי עולות פה סוגיות מחוק הביטוח הלאומי. לא תפקידו של בית הדין לייצג צד אלא להכריע. תאונת עבודה היא לא רק בזמן העבודה אלא גם בגלל העבודה. כדאי שתקבל ייעוץ ותחליט מה שאתה רוצה. אתה זכאי לפנות ללשכה לייעוץ משפטי ולקבל ייצוג בלי תשלום. אם יש סיכוי - הם נותנים לך. תודיע לנו תוך 30 יום מה אתה רוצה לעשות, בסדר? אם לא תודיע - יסגרו את התיק". כהן מכתיב את החלטתו, תוך הפגנת סבלנות רבה וראויה לציון לקלדנית צעירה וחדשה שעדיין אינה מכירה את המונחים.


"צירוף מקרים מדהים"


בתיק הבא טוען התובע, כי נעקץ בידי יתושים וחלה בשושנת יריחו כאשר היה בנסיעות עבודה בבקעת הירדן, בעוד הביטוח הלאומי טוען שהדבר לא הוכח ושיש יתושים כאלו בעוד מקומות בארץ. כהן תוהה: "לפני שבועיים היה לי מישהו שהכירו בו, אני מנסה להבין מה אתם בודקים כדי לשלול את זה. זה היה צירוף מקרים מדהים, אני זוכר את האיש. גם שם הוא טען לשושנת יריחו והכירו בו. אני מנסה להבין למה את X דוחים ואת Y מקבלים.

"אם הייתם באים ואומרים: עשינו בדיקה, האחוז [של היתושים] מאוד נמוך באזור - הייתי אומר: עשו עבודה. מה התובע יכול להגיד? הוא עבד שם ונעקץ. אם היה לי זמן, הייתי עולה [ללשכה] ומראה לך את התיק הזה. הוא לא הביא את היתוש כעד. אני פשוט רוצה להבין מה ההיגיון. צריך להיות שכל ישר כשמקבלים תביעה וכשדוחים תביעה. איך הוא יוכיח קשר סיבתי?".

אם נדמה לכם שכהן חוזר שוב ושוב על אותה נקודה, אתם צודקים ותכף נראה עוד. בינתיים הוא מכתיב לפרוטוקול שהביטוח הלאומי לא בדק מה גרם למחלה וסבור שהתובע צריך להוכיח שבתקופה הרלוונטית באזור הנטען. "אני חושב שהנטל עליכם", פונה כהן לנציגת הביטוח הלאומי. לתובע הוא אומר שיגיש תצהיר ודוחות נוכחות שיוכיחו היכן עבד באותה עת. עורכי הדין משוחחים ביניהם בלי התערבות של כהן, שלבסוף שואל את נציגת הביטוח הלאומי: "למה הוא צריך להביא יותר מזה? למה להעביר אותו את הוויה דולורוזה?". נציגת המוסד ממשיכה להתווכח, כולם מסתובבים סביב אותן נקודות, עד שכמה וכמה דקות מאוחר מדי כהן חותך: "בואו נפסיק פה את הוויכוח" - אבל אז מאפשר להם לטעון באריכות מיותרת לפרוטוקול.

כהן מפגין כעת מנהיגות: "אני חושב שהתביעה הזו דינה להתקבל. אין פה בכלל צורך לנהל דיון והוכחות. את התביעה הקודמת קיבלתם. אין שום רציונל, אני לא מבין. אני לא מבין למה! אני לא כופה את דעתי, אבל אני חושב שאתם צריכים לשקול שוב את עמדתכם. אם תשיבו בשלילה - ננהל תיק. אני חושב שזה מיותר, אבל נאפשר לכם להשיב".

כהן מכתיב לפרוטוקול שהוא המליץ לביטוח הלאומי לקבל את התביעה, וקובע לוח זמנים למקרה שעצתו תידחה. כמו בתיק קודם, גם כאן הוא מבהיר שהצדדים יצטרכו לסכם כבר ביום ההוכחות. בא-כוחו של התובע מבקש לקבל מסמך מסוים, וכהן משיב: "אף אחד לא מסתיר. הכל בפרוטוקול, זה לא דיונים במוסד".

השורה התחתונה: את הדיון השלישי יכול היה כהן לסיים הרבה יותר מוקדם, אם לא היה מתעקש לחזור שוב ושוב על אותו תיק קודם. בסך-הכל הוא פועל ביעילות ומקדם את התיקים, תוך הפגנת אורך רוח וסבלנות - אם כי זו לעיתים רבה מדי. צריך גם לדעת מתי לחתוך.

יעילות: 7

מזג שיפוטי: 8