|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
סופרים, משוררים ואמנים ישראלים נזרקים לכלבים ומאבני-דרך הם הופכים לאבני-נגף וצוללים אל תהום הנשייה. זה מה שעלה בגורלם של דוד אבידן, יונה וולך, יורם קניוק, אריק אינשטיין, נחצ'ה היימן, מירי אלוני, עדנה לב, נעמי פולני ולעוד רשימה לא קטנה של יוצרים
|
נחום היימן. דוגמה לסיפור אומלל [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
הם נתנו את מיטב שנותיהם לעיצובה של התרבות הישראלית ואף הפכו לאבני הדרך שלה, אבל הושלכו על-ידי המדינה, לעת זקנתם, עמוק אל תהום הנשייה, כאילו היו רק אבני הנגף שלה. יש מי מהם שזכו באתנן של פרס ישראל, ויש מי שפשוט נשכחו, אבל גורלם המשותף הוא אחד: הם נאלצים להילחם על פת-לחם רק כדי לשרוד - מי בתנאי-מגורים מחפירים ומי סתם בקרן-רחוב. זה בדיוק מה שאירע לדוד אבידן, ליונה וולך, ליורם קניוק, לאריק איינשטיין, לנחצ'ה היימן, למירי אלוני, לעדנה לב, לנעמי פולני ולעוד רשימה לא קטנה של יוצרים. כולם כאחד נאלצו ונאלצים, בעל-כורחם, להתעמת עם מדינה כפוית-טובה כלפיהם. ללא שום בדל-רחמים מתעמרת המדינה ביוצריה הרוחניים הדגולים - בין אם חיים ובין אם מתים. היא נמנעת להעניק את מה שמגיע להם - אם בתמורה כספית נאותה ואם בסתם הנצחה של זכרם. כך או אחרת הם נזרקים לכלבים, נידונים לעוני מרוד ולכיליון ממש שלא בעיתו. יוצרים כמו ביאליק, אלתרמן ושלונסקי מתהפכים, מן הסתם, בקברם ממה שקורה פה. ראויים ליותר אין זאת כי אם רק כתבה אנושית באמצעי התקשורת על אודות מר-גורלם של יוצרים שכאלה עשויה, אולי, לחולל את המפנה הנדרש, וגם אז רק ממש במשורה. זה מה שעלה, למשל, בחלקו של נחצ'ה היימן, כאשר סיפורו האומלל הרעיד, אל נכון, את אמות הסיפים של שרת התרבות, שהואילה להעניק לו אתנן כספי מצומצם. גורלו של אריק איינשטיין, לעומתו, שפר פחות: שלא כהיימן הוא לא זכה בפרס ישראל, אבל על שמו יוכרז לפחות מעתה פרס שנתי לאמן מצטיין. כך או אחרת, יוצריה ומטפחיה הדגולים של התרבות הישראלית ראויים להרבה יותר ממענק חד-פעמי, או מסתם הנצחת-שמם רק בעטייה של מידת הרחמים. אחרי ככלות הכל, תרומתם למדינה אינה פחותה מזו של אותם טכנוקרטים, הנישאים בה, ללא הצדקה, על גלי-אהדה חסרי כל פרופורציה. ככה זה במדינה ש"שמה קצוץ" על כל מה שהוא שאר-רוח; ש"שמה פס" אחד גדול על ספרות ושירה, על תנ"ך והיסטוריה, על דקדוק ותחביר. בעוד שבעבר היו המתמטיקה והפיזיקה נושאות הדגל - הרי שעכשיו תופסים את מקומן הטכנולוגיה ומינהל העסקים. ככה זה כשזמנים משתנים לרעה.
|
תאריך:
|
27/12/2013
|
|
|
עודכן:
|
27/12/2013
|
|
ראובן לייב
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יולו
|
27/12/13 11:20
|
|
2
|
|
מגיב ותיק
|
29/12/13 10:49
|
|
כבר בפרשתנו, שבמרכזה מכות מצרים, נולד המושג כור ההיתוך. המכות באות בתגובה להכבדת לב פרעה, המכביד את עולו על ישראל ומעצים את סבלם. הדפוס חוזר על עצמו בכל המכות על ארבעת השלבים: התראה מה' על בוא המכה, אם פרעה לא ישחרר את היהודים. בשלב הבא מופיע תיאור המכה בעקבות סירוב פרעה. אחר כך באה הבטחת פרעה לשַלח את היהודים מארצו, ובעקבותיה הפסקת המכה. משהתברר שהייתה זו הבטחת שווא, מונחתת מכה נוספת על המצרים.
|
|
|
החלטת בית המשפט העליון לדחות את עתירת שש אוניברסיטאות (למעט בר-אילן) נגד ההכרה באוניברסיטת אריאל נגעה בעיקר בענייני סמכות. ההכרזה, נאמר, הייתה סבירה ונעשתה בשקיפות לאורך שנים תוך כדי עמידה בסטנדרטים אקדמיים ומדעיים ברורים. פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), האחראית לתקציב ההשכלה הגבוהה, הוביל את ההתנגדות. לכאורה, מנימוקים ענייניים, כלכליים, פגיעה בהשכלה הגבוהה ושאר ירקות. הממסד האקדמי ברובו אינו אוהב מתחרים, גם לא גיוון. "חופש אקדמי" אין עניינו פלורליזם, שוק דעות נרחב, אלא מתן זכות חד-צדדית למרצים משמאל לשטוח את משנתם הפוליטית כמחקר מדעי.
|
|
|
אם בג"ץ ימנע מאב לערוך לבנו ברית מילה, זו תהיה החלטה שחובה להתעלם ממנה ולא לציית לה וגם: מרים נאור מלמדת איך לכתוב פסק דין, נעם סולברג יוצר פער בין הרטוריקה לענישה, המשטרה ממשיכה לצפצף על ביהמ"ש העליון, וכמה מילים על שקיפות ועל ה"סיניוריטי"
|
|
|
אפשר לפתוח במשהו ציני. קשה להבין כיצד החרדים מתנגדים להגדרתה של מדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו", לנוכח העובדה שלא מעט מערכות בחירות הביאו לתחיית המתים. עובדה: אנשים שעברו זה מכבר לעולם שכולו טוב, הטריחו את עצמם לרדת לעולם הזה כדי להצביע בעד הרשימות הנכונות.
|
|
|
בוקר טוב פראיירים. מה שלומכם הבוקר? מי הצליח, זה עתה - טרם עלתה שמש למרכז רקיע להכניס ידו לכיסכם ולהוציא משם עוד כמה שקלים - להתעשר על חשבונכם? מי היה הבוקר העושק התורן? דרך אגב, מתי בדקתם לאחרונה מהו מחירו של הקוטג' שקניתם בסופרמרקט? מה אתם אומרים? המחיר שלו חזר להיות כמו קודם? באמת? המחיר שלו אפילו עלה? נו בסדר. מה אתם רוצים. יש עלויות ייצור. יש עובדים, יש מחלקים, ורגע. רגע. לבעל-הבית, כלומר ליצרן - או ליתר דיוק למי שנוטל ממנו את המושכות ושולט על השיווק ועל אמצעי המכירה הסופיים - לא מגיע גם משהו?
|
|
|
|
|
|
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
|
|
|
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
|
|
|
אורי מילשטיין
חיקוי כושל של צה"ל את צבאה של גרמניה הנאצית; רב-אלוף חיים לסקוב ואלוף ישראל טל - אבות השריון של צה"ל; מיתוסים על מהלכי השריון של צה"ל במלחמות; השפעה שלילית של צה"ל, האנטי-אינטלקטוא...
|
|
|
עמנואל בן-סבו
עם שלם עוטה מסכה כדי להסתיר את היגון והצער, להסתיר את החרפה והבושה, להסתיר את הכאב והגעגוע, להסתיר את החוסר הנורא, את השבר שהיה כחרס הנשבר
|
|
|
יקיר בן-משה
כל הספרים שתקו, מה יכולנו לומר? אפילו לסקלי הסמיק, לא ידענו שפוגל גונב, לא ידענו שהוא מחביא פירורים מעוגיות של אחרים
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|