"על-פי שניים עדים יקום דבר". כתוב במקורותינו.
"על-פי שניים עדים יומת המת. לא יומת על-פי עד אחד".
וככה צריך!!!
לא ככה?
ואילו אנחנו, בישראל 2014, מסמנים אדם כפושע, כמסוכן לזולתו, (לילדיו שלו!!!) בלי שום צורך בשום הוכחות בכלל?
כבר היו בהיסטוריה, ולא מזמן, תקופות אפלות בהן נציגו הבכיר של הממשל או גם הנציג הכי זוטר, נטל לעצמו בקול נפץ אחד את תפקיד התובע והשופט והתליין. האם אנחנו, בישראל 2014, באדישות ממארת, מרסקים את עצמנו במשיכת כתפיים בדיוק אל אותה תהום איומה עצמה?
אינני יכול להעלות על דעתי, פשוט לא, כי במדינת ישראל 2014 יוכל איזשהו גורם להכריז על אדם כי הוא מסוכן לזולתו, בלי שיידרש להציג, בכלל, בפני אף אחד, בפני שום צד שלישי אוביקטיבי, שום הוכחה שהיא. פשוט. לא בישראל. לא בישראל 2014. בלי צורך להציג ש-ו-ם ה-ו-כ-ח-ה שהיא?
פשוט, פשוט לא יעלה על הדעת.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
