ג'ון קרי היה חבר במועדון הקטן של סנאטורים - יחד עם מזכיר ההגנה צ'אק הייגל, מזכירת המדינה לשעבר
הילרי קלינטון - שראו באסד מנהיג
נדיב,
רפורמטור ואמין. עד פרוץ מלחמת האזרחים, קרי היה נוסע-מתמיד לדמשק ונהג לסעוד עם "
חברי היקר, אסד". בספטמבר 2009, כאשר אסד פעל עם אירן וחיזבאללה לליבוי הטרור ולהרג אמריקנים בעירק, טען קרי ש"
לסוריה תפקיד חיוני בקידום השלום והיציבות".
בפברואר 2010 אמר למנהיג קטר ש
נסיגה מהגולן והקמת בירה פלשתינית בירושלים הן תנאי לשלום. במרס 2011 טען ש"
סוריה תשתנה במקביל להידוק קשריה עם המערב". ואכן, לאחר כ-200,000 הרוגים ושני מיליון פליטים סוריה משתנה...לרעה. בספטמבר 2013 הוא זיהה "
התחזקות גורמים מתונים בקרב האופוזיציה לאסד", למרות שזו מורכבת מ"האחים המוסלמים" וארגונים ג'יהאדיסטים, הפועלים באמצעות טרור להשגת יעדים מגלומניים החורגים מגבולות סוריה וחותרים תחת אינטרסים וערכים מערביים.
כאשר ארה"ב מאוימת על-ידי זעזועים חסרי תקדים מהמפרץ הפרסי ועד צפון-מערב אפריקה, שליטי ירדן ומפיקות נפט ערביות פרו-אמריקניות חוששים לקיומם, ותאי-טרור איסלאמי מתפשטים על אדמת ארה"ב, קרי מתמקד בנושא הפלשתיני המהווה ציר מרכזי במלל - אך לא במעש - הערבי. בניגוד לתפישת העולם של קרי, העניין הפלשתיני אינו קשור במישרין או בעקיפין
[קישור] ל"צונאמי הערבי", אינו בבת-העין של המדינאים הערבים
[קישור] ואינו
לב הסכסוך הערבי-ישראלי.
תפישת עולם רוגעת מדי קרי לוחץ לכיווץ ישראל ל"קווי אושוויץ" - לפי
אבא אבן - למרות התנפצות אשליית האביב הערבי והתקדרות הצונאמי הערבי, המדגיש 1,400 שנות היעדר דמוקרטיה ושלום-כולל בין-ערבי, אי-קיום הסכמים בין-ערביים והחרפת אי-יציבות, תזזיתיות, שנאת האחר ואלימות במזרח התיכון.
קרי דן על הסכם באזור המאופיין על-ידי הסכמים החתומים - בדרך כלל - על קרח, ולא חרותים בסלע.
קארי משעבד את המציאות הרותחת לתפישת עולמו האידילית: "ישראל הייתה בטוחה יותר
אילו הייתה משתלבת באזור.
דמיינו מה יעשה פתרון שתי המדינות לישראל, פלשתין, ירדן והאזור.
דמיינו מה זה יחולל במסחר, בתיירות, בטכנולוגיה ובדור העתיד הישראלי והפלשתיני.
דמיינו את ישראל ושכנותיה ככוח כלכלי באזור...
חישבו על השווקים והגשרים שיוקמו על-ידי השלום. חישבו על זרם ההשקעות הזרות וההזדמנויות...
יש להאמין שהשלום אפשרי... ישראל תיהנה מיחסי שלום עם 22 מדינות ערביות ו-35 מדינות מוסלמיות... אין זה דמיוני לתאר סדר חדש במזרח התיכון...".
אבל, המדינה היהודית הגיעה להישגים חסרי-תקדים בתחומים האזרחיים והביטחוניים ומהווה אתר מועדף למאות ענקי היי-טק אמריקניים ואירופיים, היות שהשכילה לדחות הרהורי-לב, ככל שהם מפתים, ולאמץ תפישת עולם מציאותית. ראשי ממשלה מבן-גוריון ועד שמיר קיבלו החלטות קשות ודחו תכתיבים אמריקניים ובינלאומיים - להוציא מקרים חריגים - ספגו ביקורת קצרת-טווח, אך זכו להערכה ארוכת-טווח ושידרגו באופן דרמטי את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב.
