|
נתניהו. לבד [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
כשעמד
בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, על דוכן הנואמים וברך את כנסת ישראל ביום הולדתה ה-65, אי-אפשר היה שלא לחוש במעמד מביך שחדר לבתינו באמצעות ערוץ הכנסת.
היה זה מעמד מביך, שהזכיר לי מעמד כואב של יום הולדת, המתואר בספר "הקיץ של אביה", שהפגיש אותנו עם סדקי נפשה של ילדה ביום הולדתה, כשילדי המושבה לא באו לכבדה ביום חגה. שולחן יום ההולדת נותר כמעט מיותם.
היה זה מעמד מביש כשראש ממשלת ישראל ברך את הכנסת ביום הולדתה ולשולחן הממשלה הסב רק שר אחד, שר הפנים,
גדעון סער. ספסלי הממשלה וספסלי הכנסת נכחו ביום הולדתה של הכנסת, רק מצער שעל רוב הספסלים לא ישבו אלה שהיו צריכים לשבת עליהם.
ב"קיץ של אביה" התוודענו לסדקי נפשה של ילדה שלא שמו עליה, ופסחו עליה כאילו היא אינה קיימת. ביום הולדתה של הכנסת התוודענו לסדקי בית המחוקקים שלנו.
מביך הוא המעמד, כשילד נדרש להשמיע לעבר חלל ביתו דברי נזיפה כלפי אלה שלא באו לכבדו ביום הולדתו. מביך הוא המעמד כשראש הממשלה נזף בחברי הממשלה ובחברי הכנסת שלא באו לכבד את הכנסת, נזיפה שנבלעה בחלל כנסת ריקה ביום הולדתה ה-65.