עוד לא יבש הדיו על אסון הגז, וכבר צפוי תרחיש-אימים חדש, של רעידת-אדמה, והפעם בקנה-מידה ארצי. בשורת האיוב יוצאת הפעם מפי הגבורה בעצמו - השר להגנת העורף,
גלעד ארדן. בישיבת ועדת הפנים של הכנסת, מיום האתמול, התריע השר על קיומן של יותר מ-800 אלף יחידות-דיור של בתי-אב ברחבי המדינה שאינן עומדות בתקן הדרוש. משמעות הדברים היא חד-משמעית: במקרה של רעידת-אדמה נמצאים מיליוני אזרחים בסיכון.
על-פי חשיפתו של ארדן מנהלת הממשלה מדיניות של בת-יענה, באשר היא נמנעת מהקצאת תקציבים הדרושים להיערכות מתאימה לתרחיש, מה גם שבין המבנים המסוכנים נכללים כ-1,600 בתי-ספר לא תקינים.
ואכן, למרבה התדהמה, מתגוררת מרבית האוכלוסייה בישראל בבניינים ישנים, שאינם עונים על התקן הדרוש. ברבים מהם, בעיקר באזור המרכז, מצויים אפילו רבי-קומות, שחלק גדול מחזיתם משולב, בשל צווי האופנה, ב...זכוכית. מדובר, בעיקר, בבנייני-משרדים, שבכל אחד מהם מרוכזים מאות עובדים, אך גם בבתי-מגורים לא מעטים - מתכון טוב מאין כמוהו לקריסה; ואלה יהיו, מן הסתם, הבתים הראשונים לטעום את טעם המכה האנושה.
ברעידות האדמה, הקלות יחסית, שפקדו בשנים האחרונות את ישראל, נתפסנו תמיד בלתי-מוגנים. הן הוכיחו בעליל שאין בנמצא שום הוראות המבהירות את מה שיש לעשות במקרה של רעש-אדמה. תחזיות הסיסמולוגים צופות רעש כזה בארץ במרוצת 50 השנים הקרובות. הן מבוססות על ההיסטוריה של האזור שבו אנו חיים והמצוי במערכת השבר האפריקנית - מערכת המייצרת רעידות-אדמה חזקות.
מאוחר מדי
כל המומחים תמימי-דעים שקשה יהיה להימלט מן הרעש הצפוי. צפויים בו בין 5,000 ל-16,000 הרוגים, 86 אלף פצועים ו-440 אלף מפונים מבתיהם. מעבר לכך צפוי נזק בגובה של 50 מיליארד דולר. 4,000 מבני-ציבור צפויים לקרוס או להינזק קשות, ובסך-הכל צפויים להינזק 650 אלף מבנים. חזון אפוקליפטי נורא.
הסיסמולוגים יודעים להצביע על ארבעה גורמים המשפיעים על תוצאות רעידת האדמה: עוצמת הרעש, קירבת המבנה למוקד הרעש, איכות המבנים והתשתיות שלהם. על-פי התרחישים שנעשו, ברור שאם, למשל, תתרחש רעידה חזקה בים המלח - ניתן יהיה לצפות לנזקים גם בתל אביב.
משום מה נוטים בארץ לטמון את הראש עמוק בחול ולהסתיר את הנתונים המדאיגים של תרחישים מבהילים שכאלה, בין השאר כדי שלא להכניס את התושבים לפאניקה מיותרת. אלא שאת האמת אין להסתיר: רוב האוכלוסייה בארץ עדיין מתגוררת בבתים שנבנו ללא שום התחייבות לסכנה של רעידת-אדמה. בתל אביב, למשל, מרבית הבניינים הם בעלי סיכוי גבוה להיפגע ולקרוס, פשוט משום שנבנו על-פי שיטות-בנייה מיושנות. באזורים אחרים, במיוחד במרכז, המצב אינו שפיר יותר.
באשר לבנייה הרעועה, מסתבר שכבר איחרנו את הרכבת. כל התוספות לחיזוק המבנים שכבר בוצעו הן, לדעת מומחים, על כרעי-תרנגולת ואינן יותר מאחיזת-עיניים, באשר היסודות עצמם אינם מוצקים דיים. לא פחות מצערת העובדה שהמדינה כלל אינה מוכנה לפצות את אזרחיה על נזקי רעידת האדמה, בעוד היא נוטלת דווקא אחריות על נזקי רכוש ממלחמה ועל נזקי חקלאים בעת אסון-טבע.
ולבסוף: חשוב לדעת שאם אכן תתרחש רעידת-אדמה קטלנית בישראל - וזו אכן צפויה על-פי התחזיות הסיסמולוגיות - לא ייוותר, מן הסתם, מי שיוכל בכלל לשלם את פיצויי הנזק. הומור שחור? לא בהכרח! המדינה, מכל מקום, עלולה להתנער מכל חובת-תשלום בעת צרה שכזו. ובאשר לחברות הביטוח - הן, כמובן, יבטיחו הרים וגבעות למבוטחים בהן, אלא שבסופו של דבר עלול להתברר כי, בסך-הכל, יהיה זה כסף טוב למבטחות, אבל סיכוי קלוש, אם לא מבוטל, ללקוחות, לקבל פיצוי הולם, שעה שחלילה יינזק הבית.
