"100 שקל בלי קבלה, 150 שקל עם קבלה". כולנו מכירים את האמירה הזו, ועם יד על הלב - דומה שרק מעטים מאיתנו עומדים בפיתוי. ולמה אנחנו מוכנים לסייע להעלמת מס? כי זה כדאי לנו, כי אין סיכוי שניתפס ובעיקר כי החוק עובר לנו מעל הראש.

נושא המיסים הוא רק אחד מאלו המחייבים שינוי תפיסתי כולל. יש במדינה שורה של רשויות אכיפה, בנוסף למשטרה ולפרקליטות, שגם אליהן היחס לעיתים קרובות הוא כאל גופים ממליצים בלבד. כמה דוגמאות לתחומים כאלו, שרק חלקם מטופלים במישור הפלילי ה"קלאסי": הגבלים עסקיים, רישוי רכב, כשרות מזון, תברואה, תכנון ובנייה, איכות הסביבה, הלבנות הון. הדרך לשנות את המצב ביחס לתחומים אלו ודומיהם, היא בשלושה מישורים: הפלילי, המינהלי והחינוכי.


אכיפה, ענישה והרתעה


במישור הפלילי - הדברים ברורים: הרבה יותר אכיפה וענישה הרבה יותר חמורה, שבתורן יובילו ליותר הרתעה. קחו לדוגמה את התכנון והבנייה. עוד לא נולד הנאשם בתחומים אלו, שלא יבוא לבית המשפט ויספר שהוא בהליכי הסדרה, עוד לא נולדה הרשות המקומית שלא תאפשר מהלכים כאלו, עוד לא נולד השופט שלא ידחה את הדיון כדי לאפשר להשלים את ההליכים, ובסוף העבריין יקבל מאסר על תנאי וקנס.

כאן התם שואל: מה זאת? הבן-אדם צפצף על החוק שנתיים, שלוש ולפעמים חמש ואפילו עשר שנים - וכעת הוא מכשיר בדיעבד את מעשיו? מדוע בכלל מאפשרים לו את זה? תארו לעצמכם ששודד בנק יבוא ויגיד: אופס, סליחה, אני מחזיר את הכסף. האם יעלה על הדעת שבזה יימחה עוונו והוא ייצא פטור (כמעט) בלא-כלום? אבל בתכנון ובנייה - מכת מדינה במלוא מובן המילה, עבירות שנעשות מסיבות כלכליות מובהקות במזיד ולאור היום - כולם נעשים רחמנים. אני לא תופס את זה.

דוגמה נוספת: עבירות תעבורה בתחום המוניציפלי. במו עיניי ראיתי מישהו מקבל מכתב רשום בסניף הדואר, מסיק שמדובר בדוח חניה ואומר לפקידה: תרשמי שסירבתי לקבל. וזה בדיוק מה שהיא עשתה. אני לא מבין מה ההבדל בין זה לבין התנגדות למעצר. אבל פראייר מי שמשלם דוחות חניה, ועוד יותר פראייר מי שמלכתחילה חונה רק במקום מותר. אם יש מצוקת חניה, רבותי, פשוט לא קונים מכונית; לא ייתכן שאדם יקנה מכונית בכוונה תחילה להפר את החוק באמצעותה.


פגיעה ישירה בכיס


זה מוביל אותי למישור המינהלי. אכיפה מינהלית היא מכשיר מצוין, שפוגע הישר בכיסו של העבריין וקשה לחמוק ממנו. תארו לעצמכם שהרשות המקומית תוכל להחרים רכב בשל אי-תשלום סדרתי של דוחות חניה; כמה יעזו לא לשלם? תארו לעצמכם שפקחים יוכלו לאטום מיידית כל בית שנבנה שלא כחוק; כמה ישקיעו בבנייה כזו? תארו לעצמכם שעבירות כאלו ישאו קנסות של רבבות שקלים, שאי-תשלומם יגרור עיקול של חשבון הבנק; כמה יגיעו למסקנה שכדאי להם לבצע אותן?

מדובר כמובן בהליך שיש לבצעו בתשומת לב רבה, תוך חובת שימוע וזכות ערעור, כדי למנוע פגיעה שרירותית ובלתי מידתית בזכויות אזרח. אך כפי שאמרתי במאמר הראשון, במצב בו אנו מצויים - של כמעט קריסת שלטון החוק - אני מעדיף קצת פחות זכויות וקצת יותר אזרח. חוץ מזה, הכלי המינהלי כבר קיים במספר תחומים וניתן ללמוד מהניסיון שנצבר בהם.

המישור השלישי, כאמור, הוא החינוך. חייבים להטמיע בילדינו, כמעט מגיל אפס, את חובת הציות לחוק. אני כמובן לא מדבר על חינוך נוקשה בסגנון של משטרים אפלים, אלא על דרך החיוב: למה זה חשוב, כיצד כולנו יוצאים נשכרים, למה החיים שלנו יהיו טובים יותר ויפים יותר. כשם שמלמדים ילדים ערכים חשובים אחרים, כמו כיבוד הורים ומורשת ישראל, יש ודאי דרכים ללמדם את שמירת החוק. החינוך הזה צריך להימשך לכל אורך הדרך ולהוות חלק בלתי נפרד הן מתוכנית הלימודים והן מבחינות הבגרות. זוהי השקעה חשובה ביותר לעתידנו כחברה וכמדינה.

החינוך חייב להקיף גם את מי שלמרבה הצער עוברים על החוק. בתי הסוהר צריכים לעסוק בצורה נרחבת בשיקום, הן מקצועי והן חינוכי-תפיסתי. צריך לעודד העסקת אסירים משוקמים, כולל בתמריצים כספיים, כדי להרחיק אותם מעולם הפשע. גם זו השקעה ולא הוצאה, כי ברור שאדם נורמטיבי תורם לחברה בפריון עבודה, משלם מיסים ולא עולה באכיפה ובכליאה.