שופטי ביהמ"ש העליון פוגעים בבטחון המדינה

לפחות שני ארועים מרכזיים בחיי הבאתי לפתחו של ביהמ"ש העליון, ובשני המקרים העיפו אותי מהמדרגות כאילו הייתי עלה נידף. מאחר שהמאמר הספציפי הזה מדבר בכלליות, לא אפרט המקרים האישיים – ורק אציין למען הרקורד את שמותיהם: "משפט הדרייפוס שלי – לית דין ולית דיין" ו"המלחמה על הבית – מגרש ביתי".

האם אני הייתי זה שנפגע?

ממש לא. זה אתם שנפגעתם... כל אחד מכם שיש לו ת.ז כחולה. כאנקדוטה, אספר בקצרה שבשבוע החולף עת הייתי שעיר לעזאזל בביהמ"ש העליון שסרב לדון ע"פ חוקי מדינת ישראל, עמד לידי טוען נוסף בתיק משלו – וגם הוא איננו מיוצג. האיש הועף מהמדרגות ואפילו אויים שאם ימשיך לטעון בענייני צדק – יוטל עליו קנס נוסף לזה שכבר הוטל עליו במחוזי. האיש בייאושו ניסה להמשיך ולטעון – עד שהבין כי מוטב שיברח מהמוסד (תרתי משמע) המשפטי העליון הזה בלי לקבל סעד, ורק שלא ייהרס כלכלית כפי שאף טען בדבריו.

למה זה קורה?

כי שופטי ביהמ"ש העליון האמורים להיות כיפת הברזל של אזרחי מדינת ישראל בנסיונם לקבל חזרה את זכויותיהם שנפגעו באנדרלמוסיה המושחתת של כמעט כל מה שזז במדינה הזו – לא מבצעים תפקידם. על כך כבר כתבתי רבות, וגולת הכותרת היא כמובן "המדיניות המשפטית" שהם מובילים.

אם כך, למי נלך?

מי שמכיר את הקונסטיטוציה בישראל (ובעולם בכלל) יודע שמשם ניתן ללכת רק לעזאזל. אין אף אחד שמבקר את שופטי ביהמ"ש העליון, ובהתאם ברור שגם לא ניתן לערער על החלטותיהם או בעיקר להכריח אותם לשפוט בהתאם לחוק המחייבם לעשות עבודתם נאמנה.

הבעיה המרכזית היא שהם מעולם לא עבדו.

קראו את הרזומה של שופטי ישראל בכלל ושל אלה היושבים בכסא הרם של ביהמ"ש העליון, ותראו שהם: למדו... ולמדו... ולמדו... קיבלו תואר ראשון... הוסמכו לעריכת דין... חלקם המשיך לתואר שני ושלישי... אח"כ הוסמכו לשופטים... אבל דבר אחד "קטן" לא חוו: עבודה. אם כך לא יקשה אפילו על ילד לא מחונן להבין שהשופטים בישראל פשוט לא מבינים דבר ממה שקורה מעבר לכתלים העבים בו הם שוהים, בד"כ עם מיזוג מרכזי והגנה ביטחונית מלאה.

מורמים מעם, ואינם נושקים לו

שופטי ישראל הרואים מולם אזרח שידיו מיובלות, עורו שרוף מהשמש, ובגדיו דהויים מרוב מכונות כביסה – מקבלים חררה מעצם התופעה "הפרימיטיבית" העומדת מולם, ובאופן אוטומטי הם נמנעים מלדון בעניינו במקרה הטוב, ובמקרה הרע יותר הם דוחים את תביעתו.

משחקי ביהמ"ש בחיינו

שופטים אוהבים עורכי דין ממולחים, ואלה אוהבים לשחק במשחקי כח שאין להם יד ורגל עם האמת, הצדק, המשפט ואפילו לא החוק. עורכי הדין מתפתלים באולם ביהמ"ש בוירטואוזיות תקנונית ואפילו מעבר לה, ובכך משאירים לשופטים להחליק ("להחליט") החלטות בדרך הקלה ביותר – גם אם רחוקות הן שנות אור ממה שמצפה מהם אלת הצדק, החוק והמשפט התקין.