משנת 1937, החלה להופיע במזרח התיכון חוברת קטנה בערבית בשם "איסלאם ויהדות", שנכתבה על-ידי המופתי חאג' אמין אלחוסייני. כפי שציינו ב"הנאצי של פלשתינה", החוברת הופיעה ללא ציון שם מחברה. שנה מאוחר יותר פרסמו "האחים המוסלמים" בקהיר חוברת זהה שבה צויין כי נכתבה על-ידי איש דת וחכם גדול מפלשתינה. החוברת תורגמה לגרמנית ולקרואטית במהלך מלחמת העולם השנייה וחולקה לחיילי ה-.S.S הבוסניים המוסלמיים - דיוויזיית אס.אס. ההררית ה-13 "חאנדיאר".
מדובר בחוברת גזענית אנטישמית בעליל, מלאה בביטויים אנטי-יהודיים - מיין-קמפף הערבי. המופתי אמין אלחוסייני מציג את היהודים בחוברת זו כאויבי האיסלאם, כגזע חסר תקנה וכאחראי לא רק להריגתו של הנביא מוחמד, אלא לכל הצרות שפקדו את המוסלמים מראשית האיסלאם ועד ימינו. ראוי לציין כי לפני כמה חודשים הצהיר השר לענייני דתות של הרשות הפלשתינית מחמוד חבש כי ערפאת נרצח על-ידי ישראל כפי שהיהודים רצחו את מוחמד. השר ציין כי היהודים הרעילו את מוחמד שלא הצליח לאתר את הרעל, והוא עורך את ההשוואה שכביכול ערפאת גם הוא הורעל בלי שיימצא הרעל בגופו.
מובא כאן לראשונה תרגום לעברית משפת המקור של החוברת - ערבית - של פרק ההקדמה ופרק הסיום - בשלמותם. כמו-כן מובאת תמצית הנושאים הכלולים בחוברת, שכפי שציינו ב"הנאצי של פלשתינה", מתמקדת לא בתנועה הציונית, אלא דווקא בשנאת היהודים על-פי מקורות איסלאמיים:
הקדמה
"אין ספק שרבים מבני העמים הערבים והאיסלאמיים סבורים כי האיבה של המוסלמים ליהודים היא איבה פוליטית שצמחה מתוך האיחוד של היהודים עם האנגלים, ובגלל ניסיונם, מאז נצחונה של אנגליה במלחמה הגדולה שעברה (מלחמת העולם הראשונה) להציב את רגליהם על אדמת פלשתין ובארצות נוספות במזרח הערבי. חלק מהאנשים עשויים לחשוב גם כי אילו נפתרה בעיית פלשתין בצורה שתשביע את רצון הערבים, והיהודים יצאו מאדמות הערבים, הרי שאז לא תהיה עוד סיבה לקיומה של איבה בין שני העמים - הערבי האיסלאמי והיהודי.
זוהי סברה מוטעית. איבת היהודים כלפי הערבים והאיסלאם היא קדומה, שהשתרשה בנפשות היהודים מאז אשר החל מוחמד, ברכת אללה ושלומו עליו, בקריאה אל האיסלאם. אם בתקופות הכיבוש האיסלאמיות, שבהן המוסלמים הגיעו לשיא תפארתם וכוחם, לא הייתה ליהודים אפשרות להתנכל לערבים ולגרום להם נזק כפי שהם רוצים, הרי זה היה עקב התכונה והטבע של היהודים, שהם הולכים בכניעות ובמסכנות כאשר הם מזהים כוח ועוצמה אצל אויבם, ובאותו זמן הם מתכוננים להתנפל עליו כאשר ניתנת להם הזדמנות לגבור עליו. כלומר, היהודי אין לתת אמון בו בשום מקרה, מפני שהחיצוניות שלו אינה מעידה על הפנימיות שלו, ומפני שהרמאות, ההונאה וההתנשאות (رباء) הן חלק מהמאפיינים העיקריים של תכונותיו של היהודי.
זוהי מטרתנו בפרסום החוברת הקטנה הזו, שהכותב תומך בה את דבריו בהבאת פסוקים מתוך הספר החכם (הקוראן) ומאמרות החדית' הנעלות - להוכיח לאלה שאינם מכירים את עומק האיבה של היהודים כלפי האיסלאם והערבים מאז ראשיתה של הדת המונותיאיסטית שהיהודים הם למעשה אויבי המוסלמים המושבעים, הנצחיים. גם אם תיפתר בעיית פלשתין וגם אם לא, וגם אם היהודים יצאו מהמלחמה הזו כשהם מובסים ומדוכאים, או ייצאו ממנה מנצחים - זה לא ישנה דבר מאיבתם כלפי האיסלאם והמוסלמים, כפי שמוכיחים הפסוקים הנכבדים להלן.
ומאחר שהמוסלמי בחייו אינו מונחה בדרך הישר אלא על-ידי הקוראן הנכבד והחדית'ים הנעלים של הנביא, הרי שנראה כי המוסלמים, אם הם אכן עוקבים באמת אחר הפסוקים הברורים שנתן להם אללה - יש להם חובה דתית מקודשת להחשיב את היהודים כאויבים שאללה ישתבח ויתעלה ציווה לפעול להשפילם ולשבור את כוחם".
היהודי הוא האויב של האיסלאם ושל כל מוסלמי בעולם
"המאבק בין היהודים והמוסלמים פרץ מאז שהנביא היגר לעיר אלמדינה וקבע אותה כמרכז להפצת הקריאה לייחוד האל יתעלה, ולעבודתו. מאותו רגע, ראו היהודים במוחמד ובדתו מתחרה שעלול לחסל את השפעתם ולעקור מהם את ההנהגה הדתית שהם טענו לה. לפיכך בשל כך הם שונאים את מוחמד שליח אללה, והם רואים אותו, את דתו ואת חסידיו המוסלמים בעין הקנאה, הטינה והתיעוב. איבתם כלפי דת האיסלאם ונביא המוסלמים נהייתה גלויה וברורה כשהם ראו כי האנשים נכנסים אל דתו של אללה בחבורות. הם החלו לחרוש מזימות נגד האיסלאם והמוסלמים באמצעות החדרת שמועות והפצתן, ולאחר מכן באמצעות ויכוחים ומחלוקות על מה שהם יודעים. ואם הם נשאלו על דבר מה בספריהם, הם שיבשו את המילים (הכתובות) והציגו את האמת כשקר, כדי להשיג את נאמנות הכופרים המשתפים. זאת, על-ידי המעטה בערכם של האיסלאם ונביא המוסלמים, רק מתוך שנאתם כלפי השליח, עליו השלום, בשל השליחות שייחד לו אללה.
להלן כמה פרשיות מתוך הספר בהסתמך על פסוקים מהקוראן:
- ניסיון היהודים לרצוח את אדוננו
- ניסיון היהודים להרעיל את שליח אללה
"... בעקבות התבוסה הזו, גברה איבתם של היהודים, וליבותיהם נמלאו טינה וזעם. דבר זה גרם להם לחשוב על התנקשות בחיי הנביא והריגתו בכל דרך. הם חשבו והגיעו להחלטה כי יכינו כבש, יכניסו בו רעל קטלני, ויתנו אותו במתנה לשליח עליו השלום, כדי שיאכל ממנו וימות. הם הטילו את התפקיד על זיינב היהודיה, אשתו של סלאם בן משכם. היא הכינה את הכבש והרעילה אותו, ואז הגישה אותו לנביא. שהיה שקט ובוטח, לאחר שנחתם הסכם סולח בינו לבין יהודי ח'ייבר. הוא ישב עם חבריו סביב הכבש כדי לאכלו. עליו השלום לקח את הזרוע ונגס ממנה נגיסה, ולא ערב לחיכו. איתו היה בִּשְר בן אלבראק, וגם הוא לקח מהבשר חתיכה. בניגוד למוחמד, בישר אהב את חתיכת הבשר ובלע אותה, ואילו השליח עליו השלום ירק את החתיכה, ואמר: "העצם הזו מודיעה לי שהיא מורעלת". לאחר מכן הוא קרא לזיינב, והיא הודתה ואמרה: קיבלתי מבני עמי כסף בסתר, ואמרתי (לעצמי): אם הוא מלך, אפטר ממנו, ואם הוא נביא - הוא יידע. בִּשְר, לעומת זאת, מת מן האוכל".
בגוף החוברת מופיעות כמה פרשיות המתארות את מעשיהם כביכול של היהודים נגד הנביא ונגד האיסלאם:
- ניסיון היהודים לעורר סכסוך פנימי בקרב תומכי הנביא
- ניסיון היהודים להדיח את שליח אללה מדתו
- ניסיון היהודים לזרוע ספק אצל המוסלמים בדתם
- שינוי כיוון התפילה (קיבלה) למכה, וניסיון היהודים לפתות את השליח.
- היהודים מפיצים את השמועה כי הנביא (צ) נהרג בקרב בדר
סיום
את החוברת מסיים המופתי בדברים הבאים:
"הפסוקים הקוראניים שקדמו, והחדית'ים של הנביא, והמסורות הנזכרות המבהירות את איבתם של היהודים לאיסלאם ולמוסלמים, ואזהרת המוסלמים מפני השחתתם של היהודים ופיתוייהם, הם רק קצת מכל מה שהובא בספרו של אללה יתעלה, בסונה של נביאו, בספרי ההיסטוריה והביוגרפיה - לחובתם, לגנותם, והמוקיעים את רוע מעשיהם. הטקסטים שהזכרנו באיגרת זו די בהם להניח בפני המוסלמים תמונה של מעשי היהודים כלפי הנביא ומבהירים את שחיתותם ומזימותיהם, ואת האיבה והטינה הטמונה בליבם כלפי הדת המונותאיסטית וכלפי השליח, שהוא וההולכים אחריו, המוסלמים, זכו להתגלות (מאללה). זאת, כדי שיהיו המוסלמים נהירים בעניינם, וכדי שכולם יחד יעמדו בשורה מוצקה בעבודה לשים גבול ליהודים, להכותם על ידיהם ולמנוע את המעשה המגונה שהם רצו לעשות בארצות האיסלאם הקדושות - להסיר את האופי הערבי והאיסלאמי של פלשתין שהיא לב האיסלאם, לכבות את אש האיסלאם שבה, לגרש ממנה את המוסלמים ולהפוך אותה למדינה יהודית.
"ראוי שהמוסלמים יידעו כי אללה יתעלה לא ציין בספרו הקוראן את מעשי היהודים ופשעיהם שביצעו כלפי נביאיהם, ואת סילוף הספרים האלוהיים שהורדו אליהם (מהשמיים), והוא (אללה) לא הודיע על איבתם לשליח ולמאמינים - אלא כדי שעבדי אללה המאמינים יהיו זהירים בתכלית מפני מלכודות היהודים ופיתוייהם, ושיפעלו בכל כוחם כדי להכשיל את מאמציהם ולהדוף את מזימותיהם בחזרה אליהם.
