ראש הממשלה
בנימין נתניהו עקץ את שרת החוץ של האיחוד האירופי קת'רין אשטון המבקרת באירן ואמר "אני רוצה לשאול אותה, האם היא שאלה את מארחיה האירנים על משלוח הנשק לארגוני הטרור, ואם לא שאלה מדוע לא שאלה".
לפני הכל רובינו שמחים שהנשק נתפס מבעוד מועד, לפני שהגיע ליעדו בעזה, בדרך להגיעו ליעדו הסופי והוא מרכזי אוכלוסייה בישראל, ברגע שהחמאס יחליט שהגיעה שעת הכושר לכך.
הצבא והמודיעין ראויים לכל המחמאות על ההכנה והביצוע, בתקווה שיצליחו כך גם בעתיד, אך הבעיה המרכזית היא חוסר ההצלחה לעת עתה, לתרגם את ההצלחה הצבאית לפירות הסברתיים ומדיניים.
בכלל הסברה בינלאומית היא החולשה המרכזית שלנו לאורך שנים והשאלה מדוע. לדעתי הבעיה היא בחוסר הבנה שלנו את מפת האינטרסים העולמית. אנחנו מצפים מהעולם שיתרגש מתפיסת הנשק, שיצטרף לבליץ תקשורתי נגד אירן, שראשי מדינות יבחרו לנזוף באירן ולבקש להעניש אותה בסנקציות. מה קורה במקום זה? דממה...
ואני שואל את עצמי כאזרח פשוט, אם הייתה נתפסת ספינה אירנית, או מכל מדינה תומכת טרור אחרת, שהייתה מנסה להעביר נשק לארגון טרור הפועל בחשאי באחת ממדינות אירופה או ארה"ב והייתי קורא על כך בתקשורת, האם הייתי מתרגש מזה? האם הייתי מצפה מממשלתי שתפעל בכל הכוח נגד המדינה ששלחה את הנשק? האם הייתי יוצא להפגנה, מחתים עצומה, שולח מכתב זועם לראש הממשלה ומביע מחאתי על אי-התערבותו בנושא? למען האמת לא! אומר בכנות, המקסימום שהייתי עושה הוא, קורא את הידיעה, בודק שאף אחד ממכרי לא תכנן את חופשתו הבאה באותה מדינה ועובר למדור הספורט...
במשך השנים התרחשו ברחבי העולם אסונות טבע, מלחמות, פעולות טרור וכו'. 99% מהישראלים קראו או צפו במתרחש, ולאחר הבעת הזדהות או רחמים, עברו לסדר היום הרגיל.
השאלה היא האם באמת אנחנו מצפים מהצרפתי, הגרמני, האמריקני או כל אזרח מדינה אחרת שבאמת יתרגש מתפיסת ספינה עם נשק שלא הצליח לגרום נזק לאף אחד? האם הבעיות של ישראל עם שכניה או עם אירן הם גם הבעיות של אותן מדינות? כשנשיא אירן מאיים בהשמדת ישראל הוא מאיים ישירות על ישראל, לא על צרפת, לא על גרמניה, לא על ארצות הברית ולכן אזרחיהן לא יחושו באיום האירני כמו תושבי ישראל.
נשק גרעיני יש למספר מדינות כולל מדינות שלא נמצאות ביחסים תקינים עם המערב ולכן תושבי העולם הלא מעורבים בנושא מדחיקים זאת, זה לא נוגע להם . מעניינת אותם יותר הכלכלה, ביטוח הבריאות, או מקום עבודתם . נודה על האמת, גם אנחנו אזרחי ישראל, השומעים את ראש הממשלה בכל הזדמנות מטפטף לנו אירן, אירן ושוב אירן, ואנחנו לא מצליחים לרכוש דירות, משלמים ביוקר על מוצרי מזון ודלק, ולא מצליחים לגמור את החודש, גם רובינו הפכנו אטומים לנושאים הללו . עד שטילים לא באמת עפים באוויר, למדנו לחיות עם ' המנגינה ' הזאת .
כהוכחה לדברי אזכיר את המשבר המתרחש בימים אלה בין רוסיה לאוקראינה, מלבד יוצאי ברית המועצות אשר ייתכן שלהם נותרו קרובי משפחה שם, את רובנו נושה זה לא מעסיק במיוחד .
אז למה אנחנו מבקשים מתושבי מדינות המערב להתרגש בשבילנו ?
מצד שני יש את הנושא הפלשתיני, אנחנו מדווחים על חברות שונות המחרימות ומסרבות לעבוד עם מפעלים שנמצאים ביו"ש, או אוניברסיטאות ברחבי העולם המחרימות ישראלים. האם החברות הללו באמת דואגות לפלשתינים ופועלות מתוך רגשות עזים והזדהות איתם, או שמא זה אינטרס כלכלי? אני מניח שגופים בעולם הערבי עומדים אחר פעולות החרם ומאיימים על חברות שונות בעולם, שבמידה ויסחרו עם ישראל ייסגרו בפניהם השווקים בעולם הערבי, או תורמים סכומים נכבדים לאוניברסיטאות על-מנת שיאפשרו פעילות אנטי ישראלית בתחומן . זה לא דבר חדש ולא הומצא היום.
העולם מונע מאינטרסים בלבד, ברגע שאובמה החליט להסיר חלק מהסנקציות על אירן, ראו זה פלא, חברות רבות ממדינות שונות עומדות בתור להשקיע באירן ( ייתכן שגם חברות ישראליות במסווה כזה או אחר עושות זאת ).
לסיכום, אף אחד לא יתרגש בשבילנו, כמו שאנחנו עוברים לסדר היום על בעיות של מדינות אחרות, ולכן ההסברה הישראלית צריכה לחשוב חכם ולא צודק.
זאת הכלכלה טמבל!
