זאת אחת ההצגות החשובות והטובות שראיתי בארץ. הבמאי אריה יבגני הופך כל בימוי שלו למגע קסם. הבמה, התפאורה, המוזיקה והשחקנים הם כחומר ביד יוצר גדול, חושב, חש ומוציא אל הפועל. אי-אפשר לטעות בטביעת אצבעותיו.

יש לי הסתייגות קלה בקשר לשחקן הבית הנפלא שלו, סשה דמידוב. גם הוא עולה מברית המועצות, שמככב שנים רבות בתיאטרון גשר, וכמובן חי בארץ. היה צריך לשפר את הדיקציה הכבדה שלו, שלעתים נבלעות בה אותיות וחלקי משפטים. בהצגה זאת הוא משחק כחתנה המיועד של לאה, הלא היא אפרת בן-צור הנפלאה, העולה עליו עשרת מונים, הן בייצוגה את הדמות והן בכלי ההבעה שלה והמבע הקולי.

את "הדיבוק - בין שני עולמות" כתב ש' אנסקי בעשור השני של המאה העשרים. המחזה נכתב ברוסית ותורגם מאוחר יותר ליידיש. ב-1922 העלה תיאטרון הבימה במוסקבה בכורה שלו בעברית בתרגום ח"נ ביאליק, בבימוי יבגני וכטנגוב ובכיכובה של חנה רובינא (לאה) - תפקיד חייה שהקנה לה את תואר הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי. את תפקיד חנן גילמה אישה - מרים אליאס. ב-1928 העלה הבימה את גרסתו ל"הדיבוק" לראשונה בירושלים.

המחזה הוא מן הקלאסיקה היהודית, שהפך למיתוס בידי הבמאי וכטנגוב. אין פלא שבמשך דורות רבים הוצג אצלנו בתיאטרון הלאומי.

האינטרפרטציה המיסטית הקיימת בו, בין שני עולמות, עולם החיים ועולם המתים, העולם הזה והעולם הבא, קיימת בתודעה היהודית מאז בריאת העולם. כמובן שהיא התפתחה והשתכללה בתורת הקבלה והחסידות לידי סיפורים פולקלוריסטיים ומיתולוגיים. וכנראה שאנסקי הסתובב בקהילות רבות בגולה, שמע את הסיפורים וכתב מחזה, נוגע, עוצמתי ומסקרן.

יבגני אריה נתן לו פרוש מודרני דרמטי, והשאיר את המראות היהודיים במחזה. כמו-כן התייחס מאוד לתלבושות של המאה שעברה, שנשתמרו בזיכרון ההיסטורי והלאומי של העם היהודי לדורותיו. עוזרו של יבגני, דרמטורג הבית, רועי חן, עיבד את ההצגה ונתן לה את הפיוש העכשווי שלה.

המודרניות מתבטאת בכמה אספקטים. העיקרי שבהם הוא הקונפליקט שבין היחיד לחברה. חנן וגם לאה מתעקשים לקיים את אהבתם מימי ילדותם, חרף מצבו הגרוע של חנן, צליעתו, עוניו ואחר-כך גם מעברו לעולם אחר. כמו-כן הדמות הנשית, לאה, מעזה להמרות את פי אביה המפר את הנדר למשפחת חנן, בכך שמייעד את השידוך שלו, את בתו היחידה לאיש אחר, אמיד, מבוסס ובעל מעמד חשוב בקהילה. החתונה ביניהם אומנם מתקיימת, אך בו בזמן מופרת על-ידי קול גברי שמופק מתוך קולה של הבחורה, קול המסרב לוותר על מקומו כחתנה.

יש לציין שהשחקן דורון תבורי, המגלם את דמות האב סנדר, משתתף בתיאטרון גשר בפעם הראשונה, ועושה תפקיד טוב. כמו-כן השחקנית נטע שפיגלמן, חנה, אמה של לאה'לה במחזה לבושה בשמלה אדומה, קטיפתית, עם שתי צמות שחורות, ומתכתבת עם דמותה של חנה רובינא במחזה המקורי בהבימה.

משחקי הצבעים שחור לבן אפור גם להם יש אמירה חזקה במחזה המיסטי הזה בין החיים למתים, ודווקא הדמויות הצבעוניות במחזה, הם דמויות המתים, העליזות, המשוחררות מכל דרמה וטרגדיה. המחזה עוסק בגורלות של אנשים, בדרך בה הם מתמודדים עם גורלם, ובסוף הטראגי של כל אחד מהם. בכך הדיבוק הוא מחזה רלוונטי להיום, ומודרני בתכניו.