שתי מגמות משתלטות על המערכת הציבורית בישראל: האחת, צעדים נמרצים לשינויים מבניים וארגוניים, די אם נזכיר את השינוי הדרמטי בנמלים, איחוד אגפי המסים, מעבר מע"צ לחברה ממשלתית, הפעלת תכנית וויסקונסין, הפרטת בנק דיסקונט, הפרטת אל-על, פירוק משרד הדתות, הפרטת תע"ש [בדרך] וכד'; השניה, תהליך הולך ומתגבר של השחתת המינהל הציבורי והשלטון, תוך כדי "מאמץ משולב" בין הפוליטיקאים נבחרי הציבור ו"תפוחים רקובים" בבירוקרטיה הישראלית.
המגמה הראשונה טומנת בחובה פוטנציאל חיובי - אם כי יחייב הוכחה אמפירית בעתיד.
במסגרת המגמה השניה, הצעת התיקון לחוק שירות המדינה (מינויים) של החכי"ם גדעון סער, גלעד ארדן, וגילה גמליאל, היא צעד נוסף לחיזוק המרכיב השני בין שתי המגמות. על-פי הצעת חוק זו, יתווספו עוד תפקידים שאיושם לא יחייב מכרז. במרכז ההצעה הוספת כל נהלי האגפים המרכזיים באוצר, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, ראשי מינהלי התכנון ורישום האוכלוסין במשרד הפנים.
הרציונל התומך בהצעת החכי"ם היא, אני מניח, הצורך להגביר את האמון בין השרים לבין הפקידות הבכירה במשרדם האמורה ליישם את מדיניותם. כלומר, יצירת "רצף שלטוני" הכולל את השרים, המנכלי"ם, עוזריהם ויועציהם ובעלי התפקידים המרכזיים במשרדיהם. כל אלו יחדיו יסיימו את תפקידיהם עם התחלף השר.
על פניו קשה להתנגד לרציונל זה.
נושא האמון האישי בהפעלת כל מערכת, ציבורית ופרטית כאחת, הוא מרכיב חשוב ביותר. ההבדל הוא כי בעסק פרטי האמון נדרש בכדי להגדיל את רווחי הבעלות וב"עסק ציבורי" האמון אמור להגביר את התמורה למשלמי המיסים.
בכך ההחטאה העיקרית והמרכזית בתפיסת "הקבץ האמון" שהחכי"ם המכובדים מעוניינים ליישם, בתמיכת השרים (ובהתנגדות היועמ"ש).
מעבר לעובדה שהרחבת התפקידים הפטורים ממכרז בולמת אופציה לפקידות המקצועית הבכירה להתקדם לתפקידים מרכזיים במערכת הציבורית, הבעיה המרכזית היא בעובדה שהרחבת תפקידי האמון תבסס ותעמיק את אותה שכבה שכל נאמנותה תיהייה נתונה ל"פטרונים" הפוליטיים, והיא תהיה זו אשר תלך ותעמיק את המינויים הפוליטיים, הפניית המשאבים למקורבים והעדפת מקורבים פוליטיים הנמנים על השוק הפרטי ב"עוגה, התקציבית במערכת הציבורית.
"מערכת-הגג" של הפטרונות הפוליטית הרי אינה עומדת להשתנות. השרים, החכי"ם וחברי המרכזים במפלגות ימשיכו במאבקי העוצמה, השליטה וההשתלטות על משאבי המדינה - פשוט יהיה להם קל יותר משעה שעוד תפקידים מרכזיים בשירות הציבורי יהיו "חייבים" להם את מינויים.
לצערנו הרב, אנו רואים כי שרים מכל המפלגות תומכים בהצעת חוק זו, מה שמצביע בוודאות על כך כי אין כל שינוי בהדרדרות הנורמה במערכת הפוליטית בישראל.
הנה, רק לאחרונה התבשרנו כי החכי"ם יזכו לעוד עוזר/יועץ פרלמנטרי. האם הדבר יביא לשיפור בתהליכי החקיקה, לשיפור הפיקוח של הכנסת על הממשלה, לשיפור הדו-שיח הציבורי בכנסת? - לא ולא, זהו עוד נדבך בהעמקת ההשתלטות הפוליטית על המוסדות הממלכתיים. כל אחד כזה שנוסף, וכל מינוי פוליטי בכיר בשירות הציבורי, הוא "מכפיל כוח" בהשתלטות הפוליטית על משאבי המדינה.
משלמי המיסים והחברה הישראלית לא יראו מכך כל ברכה.
