תוחלת חייהן של מרבית המסעדות הישראליות היא קצרה למדי. היום הן קמות ומחר הן נופלות. במרבית המקרים נעוצה הסיבה לקריסה המוקדמת בעיניים הגדולות שבהן ניחנו בעליהן. אלה נוטים, משום מה, להאמין שהצלחתם כבר מובטחת מראש, בלא צורך להשקיע מאמץ יתר בעסק. אלא שאל מול התחרות הגדולה המזומנת להם במרחב הקולינרי הם מגלים, באיחור מצער, שהדברים אמורים בשדה ממוקש, שטומן בחובו צרות למכביר.
אזור התעשיה של הרצליה פיתוח הוא שדה ממוקש שכזה. בשל הפוטנציאל העסקי שטמון בו - הוא משופע במסעדות, הנפתחות בתחומו חדשים לבקרים. עם לקוחותיהן נמנים, בעיקר, עובדי הייטק ואנשי מכירות של בתי עסק רבים באיזור, המאיישים כל חלקה טובה בו.
במרחב הקולינרי הזה בולטת בשנה האחרונה, במיוחד, מסעדת "מנציני" האיטלקית, שברחוב המנופים 8. במרוצת הזמן הקצר, מאז שנפתחה, הוכיחו שני בעליה - השף הרי סינג, והמנהל ערן דואק - שהם אכן מיטיבים לקרוא את מפת השטח העסקית. עובדה שיותר מכל מסעדה אחרת בסביבתם - משגשגת "מנציני", כשהיא שוקקת חיים בכל ימות השבוע, שבהם מוגש בה תפריט עסקי מגוון ומפתה במחירים מפתים לא פחות.
שילוב מהמם
סוד הצלחתה של "מנציני" הוא, מעל לכל, בזכות היותה מסעדת גורמה אמיתית, המציעה מעדנים יוצאים מן הכלל במחירים השווים לכל כיס. אנחנו הגענו אליה לעת צהריים ופתחנו במרק אפונה מעודן, שהיה לא פחות מכליל השלמות. אחריו עטנו על-מנת הדגל של המסעדה: פסטת-ניוקי עם נתחי-עוף, עגבניות מיובשות ועגבניות שרי, זיתים, שום, שמן זית ופטרוזיליה. השילוב הזה היה ממש מהמם והעיד על מיומנות קולינרית לשמה. בקבוק של סודה צוננת הרווה את צימאוננו כי רב.
הקינוח היה מלאכת-מחשבת: מאפה בצקי ופריך עם שכבות בננה שטבלו בריבת חלב עסיסית. לצידו הוגש אספרסו כפול, מהביל וניחוח.
על הארוחה הבלתי-נשכחת הזו שילמנו 175 שקל, והוספנו תשר של 15% לשירות מעולה. את "מנציני" זיכינו - איך לא - במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי. לא נותר לנו אלא להמתין, בינתיים, בקוצר-רוח, לביקור הבא במסעדה המשובחת הזו.
