למען האמת, שלמה ארצי היה חביב עלי כל השנים. מין נער נחמד שכזה, מאז ימיו בלהקת חיל הים, שבהתבגרו החל לכתוב שירים שלחניהם קליטים ושובי-לב אך מילותיהם סתומות לפעמים עבור פרימיטיבי שכמוני (מה זה "תרקוד תשכח", לא בשיר אחד אלא בשניים, ומה פירוש "בגילה גם אני נגעתי בברוש"?). הצלחתו הגדולה, והעובדה שנותר פופולארי בקרב הנוער גם בהיותו בן יותר מחמישים, לא עוררה בי קנאה אלא איחולים בלבד.
בשנים האחרונות מגיש ארצי פינה בגלי צה"ל, ביום שישי אחר הצהריים. שם הוא ממלא תפקיד של מעין מטיף-מוסר עממי, המקריא טקסטים נונשלאנטיים ומתחכמים. לרוב הטקסטים שלו אינם מזיקים, אך לפעמים (כמו ביום 18.2.05) הוא מצליח למלאני חימה.
בראש ובראשונה, אינני מבין מדוע ישראלי שגדל ולמד כאן חייב לדבר עברית שגויה גם ברדיו, ומדוע אין בגלי צה"ל עורך לשוני שיעמידו על שגיאותיו ויחייבו לחדול מהן או לחדול משידוריו. שתי דוגמאות: הוא מתעקש לומר "נראה לי" (אל"ף קמוצה) בלשון הווה, "שמונה עשרה" ו"שמונה מאות" (נו"ן קמוצה בשני המקרים). אכן, שגיאות כאלו נפוצות גם בפיות שופטינו ופרופסורינו, אך בגלי צה"ל מושקע די כסף למנוע ביזיון שכזה, המטמיע את השגיאות בלב המאזינים.
וכעת לתוכן. ארצי הקדיש בשידורו האמור דברים לגינוי הימין, בהטפת המוסר השגרתית בנוסח המסמיך את ההסתה-כביכול לפני רצח רבין למתרחש כיום. ארצי התלונן על חסימת כבישים, ששיבשה מעט את נסיעתו, אך בסרטיית גלי צה"ל לא נמצא דיבורים כאלה נגד כל חסימות כבישים אחרות, שנעשו אצלנו במקרים רבים ע"י מפגינים, ע"י שובתים וע"י בריונים אחרים למיניהם - לרבות חסימת כביש ת"א-ירושלים ע"י שובתי התעשיה האוירית, או עמידת המשטרה מן הצד לנוכח ההשתוללות הדרוזית בכפר מרר לפני שבוע.
לאחר מכן התלונן ארצי על שהמפגינים חילקו לנהגי המכוניות עלונים, שבהם התנצלו על החסימה ועל העיכוב, בהסבירם זאת על-פי "מערכת ערכים שהם המציאו". מר ארצי, לא המפגינים המציאו מערכת ערכים זו, אלא היא קיימת בעם שלנו זה שנים רבות מאוד, ורק אנשים כמוך וכמו אריאל שרון, ודומיכם, הפכו זאת לחוכא ואיטלולא ולכלי-משחק פוליטי. אני מוכן להתערב שלא היית מתבטא כך לנוכח חסימת כביש ע"י מפגינים נוצרים או מוסלמים, למשל בהפגנה נגד הקמת המסגד בקרבת כנסיית המולד בנצרת. שם היית כולך מלא כבוד והוקרה לגודל ההקרבה של המפגינים, השומרים על ערכיהם המקודשים.
לאחר-מכן החליט ארצי למחזר שקר גס מימי אוסלו. הוא אמר שלפני רצח רבין נערכה לראש הממשלה המנוח הלוויה סמלית, שבה השתמשו בארון מתים מבוים שלו, ובאותה הפגנה השתתף נתניהו. אציין כי שר האוצר נתניהו רחוק מאוד מלהיות חביב עלי, לנוכח התנהגותו העלובה והנרפית ובשל תמיכתו ב"הינתקות", אך את השקר יש לבער. האמת שונה לחלוטין מן השקר של ארצי ודומיו. ה"הלוויה" שבה מדובר היתה הפגנה בצומת רעננה, חודשים אחדים לפני רצח רבין, במחאה על מהלכי אוסלו (והפגנה כזו, מר ארצי, עדיין חוקית במדינתנו שהדמוקרטיה וחופש הדיבור בה הולכים ופוחתים). בהלוויה, שבה אכן השתתף בנימין נתניהו, נישא ארון מתים סמלי שעליו נכתב "כאן קבורה הציונות", במחאה על ויתורי אוסלו. לא רבין ולא ארון מתים לרבין, וכמובן שום הסתה נגד רבין - אלא אם הפגנה פוליטית היא דבר אסור בישראל. מספר השקרים שהשמאל הפריח בעקבות אותה הפגנה, גדול ממספר המפגינים השבוע בחבל קטיף נגד העקירה.
רק לשם האיזון: לפני חודשים אחדים נערכה בתל אביב הפגנה של חוגי האמנים, שמחו נגד שר האוצר נתניהו, על שקיצץ מיליונים מהתקציבים לאמנות שלהם. כידוע, חלק ניכר של אותה "אמנות" מוקדש לשיסוי נגד מדינת ישראל ולהבעת אהדה למחבלים ולטיעוני הערבים נגדנו, ולדעת אותם חוגים מותר ורצוי להקציב הון למימון "אמנות" שחלקה מפוקפק, או למימון לימודי יפאנית עתיקה, תולדות סין בימי שושלת מינג והארכיאולוגיה של קמצ'טקה באוניברסיטאות, אך אסור ופסול להקציב אפילו פרוטה אחת כדי לממן תלמוד תורה. בהפגנת האמנים נישא ארון מתים סמלי, שעליו נכתב: "כאן נקברה האמנות". משתתפי ההפגנה היו, רובם ככולם, היו אותם חוגי שמאל ששקרו במצח נחושה על אודות ההפגנה בצומת רעננה.
אך שלמה ארצי, מטיף עממי שכמוהו, לא הקדיש אף מילה אחת בפינתו לגינויה של הפגנת האמנים, ואיש לא הציגה בתקשורת כהסתה לרצח בנימין נתניהו. תחת זאת מיחזר ארצי את השקר הגדול על אודות "ההסתה לרצח רבין", כאות וכסימן לרצח אריאל שרון. ולשמע שידורו היום, פחתה עד מאוד חיבתי הישנה אליו.
