להחזיר את ההרתעה לצה"ל

המצב בשטחים

הנערים בחברון ובערים האחרות יודעים, שצה"ל בשנים האחרונות נעשה רך יותר, מאופק ואדיש יותר. הדבר נובע מתוך אובדן תקופתי של הרתעה, בשל פחד פנימי וחיצוני, מוועדות חקירה, ממה יגיד הציבור, ומה תגיד התקשורת העולמית. לכן הם מתגרים, מקללים, יוצרים פרובוקציות ובמקביל מצלמי את האירוע לתקשורת.

היום הכל נתון לפרסום מיידי, ולכן הקצינים והחיילים נרתעים קצת מפוחדים והרבה מבולבלים.

הפקודות אינן ברורות חדות ונהירות

ההוראות של צה"ל לחיילים בשטחים, לוקים בחוסר בהירות ובכיסוי מצבים שבהם נתקלו בעבר ויש ניסיון מהשטח. הדוגמה הבולטת והכואבת הייתה כאשר קבוצת נערי גבעות, פגעו ופירקו "מוצבון" של אנשי מילואים שעמדו והסתכלו מנגד, כי לא ידעו איך להגיב כלפי נוער יהודי. לדעתי, הם גם לא יודעים איך להגיב נכון לגבי נוער פלשתיני וזה מצב בלתי נסבל.

הרתעה היא ידיעה

כשחיילי צה"ל מבצעים תפקיד בשטחים, בערים, כפרים, ביום, בלילה, בסיור מעצר או בהתקלות מבצעית, הפקודות חייבות להיות ברורות והתוצאה חייבת להביא להרתעה.

לא להיבהל מתמונות לא מחמיאות

כשמבצעים מעצר בכפר ומתחילות התפרעויות, לא להיבהל מלבצע המשימה, כולל ירי באוויר או ירי ישיר כשצריך, כשזה חיוני, מסכן חיי אדם או חיי החיילים, בהתאם לפקודות.

להחזיר הגאווה לצה"ל

זכורות לי תקופות בשכם, חברון, עזה כאשר חיילי צנחנים הסתובבו ברחובות, האוכלוסייה נזהרה לא להרגיזם, לא להיתקל בהם ובוודאי לא להתגרות בהם. ההרתעה הזאת עברה גם לחיילות האחרים, אך עם הזמן התפוגגה. יש להחזיר לחיילים את כושר ההרתעה וגאוות היחידה ולציבור המקומי את ההבנה שחיילי צה"ל אינם חיילי שוקולד - ולא לפחד מהתקשורת ותגובותיה.

אם רוצים לשמור על מעמד ורמת חיילות טובה, אסור לכפות ידי חיילים, אסור ליצור מצב שחיילי סדיר ומילואים לא ידעו מה לעשות ויעמדו מהצד ויחכו להסברים או להתפתחויות.

לתת לחיילים ולהחזיר את גאוות היחידה

בעזה, בעת כהונתו של אלוף אריק שרון כאלוף פיקוד דרום ממונה על הביטחון בעזה וצפון סיני - בתקופה הסוערת של מחבלים שהשתוללו ברצועת עזה, הורה אריק שרון על חיסול הטרור. על כך אני יכול להעיד מידע אישי - כיועץ משפטי של עזה. ההוראות היו ברורות, הקצינים והחיילים קיבלו תמיכה וגיבוי מלא מאריק שרון והטרור חוסל לשנים רבות. זאת הדרך, זאת השיטה - יד קשה מפוקחת ומקורית.