כך נראה דובר אמת

שולה זקן, אישה קטנה גם כך, כאילו התכווצה עוד יותר כאשר הנחית עליה השופט דוד רוזן בקצב של תת-מקלע את שאלותיו: כמה כסף? איך? ממי? למי? מה אולמרט ידע? מה את עשית? מי לחץ עליך? היא ניצבה בראש מושפל ליד השולחן הצמוד לספסל הנאשמים, עליו הניחה את דברה האחרון לפני גזירת עונשה.

כאשר אמרה זקן שנאמנותה לאיש אחד בלבד הביאה אותה לעשות את מה שעשתה, לחץ רוזן: "אני לא שומע". וזקן השיבה כמעט בלחישה: "אהוד אולמרט". ניכר היה בה, שהמעמד קשה לה מנשוא – ובכלל לא בטוח מה היה קשה לה יותר: ההודאה והכלא, או הקריעה הסופית והפומבית של הקשר שהזין אותה מכל הבחינות במשך למעלה משלושה עשורים.

"אתה מאמין לה?", שאל אותי מישהו מחוץ לאולם. השבתי בחיוב. מהזווית שלי ניתן היה לראות, שכל אמירה נגד אולמרט הצריכה מזקן מאמץ פיזי לא פחות מאשר מאמץ נפשי. וזה למרות שהיא וסניגוריה דיברו על מסע ניתוק בן מספר חודשים שעברה ועל הסיוע (או שמא הלחצים?) של משפחתה ועורכי דינה שהביאו אותה להחלטה גורלית זו.

התשובות של זקן היו ברובן לקוניות ביותר. מילה או שתיים, משפט או שניים. כך לא מדבר מי שמונע מתאוות נקם או מחרדה. כך מדבר מי שאומר אמת שמאוד-מאוד לא נעימה לו ומאוד-מאוד קשה לו. סביר להניח שסניגוריו של אולמרט יבדקו את האמירות הללו במסננת דקה מן הדקה, בניסיון למצוא כל רמז לסתירה ביניהן לבין דבריה במשטרה. האם ימצאו כאלו? בהנחה שהיא דיברה אמת, נראה שלא.

כבר כתבתי זאת ואני חוזר ומדגיש (כפי שעשה היום רוזן): מדובר בעבריינית כבדה. "מחוללת פשיעה", כינה אותו רוזן – אשר במתכוון שאל את הכינוי שהעניקו הסניגורים לשמואל דכנר. כל התיאור של רוזן נכון בהחלט: מי שבמשך שנים רבות סייעה לאולמרט לבצע עבירות, ובדרך גם ידעה היטב לעשות לכיסה ולביתה. אך בשונה מדכנר נראה, כי אצל זקן יש מרכיב כלשהו – ואינני יודע לכמת את גודלו – של חרטה אמיתית. לאמר: לא רק החשש מפני מאסר ממושך, אלא גם רצון כן לשים מאחוריה שנים של שירות עיוור שהפך לעבריינות צייתנית.

נכון, כמו דכנר – גם זקן לא באה לעסקה הזאת מתוך רצון לתקן עולם ולנקות אורוות. כמו דכנר, גם זקן באה כדי להשיג טובת הנאה. ואם תרצו: בעוד דכנר הגדיר את עצמו מאז שלהי 2009 כנוכל ושקרן ורמאי, הרי שזקן הודתה בפשעיה ברגע האחרון ממש. אך בעוד דכנר אמור היה לקבל (בעקיפין) תמורת עדותו סכום כסף גדול מאוד, זקן הולכת לבית הסוהר. בעוד דכנר שרף את עצמו בשלהי חייו, זקן תסתובב עם אות הקין הזה עוד שנים רבות.

חשוב גם לשים לב לתהליך שעבר עד לחתימת ההסדר איתה. פרקליטות הלהוטה בכל מחיר להרשיע את אולמרט – כפי שהוא ואנשיו מקפידים להציג אותה – הייתה חותמת על ההסדר הרבה קודם ולא מחכה לקלטות שלא ידעה על קיומן. אם נאמין לעופר ברטל (ואין סיבה לא להאמין לו), זקן לא הסתירה את הקלטות ולא ניהלה מו"מ של בזאר טורקי, אלא באמת שכחה מקיומן וחשבה שהן חסרות חשיבות. מן הצד השני, משמעות הדבר היא שלכאורה הקלטות הללו הן לא אקדח מעשן, אלא רובה בוער.

רוזן אמר כמה פעמים שהוא בטוח ב-100% בנכונות של פסק דינו בכלל ובהרשעתו של אולמרט בפרט. אבל התחושה באולם הייתה, שהוא מעביר את זקן חקירה צולבת גם בשביל לצקת בטון סביב יסודותיו של פסק הדין, ובמיוחד בנושא יוסי אולמרט. אולמרט אמר: לא שלחתי את דכנר לסייע ליוסי ולא ידעתי בדיעבד. רוזן קבע: הוא שלח או לכל הפחות ידע בדיעבד. זקן אומרת: הוא גם שלח וגם ידע בדיעבד.

בדרך אגב, אמרה זקן עוד כמה מילים בעלות משמעות. לטענתה, אולמרט הוא שביקש מדכנר לסייע לאורי שטרית. אולמרט הואשם בקבלת שוחד בפרשה זו, אך זוכה. אם זקן הייתה מעידה על כך, ייתכן שהתוצאה הייתה שונה. וזה אחרי שהיא אישרה את כל הרקע: כיצד אולמרט מקבל מאות אלפי שקלים במזומן מדכנר ומשתמש בהם גם לצרכים אישיים וגם לצורך תשלומים במזומן (או בעברית פחות יפה: בשחור).

אם ירצה בית המשפט העליון לזכות את אולמרט, תוכל התביעה לבקש לשמוע את עדותה של זקן. לאור הדברים שזקן אמרה היום לפרוטוקול, יתקשה בית המשפט העליון לדחות בקשה כזו. ואז הסיכוי לזיכויו של אולמרט יפחת בצורה משמעותית.

זקן אמרה שההחלטה הסופית לחתום על הסדר גמלה בליבה כאשר שמעה את רועי בלכר מכנה אותה "שקרנית". בנקודה הזאת היא דיברה מכל הלב והבטן: "נכון, הוא צדק כשהוא קרא לי שקרנית, כי שיקרתי, אבל שיקרתי לבקשה שלו", אמרה. התובע יוני תדמור מיהר להבהיר, שבלכר אינו חשוד אלא רק מסר עדות בפרשה, כך שכוונתה של זקן הייתה מן הסתם לאולמרט. אבל את המילה "שקרנית" אמר בלכר. אולי זה מסביר, מדוע עורך הדין היחיד מצוות ההגנה של אולמרט שנכח באולם, היה אלון ביכלר ממשרד שינמן-נגב-ניב, ולא מישהו ממשרד גולדפרב-גולדמן: בערעור המושכות יהיו במידה רבה בידיה של נווית נגב.

כבר שנה וחצי שאנחנו טוענים כאן, כי בוצע לכאורה שיבוש במשפט ראשונטורס-טלנסקי, בדמות מימון הגנתה של זקן בידי דניאל אברהמס מצד אחד ושתיקתה בו מצד שני. כעת אומר זאת גם השופט דוד רוזן:

"ציינתי באולם בית המשפט בקול רם וברור, והנני לחזור ולרשום, כי עם כל הכבוד לגרסתה השקרית של נאשמת 9 במהלך עדותה בבית המשפט לפני, כי בחרה לשתוק בבית המשפט בירושלים נוכח תחושותיה הכבדות וכעס שנצבר בקרבה כנגד החוקרים על כך שהעזו להעליל על ראש ממשלה בישראל, מדובר בגרסה שקרית שבלטה למרחוק.

"כל מי שנכח באולם בית המשפט ונמנע מלעצום את עיניו ידע כי זו הנאשמת בחרה לשתוק ו'לשכב על הגד"רלטובת נאשם 8, נוכח שיתופה במסכת הסתרת האמת ושיבוש מהלכי משפט. נאשם 8 לא התכחש לעובדה כי סייע לנאשמת 9 בהגנתה המשפטית באמצעות ידיד שהפרוטה מצויה בכיסו. עזרה זו, גם כן, שימשה לסלילת החלטתה להימנע מלחשוף הסיוע שסייעה לנאשם 8 בפרשת טלנסקי וראשונטורס".

במהלך הדיון היה רוזן חד וחריף עוד יותר: "שיבוש ריחף מתחילת המשפט. אף אחד לא חשב, גם בירושלים, שהיא שותקת משום שהיא זועמת על החוקרים – איך הם מעזים להפליל ראש ממשלה בישראל. הרי היה מדובר שמדובר פה בתמורה לכסף. היה ברור שעורכי דינה קיבלו כסף לאו-דווקא מכיסה, והמהפך חל כאשר נכנסו אנשים [עורכי דין] שאינם קשורים לאהוד אולמרט... הוא [אולמרט] אמר פה: אני שילמתי לה, באותו רגע אני שילמתי את ההגנה שלה והיא שתקה. מה עוד צריך? הוא כאן הודה במשפט, אני שילמתי את ההגנה והיא שתקה". ועל זה אין לנו אלא לומר: דברים כדורבנות.