האפיפיור הטוב

מסמך הוותיקן בשם "אנו זוכרים: הרהור על השואה" שפורסם באנגלית ב-1998 מצביע כי הנאציזם הוא תופעה ניאו-פגנית, כלומר שהנוצרים המאמינים והאמונה הקתולית בדמות הכנסייה עצמה אינם נושאים באחריות לרשע הנאצי. אלא שנוכח העובדה שהיטלר, הימלר, הס ובכירים יותר ובכירים פחות מבין הנאצים נטבלו לכנסיה הקתולית, כמו מרבית מבצעי הרצח שהפעילו את המשרפות בבירקנאו-אושוויץ או שהוציאו לפועל את הפתרון הסופי הנפשע, נראה כי במסמך הקובע כי הנאציזם הוא אנטי-נוצרי מאחר שחילל בדרך נתעבת את קדושתם של חיי-האנוש, שאף הוותיקן פעם נוספת להפריך את התורות האנטי-יהודיות המסורתיות שהיו מקובלות על הנצרות "העממית" שהצדיקו השמדת יהודים. המסמך הוא חלק מספרות ענפה המתייחסת לנרטיב של התיאולוגיה הנוצרית החדשה ביחס ליהדות ולעם היהודי.

שורשיו של מהפך זה היו השואה שהסבה לנוצרים טראומה תיאולוגית ומוסרית עמוקה. זו עוררה ויכוח פנימי נוקב בתוך הכנסייה, כשמרבית התיאולוגיות הנוצריות עברו שינוי מהפכני והכירו בשורשיה היהודיים של הנצרות. מהפך זה עודד, במקביל, את האפשרות לגישה תיאולוגית יהודית חדשה כלפי הנצרות ושינה את שורשי המחשבה היהודית שנשענה על המציאויות השונות שחוו חלקים של העם היהודי בעולם מול הכנסייה.

ביום שלישי האחרון נחשפו נבחרי הכנסת לפועלו של מי שנחשב אחד המובילים הבולטים ביותר בתקופתנו של המהפך ביחסה של הכנסייה לעם היהודי ולמדינת ישראל. המדובר בהאפיפיור יוחנן ה-23, שנולד באיטליה בשם אנג'לו ג'וספה רונקלי ועמד בראש הכנסייה הקתולית מאוקטובר 1958 ועד למותו ב-1963.

ועדת החינוך של הכנסת והוועדה לקליטת עלייה קיימו בנפרד דיונים על דרכי פועלו. כמו-כן, נערך מפגש מיוחד בנושא בלשכתו של יו"ר הכנסת מר יולי אדלשטיין. מאוחר יותר נשאו נציגי סיעות שונות דברים על פועלו של אנג'לו ג'וספה רונקלי להצלת יהודים מציפורני הנאצים ופעילותו הפוליטית שתרמה להקמת מדינת ישראל, בטרם היבחרו לאפיפיור.

יוחנן ה-23 הוכרז כ"מבורך" בספטמבר 2003, וה-11 באוקטובר נקבע כיום לציון שמו בלוח השנה לציון הקדושים הקתוליים. הוא הועלה לדרגת "קדוש" יחד עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-27 באפריל השנה בטקס בהשתתפות 800 אלף צופים ובנוכחותם של שני אפיפיורים - פרנציסקוס המכהן וקודמו האפיפיור בנדיקטוס ה-16
שפרש לפני שנה.

רונקלי שנולד ב-1881, הוסמך ככומר ב-1904, שירת כחייל במלחמת העולם הראשונה, ולאחר המלחמה התקדם בסולם הדרגות הכנסייתי. ב-1935 מונה לנונסיו - שגריר מטעם האפיפיור לטורקיה ויוון - משרה שבה החזיק עד 1944, עת הועבר לצרפת כדי לשקם את מוסדות הכנסייה.

"אני יוסף אחיכם"

במהלך מלחמת העולם השנייה נרתם רונקלי לפעולות ההצלה של יהודים. הוא מנע גירושם של יהודים וסרבים למחנות השמדה והציל 1000 ילדים יהודיים בסלובקיה. רונקלי חילץ יהודים ממחנה הריכוז הקרואטי יאסנובאץ, ולבקשת הסוכנות היהודית, פנה למלך בולגריה בוריס השני כדי שלא יאפשר את מסירתם של יהודי ארצו לידי חיילי צבא-הכיבוש הנאצי, וזאת על-ידי פיזור משפחות יהודיות רבות בעיירות וכפרים ברחבי בולגריה.

נציגי הסוכנות היהודית דאז באיסטנבול עשו שימוש בשקי הדואר הדיפלומטי של הכנסייה למשלוח מאות סרטיפיקטים של שלטונות המנדט שאיפשרו הצלת יהודים בהונגריה.

במהלך המלחמה "התיידד" רונקלי גם עם פרנץ פון פאפן, השגריר הגרמני בטורקיה מטעם השלטון הנאצי, וביקש באמצעותו לשכנע את היטלר להימנע ממשלוחי יהודים בעלי אזרחות טורקית מצרפת הכבושה כדי "לא להרגיז את ממשלת טורקיה". פעילות זו שהוכתרה בהצלחה זכתה לא אחת להד שלילי אצל ראשי הכנסייה ברומא, והוא נאלץ להתמודד עם מבקריו ועם האפיפיור פיוס ה-12 כדי לשכנעם כי פעילותו מונעת משלוחי יהודים להשמדה. יתר על כן, הוא הפעיל לחץ על האפיפיור למען הצלתם של יהודי איטליה.

ברוך טננבאום יליד המושבה של הברון הירש לאס פאלמרס שבארגנטינה העומד בראש קרן עולמית להנצחת ראול וולנברג, הקים מסגרות בינלאומיות רבות לדו-שיח בין הדתות והתרבויות. בשנים האחרונות הוא אסף מסמכים ועדויות על פועלו של רונקלי בהצלת יהודים, כדי לזכותו בתואר חסיד אומות העולם מטעם יד ושם.

לפעילותו של רונקלי היה המשך אחרי מלחמת העולם השנייה. ב-1947 כשהיה רונקלי נציג הוותיקן בצרפת, הוא פעל עם הכומר אלכסנדר גלסברג כדי להשפיע על מדינות קתוליות לתמוך בתוכנית החלוקה שתביא להקמת מדינת ישראל.

יאיר צבן, שר וח"כ לשעבר שנטל חלק במפגשי הכנסת שהוקדשו השבוע לפועלו של רונקלי, סיפר כי בספטמבר 1947, כששימש עוזרו של משה סנה, שהיה אז ראש האגף המדיני של הסוכנות היהודית באירופה, ניחתה במפתיע על סנה הוראה מטעם הנהלת הסוכנות להגיע לשיחה עם האפיפיור פיוס ה-12 ולשכנע אותו שהכנסייה לא תטיל וטו ולא תעמוד בדרכם של נציגי מדינות-אמריקה הלטינית להצביע באו"ם בעד תוכנית החלוקה.

בעצת ידיד, פנה סנה לארכיהגמון דאז אנג'לו רונקלי, נציגו של הוותיקן בפריס, לפלס לו דרך לוותיקן. כעבור מספר ימים נקרא סנה לרונקלי והתבשר שסודרה לו פגישה בוותיקן. במועד הפגישה נסע גם רונקלי לוותיקן והפגיש את סנה עם הקרדינל דומיניקו טרדיני, הממונה דאז על יחסי החוץ של הכנסייה. לימים התברר שהוותיקן לא מנע מנציגי אמריקה הלטינית לאו"ם את התמיכה בתוכנית החלוקה.

בתום כהונתו בצרפת, מונה רונקלי לפטריארך של ונציה, ובאוקטובר 1958 בהיותו בן 77 נבחר לאפיפיור. בוחריו כינו אותו "האפיפיור הטוב".

עם כניסתו לכהונה הרמה הורה יוחנן ה-23 לצמצם את ההוצאות הכספיות של ראשי הכנסייה. הוא גם פנה לעריכת רפורמה מקיפה, הן בתפיסה הדתית של הכנסייה הקתולית והן במעורבותה באקטואליה, כשהמקרים הבולטים ביותר היו התייחסותו למשבר הטילים בקובה בעיצומה של המלחמה הקרה ומאוחר יותר - סילוקו הרשמי של פידל קסטרו שליט קובה דאז מחיק הכנסייה.

עם מינויו לכס הקדוש, אירח יוחנן ה-23 משלחת של יהודים בוותיקן, תוך שהוא מקבל אותם במילים "אני יוסף אחיכם".

הוא יזם תיקון של סידור התפילות של הכנסייה שבמסגרתו הוצאה מתוכו כל מילת גנאי על היהודים. יוחנן ה-23 יזם את דיוני מועצת-הוותיקן השנייה - כנס מיוחד של ראשי כנסיות קתוליות ברחבי העולם - לבחינת דרכיה של הכנסייה ויחסה לדתות אחרות ובפרט לדת היהודית.

מועצת הוותיקן השנייה, שדיוניה נמשכו לסירוגין כשלוש שנים, פירסמה בתום דיוניה וזמן קצר אחרי מותו של יוחנן ה-23 את נוסטרה אֶטָאטֶה - בעיתותינו אנו. במסמך זה ניערה הכנסייה הקתולית את חוצנה מן האנטישמיות, פסלה אותה חד-משמעית וגינתה אותה במסמכים רשמיים. במסמך נאמר כי "הכנסייה הנותנת את דעתה למורשת שהיא חולקת עם היהודים והפועלת מתוך האהבה הרוחנית של הבשורה, מוקיעה שנאות, רדיפות וגילויי אנטישמיות המופנים נגד יהודים בכל עת ובכל מקום".

מאוחר יותר האפיפיור פאולוס השני כינה את האנטישמיות "חטא נגד אלוהים והאנושות".

מאז יוזמתו של האפיפיור יוחנן ה-23 ופרסום "נוסטרה אֶטָאטֶה", הפך גינוי האנטישמיות גם לאחד מעיקרי האמונה של כל כנסייה פרוטסטנטית גדולה, בין אם שמרנית או מתקדמת. קביעה זו מקבלת כיום משנה תוקף נוכח גל האנטישמיות המשתולל בחלקים רבים בעולם, ובכלל זה בחלק מהעולם המוסלמי הסובב אותנו. ביטויי אנטישמיות גם חדלו מלהביך פעילים פוליטיים מהימין ומהשמאל הקיצוני באירופה ובמדינות אמריקה הלטינית.

פועלו של יוחנן ה-23 שביטל רשמית את ה"אישום" של היהודים ברצח-אֵל, תוך דחייה מוחלטת של כל בסיס ל"אישום" זה, גרר פרסום גורף של הצהרות מצד כנסיות שונות לבקשת מחילה על חלקן באנטישמיות ובשואה. אלו יצרו אווירה המאפשרת דו-קיום יהודי נוצרי שישמש בסיס ליצירת שיתופי פעולה בין יהודים ונוצרים לסיכול מאמצים פוליטיים המהווים איום ישיר לישראל, ליהדות ולנצרות.

במזרח התיכון, השכונה שלנו, הנוצרים הפכו בעיני המוסלמים הקיצוניים ל"יהודים החדשים". הנוצרים נרדפים ואף מגורשים ממדינות במזרח התיכון, להוציא את ישראל המשלבת אותם במערכות החיים שלה ובכלל זה - שירות בצה"ל.

מבחינת ישראל, 2.2 מיליארד הנוצרים בעולם הם הקהילה הגדולה ביותר שממנה יכולים ישראל והיהודים לשאוב תמיכה. לצורך זה עלינו לעודד ביקורי נוצרים, לשמור בקפדנות על המקומות הקדושים, ולמנוע כל ביטוי פרוע, בלתי חוקי ומזיק כל כך של "בעלות" יהודית על נכסים או מבנים החשובים לנצרות, כפי שמתרחש בימים אלה.

יוחנן ה-23 היתווה את הדרך לנוצרים, ואילו על המנהיגים שלנו ועלינו לשמר את נכסים הפוליטיים הייחודיים שיצר.