מה קרה באילת?
ב-9 באוגוסט 2006, לפני כשמונה שנים, זכתה ב. יאיר במכרז של מינהל מקרקעי ישראל. היא קנתה מגרש בן 7.2 דונם בשכונת שחמון 6, המיועד לבניית 50 דירות. אגב - זו טעות נוספת של המשטרה וגם של נציגי החברה: לא מדובר בקוטג'ים, אלא בבניינים רגילים, בבניה רוויה. גם הסיפור על "קוטג'ים" כביכול עשוי לנפח את חשיבות הסיפור.

ב. יאיר שילמה בעד המגרש 8.2 מיליון שקל, ועוד הוצאות פיתוח 3.1 מיליון שקל, ועוד מע"מ ומס רכישה. במכרז השתתפו 8 חברות. כדי לזכות, הציעה ב. יאיר מחיר גבוה מאוד. השמאי הממשלתי העריך, ששווי המגרש כ-6 מיליון שקל. שני מיליוני השקלים העודפים ששילמה ב. יאיר היו אחת הסיבות לבעיותיה.

לאחר ארבעה חודשים, ב-20 בדצמבר, זכתה ב. יאיר במכרז שני. היא קנתה מגרש בן 3.1 דונם באותה שכונה, ושילמה תמורתו 4.25 מיליון שקל - קצת מעל הערכת השמאי. בנוסף, שילמה כ-1.6 מיליון שקל הוצאות פיתוח.

בראשית 2007 החלה החברה בבניית הפרויקט הראשון - שלושה בניינים בני 5-4 קומות, והבעיות ניחתו עליה בזו אחר זו. זהו פרויקט ראשון של החברה בעיר הדרומית. היא לא הכירה את השטח ואת התנאים. ב. יאיר מינתה את החברה-הבת שלה, ב. יאיר ביצוע, לקבלן ראשי, וזו החלה לחפש קבלני משנה. אגב - אחת הטענות נגד החברה היא, שהיא העסיקה קבלנים לא מורשים. הסברי החברה: "ב. יאיר ביצוע" היא קבלן מורשה בדרגה 5 (הגבוהה ביותר), והיא שהעסיקה קבלני משנה.

ב. יאיר ביצוע התקשתה מאוד למצוא קבלן, כי באילת יש מעט מאוד קבלנים, והם מנצלים את המצב ודורשים מחירי ביצוע גבוהים. ב. יאיר חתמה על חוזה עם חברה מקומית בשם נווה (אין קשר לחברה בשם דומה של קבוצת נכסים ובנין). חוסר הניסיון של החברה עלה לה ביוקר. למשל, התברר שאי-אפשר להביא מכונת בטון ממרכז הארץ, בגלל הנסיעה הארוכה, וצריך לקנות בטון מקומי. יצרן הבטון מנצל את המצב וגובה מחירים גבוהים.

החברה בנתה חלק מהדירות - ואז נתקע הפרויקט. ב. יאיר שילמה כאמור מחיר גבוה מדי בעד המגרש, בעד הבטון, בעד קבלן הביצוע. עוד בעיה: הדירות נמכרו במחיר נמוך יחסית, כמיליון שקל בממוצע לדירה, כי באותה עת בנו יזמים בבת אחת מאות דירות בשכונה, והייתה תחרות חריפה ביניהם, כמובן לטובת הקונים.

ב. יאיר הרימה ידיים, הפסיקה את העבודה, וביטלה את החוזה עם נווה, תמורת תשלום פיצויים. הבנק המלווה, מזרחי-טפחות, עקב בדאגה אחרי המכירות המקוטעות, וכנראה המליץ להקפיא את הפרויקט.

בינתיים, היה כאב ראש גם עם הפרויקט השני, לשני בניינים בני 4 ו-5 קומות, ובהם 36 דירות. שני הפרויקטים "שכבו" כמעט ללא תנועה, במשך שנתיים אולי יותר. ב. יאיר ביטלה את החוזים עם הקונים הראשונים, והחזירה להם את הכסף, תוך שהיא משלמת הוצאות מימון גבוהות לבנק.

עכשיו נוספה בעיה רביעית: ב. יאיר התחייבה, בחוזה עם מינהל מקרקעי ישראל, לבנות את הפרויקט בתוך שלוש שנים, לכל המאוחר עד למחצית הראשונה של 2010. הזמן הגיע, והבניינים אינם בנויים. ב. יאיר פנתה למינהל וביקשה ארכה, עד היום לא קיבלה תשובה סופית. והרי לכם עבירה, לפחות טכנית.

בשנת 2011 החליטה ב. יאיר לנסות ולחדש את הבנייה, גם בניסיון להסדיר את היחסים עם המינהל. היא גם החליפה את הבנק המלווה, ולאומי נכנס במקום מזרחי טפחות. התחילו לחפש קבלנים חדשים. מצאו קבלן אחד, חברת גן רוה, בשליטת קבלן-משנה אילתי בשם שמעון בלולו. לאומי המליץ לקחת גם את קבלן המשנה נסים פינס.

עכשיו מגיע הסיפור שסיבך את ב. יאיר: נסים פינס שכר את קבלן החשמל המקומי נפתלי פרץ, לביצוע עבודות החשמל של הבניינים. סוכם עם פרץ, שהוא יעשה עבודות גימור נוספות. ב. יאיר אומרת שהיא שילמה לו בצ'ק עד סך 1.2 מיליון שקל. פרץ אומר שקיבל את הכסף, אבל בידי ב. יאיר אין חשבונית שתאשר כי אכן קיבל את הכסף. אז מה קרה עם ה-1.2 מיליון?

המשטרה חקרה בנושא כבר לפני שנתיים. החקירה הוקפאה, כי באותו שלב לא חקרו את סיפור הצ'ק, אלא נושאים טכניים דוגמת בנייה ללא רשיון קבלן או בנייה שלא בהתאם לתב"ע. לפני כשלושה חודשים קיבלה המשטרה מידע נוסף, וחידשה את החקירה. אילת שוב עומדת במוקד. אולי בודקים גפ פרויקט נוסף של ב. יאיר.

סוף הסיפור באילת עצוב - ב. יאיר הפסידה בו כ-20 מיליון שקל. אומנם החברה מכרה את כל הדירות, אבל בהפסדים גדולים. הפירוט: 50 הדירות הראשונות נמכרו ב-53 מיליון שקל, כלומר כ-1.05 מיליון שקל לדירה בממוצע. ההוצאות הסתכמו ב-62 מיליון שקל, וההפסד - 9 מיליוני שקלים.

36 הדירות האחרות נמכרו ב-33 מיליון שקל, שהם כ-900 אלף שקל לקרקע לדירה. ההוצאות הגיעו ל-43 מיליון שקל, וההפסד לכ-11 מיליון שקלים.

איך מפסידים 20 מיליון שקל על פרויקט לא גדול - מכירת 86 דירות? החשדות של המשטרה הם שהסיפור על הצ'ק של 1.2 מיליון שקל הוא רק "קצה הקרחון". לאמיתו של דבר, טוענת כנראה המשטרה, החברה מכרה את הדירות במחירים גבוהים בהרבה, וההפרש הועבר לארגון הפשיעה של אברג'יל.

לעו"ד רות דוד, נציגת ב. יאיר ובעבר דירקטוריות בחברה, וכן לגורמים אחרים בחברה, יש הסבר אחר לגמרי: ההפסדים כואבים ואמיתיים. החברה שילמה בעד המגרשים מיליוני שקלים מעל לערכם הריאלי, חתמה על חוזים יקרים עם קבלני המשנה, נאלצה לפצות דיירים על ביטול חוזים, ושילמה הוצאות מימון גבוהות לבנקים בשל התארכות הבנייה לכ-7 שנים.

מדוע נמכרו הדירות בזול?

מקור בב. יאיר: "הייתה תחרות חריפה בין קבלנים. מכרנו את הדירות בפרויקט השני ב-900 אלף שקל בלבד. היינו תקועים ורצינו לסיים את הפרויקט ולצאת ממנו בכל מחיר".

המשך יבוא, אולי כבר ביום שני הקרוב (26.5.14), כאשר שני בעלי השליטה ושני קבלני המשנה יובאו שוב לבית המשפט.

לפני שלושה חודשים קיבלה המשטרה חומר חדש. המעמיק את החשדות בפרשת הצ'ק, ומעלה כנראה גם חשדות נוספים, אולי לפרויקט בנייה נוסף של החברה, שטיבם אינו ברור לפי שעה. זהו הרקע לחיפושים שנערכו השבוע במשרדי ב. יאיר בירושלים, למעצר שני המנהלים הבכירים ושל קבלני המשנה בלולי ופינס. מעניין לציין שנפתלי פרץ לא נעצר. כנראה שחוקרי המשטרה מקבלים את גירסתו, הוא לא קיבל את הצ'ק העומד במרכז הסיפור.

אז מניין מגיעים חשדות המשטרה, שב. יאיר קשורה בעבירות בהיקף של 60 מיליון שקל? מה שידוע לנו לפי שעה הוא כאמור רק 1.2 מיליון שקל. ייתכן שהתשובה נמצאת בעמודים 11-5 של הדוח הסודי שנציג המשטרה, רב-פקד ישי כהן, הגיש השבוע לשופט מזרחי.