הקדמה: כדי לדעת מה חושב-עושה שרון כדאי לקרוא את יואל מרקוס מהארץ מי שקרוי בפי אליטת הארץ וסביבתה "בכיר הפובלציטים והפרשנים". מאז שרון הולך ב"מהלך הגדול" כפי הגדרת מרקוס, הפך לחביבו ושרון גומל למרקוס בתדרוכים וראיונות. מי שרוצה לעת מה קורה ב"חווה, ילך אצל מרקוס.
מאחר ואצל האליטה-כדרכם של אליטות - "אני ואפסי אין עוד"-אין חשש או בושה מהיריב, נחשפים ברשימותיו לעיתים עובדות מדהימות.
הישנה המוכרת היא העצה הגלויה שייעץ מרקוס לשרון לפני כשנה שאם שרון יממש את תכנית הנסיגה ("מהלכים היסטוריים גדולים"), התקשורת והפרקליטות תמחל לו על העבירות שעשה. אמנם דברים אלו היו ראויים להאמר בצנעה, אולם מרקוס ברצותו לסמן את הקו לצאן מרעיתו בתקשורת כתב על כך במפורש ואחר כך התבטאו ברוח זו בגלוי עתונאים וחברי כנסת מהשמאל (בשבוע שעבר -איתן כבל ועוד).
הרשימה החדש (4.2.05) מדהימה בגילויה (ובעזות המצח שלה) ומסבירה - מדוע הלכו הרמטכ"ל וראש השב"כ הביתה .
מרקוס מצדיק את ההחלפה וקורא לנצלה כדי להפעיל כח- בכותרת המאמר "בלי קריצות ובלי מצמוצים". כלפי "מטורפי א"י השלמה", כדבריו.
על-פי מרקוס יוצא שבלשכת שרון הוחלט "להרוג את השליחים" שהביאו בשורות רעות-שעלולות היו לגרום לשרון ידים רועדות בעת חתימת תוכנית ההינתקות.
לא ייאמן כי יסופר. הקטעים הנבחרים לקרוא ולבכות:
1) כשמדינה נכנסת לפאזה חירומית של מהלך גדול, תובעים האתגרים החדשים גם אנשים חדשים. אי אפשר לבצע הינתקות עם רמטכ"ל ספקן, האומר בפומבי שההינתקות היא רוח גבית לטרור, או מתעלם מהעובדה שהממשלה, עוד במתכונתה כממשלת האיחוד הלאומי, אימצה את מפת הדרכים ואת כינונה של מדינה פלשתינית עד סוף 2005.
2) אי אפשר להיערך להתעמתות עם המתנחלים ובו בזמן להטיל ספק ביכולתו של אבו מאזן לעצור את הטרור.
3) אי אפשר שראש שב"כ פסימי לתיאבון ירפה את ידי הממשלה המתכוונת לעשות מחוות לרשות הפלשתינית ולצפות שידי ראש הממשלה לא ירעדו כשיחתום על ביצוע ההינתקות.
יש אומרים בנימת גנאי, שמינויו של דן חלוץ הוכרע על-ידי ראש הממשלה. נו, אז מה רע בזה? הוא לא מינה איזה טמבל לכהונה, אלא קצין בעל כושר מנהיגות מן המוערכים ביותר בצה"ל. הוא האיש שישלב את צבא היבשה עם הטכנולוגיה שתתבקש במערכות העתידיות הצפויות לנו מול האיומים הסורי והאירני.
4) אך בראש ובראשונה יבחן בכושרו להתמודד עם איום ההתקוממות הפנימית.
הנהגת האגף הקיצוני של המתנחלים נערכת למלחמה ממש. פנחס ולרשטיין תיאר את החלטת הממשלה מיום ראשון כיום שחור: "צריך להשלים עם העובדה שאנו הולכים לקרע בעם. אני מקווה שיהיו לנו כוחות הנפש לעמוד במציאות זו גם במחיר חייהם ובמחיר חיי, לא לאפשר לבצע את הפינוי". עם מלים וכוונות כאלה.
5) דרושה נחרצות ו"קילר אינסטינקט" של השלטון החוקי. משימתו הראשונה של חלוץ תהיה ליישם את החלטת הממשלה, גם אם ירגיש "רעידה קלה בקצה הכנף".
הממשלה החליטה על ההינתקות. ואף שחמישה שרים הצביעו נגד ואף אחד מהם לא התפטר האירוניה שבדבר היא, שבתוקף חוק האחריות המשותפת הם שותפים מלאים להחלטת הפינוי. אך עם תמיכה מפלגתית קצוצת כנפיים, והרוח הגבית שנותנים קיצוני הליכוד למתנחלים, חשוב לאריאל שרון לשדר נחישות ולהציג צוות מוביל לויאלי ליוזמתו.
6) שלושת המינויים החדשים - הרמטכ"ל, ראש השב"כ והמפכ"ל - יענו על הצורך במערכת מתוזמרת, שתפעל בהרמוניה עם הדרג המדיני ששרון ושאול מופז הם מוביליו. אין זה אומר, שאסור לדרג הביצוע העליון להביע את דעתו, אך ברוח המסגרת העקרונית שקבע ראש הממשלה ולא נגדה, וודאי שלא בפומבי.
ימים לא קלים מחכים לנו ביישום ההינתקות במערכה שמטורפי ארץ ישראל השלמה רוצים לגרור את המדינה.
7) זה הזמן לפעול בקול אחד ובראש אחד. בלי קריצות ובלי מיצמוצים.
(ההדגשים והספרור שלי- מ. א.).
הערה לכל מי שנבהל מדברי שרון (מובאים בהמשך רשימת מרקוס): "איומים זה דבר איום ונורא", אומר שרון, "אך כניעה לאיומים זה הרבה יותר גרוע. בחיים לא נכנעתי לאיום, וזה לא הזמן להתחיל להיכנע. לא ייתכן שמיעוט יכפה את רצונו על רוב העם".
מכיריו אומרים: שרון כאדם כוחני יודע להעריך כוח, להבדיל מאדם מצפוני שנגד עיניו העיקרון והמצפון.
המצפוני הולך עם העקרון, הכוחני הולך עם הכח. שרון כאדם כוחני נכנע לכוחניות בתנאי שתהיה מספיק כוחנית וחזקה מהכוחניות שלו.
דבריו מבהירים רק שהימין האידיאולוגי לא ייצר מספיק כח כלפיו לעומת הפלשתינים ואוהדיהם בשמאל (על זרועותיו התמנוניות). הנה רשימה חלקית של כניעותיו של שרון רק ב-4 השנים האחרונות:
פשרת רוצחי גנדי, מבוקשי בית לחם, הקפאת פעילות נגד הטרור בשנה שבין הפגוע בדולפינריום למלון פארק, ביטול הפעולה המקיפה בעזה-לאחר לחץ פנימי וחיצוני, וההחלטה על ההינתקות-שכולה כניעה לאימת הטרור מעזה לאימת הפרקליטות והתקשורת, ולאימת הסרבנות משמאל ויוזמות ביילין והשמאל-כפי שהודה וייסגלס בעצמו.
