חשיפתם של מעשי השחיתות בישראל בקרב אנשי השלטון והמקורבים להם היא טיפה באוקיינוס. ישראל מוצפת עד צווארה בשחיתות, מאז ועד היום. נוטים להטיל את חשדות על טייקונים או אנשי שלטון אך המציאות היא הרבה יותר גרועה. אין מערכת שאין בה שחיתות, בין אם המדובר בכסף ישיר, בין אם המדובר בטובין ומטלטלין, בין אם בשיטת ה"שמור לי ואשמור לך". יש כאן רקב מן היסוד ועד הטפחות. הפוליטיקאים שבויים בידיהם של בעלי ממון כחומר בידי היוצר.
אלפי החלטות, צווים, חוקים ותקנות המתפרסמים חדשים לבקרים, אינם נקיים מחשדות לפלילים. האזרח אינו יכול לדעת ולעולם לא ידע מדוע ח"כ הצביע כפי שהצביע, ומדוע שר החליט לקדם פרויקט זה או אחר. חוקים רבים מאוד האמורים להסדיר את כלכלת ישראל עקומים, בלתי ברורים, מסובכים עד בלי די, ובכוונת מכוון. מי שהפרוטה מצויה בידו, ישיג, ומי שלא ירגיש פראייר. בהתחשב בעובדה שישראלים אינם אוהבים להרגיש פראיירים, הם יתחמנו את המערכת, את רשויות המס, כי בעיני רבים זו מצווה. כך מתפשטת לה המגפה האיומה של סחר-מכר מתחת ומעל השולחן, והתחושה היא של לית דין ולית דיין.
למשמע טענותיהם של הפוליטיקאים שבידיהם נמצא הון רב שמא כל חייהם עבדו, הם ובני משפחותיהם, ומכך הם צברו את ההון, אתה מתפלץ. רק מי שאינו חי בישראל אינו יודע מה רמת המיסים בישראל ומה המשמעות להיות שכיר. אין שום אפשרות שבעולם שאדם שכיר, החל מפועל או פקיד ועד שר או ח"כ, יוכל להתעשר בצורה כה בולטת לעין רק מיגע כפיו הנעשה בצורה חוקית ונקייה. אין אפשרות כזו. שכירים הנמצאים בראש הפירמידה הפקידותית גם הם אינם מסוגלים לצבור הון רב אך ורק ממשכורתם.
אגב הפקידות הבכירה, אין להתעלם מן הממשק המאוד עדין שבין הפוליטיקה לבין הביורוקרטיה הבכירה. מבלי להזכיר שמות, ישנן דוגמאות למכביר על פקידים בכירים מאוד במשרדי הממשלה שעשו קציצה נחשונית אך קצרה אל הפוליטיקה או אל תפקידים מאוד רווחיים בסקטור הפרטי כאשר בתפקידם הביורוקרטי לא לכלכו את ידם כדי לגלות אי-סדרים או מעשים הגובלים בפלילים שמא בסיום תפקידם לא יוכלו ליהנות מפרי שליחותם הציבורית. דוחות
מבקר המדינה לדורותיהם יכולים להעיד עד כמה תופעה זו רחבה ומוכיחה עד כמה הרקב התפשט במחוזותינו.
אם במבקר המדינה עסקינן, נזכיר כאן את מה שהפך להיות לסיפור אורבני מאוד מוכר: הרשויות המקומיות מהוות כר עצום לשחיתות בממדים שלא יתוארו. בהינתן העובדה שהרשויות עוסקות בתחומים מאוד קרובים לליבותיהם של האזרחים דוגמת תכנון ובנייה, תשתיות מקומיות, חינוך וכד', הכסף המושקע ב"משחק" הוא עצום. משרדי הרשויות המקומיות מפוצצות קומבינטורים למיניהם הגוזרים קופונים שמנים על שתדלנותם אצל פקידים כאלה ואחרים המוכנים להסתכן וליטול שוחד. גם אם התופעה אינה רחבה וודאי אינה מאפיינת את כל עובדי הרשויות המקומיות, הרי רק התחושה בקרב הציבור ש"כולם מושחתים" היא מדרבנת גם אותם למעשים שלא יעשו. מי לא שמע על בעל מקצוע שלא יהיה מוכן לבצע שום עבודה אם מבקשים ממנו קבלה? האם הקוראים מעולם לא ראו מוכר שאינו רושם בקופה את הסכום שהוא גובה? מי לא שמע על מכרזים שמנים מאוד שהיו "תפורים" בדיוק למקורבים? קצרה היריעה מלפרט או להביא עוד ועוד דוגמאות. כולם יודעים למה מתכוון ה"משורר" דברים שלעיל. זו המציאות בכל אתר ואתר, בכל תחום ותחום. מרוב שחיתות לא רואים כבר את האזרחים הנורמטיביים, ההגונים.
התחלנו הפוליטיקה ונסיים בפוליטיקה. מי שסבור שמרבית הפוליטיקאים מוכנים "לסכן" את חייהם למען הציבור, טועה. מרבית הפוליטיקאים, הן במישור הארצי והן במישור המקומי, רצים פוליטיקה כדי לעשות לביתם. בפוליטיקה נמצא ההון העצום, נמצאות ההזדמנויות להתעשר ומהר. המושחתים מהמרים כמו ברולטה הרוסית כי הם יודעים שהסיכוי להיתפס הוא נמוך עשרות מונים מהסיכוי להצליח במזימה.
כשהאווירה הכללית היא אווירה של שחיתות, כאשר האזרחים ההגונים נדחקים אל שולי החברה והתרבות השלטת היא "לדפוק את המדינה", קשה ביותר לבער את הנגע האיום והנורא הזה הקרוי שחיתות.
