השופטת: בטינה טאובר, בית המשפט המחוזי בחיפה

המועד: יום חמישי, 24.4.2014, שעה 8:30

הנושא: פשיטות רגל

"למה אתם לא יושבים?", מחייכת השופטת בטינה טאובר עם כניסתה לאולם (לאחר שחיכתה רבע שעה לצדדים), וקובעת את הטון הנעים של השעה הקרובה. מצד אחד, הנסיבות לא נוחות: פשיטות רגל של אנשים פרטיים. מצד שני, מדובר בעיקר באישורן של הסכמות שכבר הושגו בין הצדדים, כך שמלאכתה של טאובר אינה קשה במיוחד.

כאשר בא-כוחו של אחד החייבים מבקש שלא להכריז בינתיים על פשיטת רגל, אלא להעניק למרשו זמן להסיר את מחדליו, טאובר תוהה: "נעשה את זה, אבל למה לעכב את ההכרזה? נעשה את זה היום". בא-כוחו של החייב מבקש 60 יום כדי להכין את החומר הדרוש ולקבוע את התשלום החודשי, אבל טאובר עושה פרצוף של חוסר שביעות רצון ומבטאת אותה בגלוי: "מה צריך להכין? צריך ליצור משהו? צריך להבהיר במה הוא עובד, להציג תלושי שכר 12 חודשים רטרואקטיבית; כמה זמן זה צריך לקחת? חוץ מזה, שאם יש בסיס לטענה שזו ההכנסה הריאלית שלו - הדברים יישקלו".

החייב עצמו מתערב ואומר שטרם ישב עם עורך הדין שימונה כנאמן, וטאובר משיבה: "יהיו לכם כמה שנים טובות לשבת ביחד, זה לא הליך של יום אחד". החייב טוען שלא עדכן את עורך דינו לגבי ההצעה המעודכנת, וטאובר מגיבה: "אז אולי כדאי שאדוני יעדכן את עורך הדין לפני שהוא מעדכן את בית המשפט? נדמה לי שאותה הצעה בדיוק אדוני העלה בישיבה הקודמת". כאשר החייב מבקש ששמו לא יפורסם בהודעה הסטטוטורית בעיתונות, לטאובר יש הצעה מעשית עבורו: "אז תשלם את החוב והשם לא יפורסם".

טאובר מכתיבה את החלטתה בקול חרישי מאוד, שבקושי נשמע בספסלי הקהל - שם יושבים גם החייבים. בין היתר, היא זוכרת שהתשלום החודשי שנקבע היה 250 שקל; למעשה הוא היה 350 שקל, אבל ההתמצאות שלה בהחלט מרשימה, לנוכח העובדה שהערה מכיוון עורכי הדין מלמדת שהדיון הקודם היה שנה קודם לכן.


"המינימום שלא יבזה אותנו"


התיק הבא מצריך מעורבות רבה יותר של טאובר, ובסופו של דבר - גם תרומה חשובה להתקדמות. החייב הוא עורך דין, וכולם מחפשים דרך להביא לכך שישלם את חובותיו מבלי שיוכרז כפושט רגל, משום שהכרזה כזו תביא אוטומטית לשלילת רשיונו - ואז כמובן לא יוכל לפרוע את החובות. כאשר החייב מתיישב ליד נציג בנק מזרחי-טפחות, אחד הנושים, טאובר שומרת על האווירה: "סדרי הישיבה לא חשובים".

הנאמן מודיע שלחייב אין כסף ואין טעם להכריז עליו כפושט רגל. טאובר היא הראשונה המזכירה את חוסר הרצון להגיע בכלל להכרזה כזו. "מה המינימום שהוא יכול להציע ושלא ייחשב שהוא מבזה אותנו?", היא מתעניינת. "אם אפשר לפרוס את זה", פונה טאובר לחייב, "זו הדרך של אדוני פעם אחת לצאת מכל זה. זה לא בקטע רע, אנחנו רוצים לעזור לאדוני. מה אדוני יכול להציע בפריסה לשלוש-ארבע שנים כדי לשים את הדבר הזה מאחוריו? יש אביב העמים בפשיטות רגל.

"אנחנו מדברים על איזושהי הצעה, כדי שאפשר יהיה לשלוח את אדוני. הדבר הכי פשוט שאני יכולה לעשות זה לבטל את ההליך, לכתוב פסק דין ולסגור את התיק; יש לי עוד כמה אלפים. יש עכשיו הזדמנות שאולי לא תחזור, [ובעתיד] זה יעלה לאדוני עוד כסף. שאדוני ייצא עם הנאמן ובא כוח הנושה ותחשבו על סכום שהנאמן יכול להציג, בפריסה משמעותית, כדי שאדוני יוכל לשים את זה מאחוריו".

כאשר הדיון נמשך שלא לפרוטוקול, יש לטאובר רעיון: "אפשר גם להכריז [על פשיטת רגל] ולתת הפטר באותו יום. יש כל מיני מתווים שאפשר. אני אקבע את הדיון הזה בפנַי [אחרי שיוצע הסדר]". בא-כוח הבנק: "הוא יכול לקבל פתאום לקוח של 6 מיליון שקל". טאובר מחייכת: "אדוני חושב שעל הסתברות כזו אנחנו מנהלים תיקי הוצאה לפועל?". לאחר שהיא מכניסה לפרוטוקול את עיקרי הדברים של נציג הבנק, טאובר חוזרת להצעתה המעשית: "למה שלא נעשה את זה במתווה של הכרזה והפטר? אני מציעה שתצאו החוצה, תדברו על סכומים, תחזרו, יהיה איזה סכום סביר - אני מוכנה לדון בזה כבקשה. אני מקווה שזו לא כרוניקה ידועה מראש".


"זה פרק זמן סביר"


לאחר עוד שלושה תיקים בהם טיפלה במהירות, שבה טאובר לעניינו של אותו עורך דין כאשר הצדדים חוזרים לאולם. בעוד החייב והבנק הגיעו להסכמה, דווקא נציגת כונס הנכסים הרשמי חוששת שהסכום גבוה מדי והוא לא יעמוד בו. "מה זה תשלום סביר לאדם שזה גילו [62] וזה פוטנציאל ההכנסות שלו?", היא שואלת. ההסכמה היא על 100,00 שקל בפריסה לחמש שנים, וטאובר רוצה לקדם אותה. נציגת הכנ"ר חוזרת על התנגדותה: "זה יותר מדי זמן". טאובר לא משתכנעת: "זה פרק זמן סביר מבחינת החייב". נציגת הכנ"ר לא מוותרת ומציעה 70,000 שקל בפריסה לשלוש שנים.

טאובר מכניסה לפרוטוקול את עיקרי הדברים, כאשר הצדדים ממשיכים לדון על הפרטים - ושוב: במטרה למנוע את שלילת הרישיון. בין לבין, מבקש החייב שהנאמן יבדוק את תביעתו של בנק הפועלים, משום שלטענתו החוב כבר נפרע. הנאמן מסביר שהוא יכול לבדוק רק את כלל החובות, והשאלה היא האם החייב מוכן לשאת בעלות הבדיקה שהיא כמה אלפי שקלים. טאובר יכלה לסייע להם, אבל אחרי כמה דקות הם מסתדרים גם בנקודה הזו. טאובר קובעת את הדיון הבא לאחר הפגרה, כדי שנציג הבנק ישכנע - כפי שהבטיח - את המנהלים להסכים להצעה.

השורה התחתונה: שופטת אנושית ועניינית, הרואה לנגד עיניה לא רק את התיק אלא גם את האדם. בקיאותה הרבה בתחום מאפשרת לה להגיע לפתרונות יצירתיים, מהם כל הצדדים יוצאים מרוצים - כמו במקרהו של אותו עורך דין.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.