הצהרות מנהיגנו - יש לקחת ברצינות את ההצהרות בדבר גילוי, תפיסה וגורל החוטפים ושולחיהם.
נתוני העבר מוכיחים - כי הצהרות ברוח זו גובו ע"י מעשים בשטח. השב"כ, המוסד, המודיעין של צה"ל, משטרה, הוכיחו בעבר את ערכם הייחודי ואת יכולת היצירתיות בגילוי, מפגעים ושולחיהם.
חוטפי הספורטאים במינכן - חוסלו אחד אחד, גם במבצרם בארצות אויב, בו הרגישו בטוחים. כמו ראש קבוצת חוטפי הספורטאים וכמו הרמטכ"ל של חיזבאללה בדמשק.
המפגעים בעזה - חוסלו מהאוויר ומהקרקע, כמו המהנדס יחיא עייש, והמבצע דייב שנפגע בצורה קשה, אך עדיין חי בקושי. השטן הקטן בכיסא הגלגלים, שייך יאסין ומרעין, שחוסלו אף הם מהאוויר, מהקרקע ומטלפונים חכמים ומסוכנים.
מבצעי הלינץ' ברמאללה - לא יצאו נקיי ידיים, לאחר שהצטלמו עם דם על הידיים ולאחר שנתפסו ונשפטו.
גם משוחררי עסקת שליט - ועסקות קודמות שחזרו לטרור, הרגישו את ידה של תגובת ישראל, וכך זה גם ימשך.
השאלה המסקרנת - עסקות העתיד
ועדת השופט העליון
מאיר שמגר, קבעה קריטריונים ברורים וחדים, לעסקות החלפה.
השאלה הגדולה: האם הממשלה תיישם את עקרונות הוועדה או תיכנע פעם נוספת, ללחץ ההורים, העיתונות, הקהילייה הבינלאומית ותחזור על שגיאות העבר?
נכון, מדובר בשאלה עקרונית קשה וכואבת. האם נתעקש על עקרונות, על גם של שלושה נערים צעירים? השכל אומר - כן - הרגש אומר - לא. לא נראה לי שיש אזרח אחד בישראל, שבנושא זה מוכן להתחלף עם נתניהו - ואם יש כזה, שיקום.
מותר לשער שלא כל משוחררי עסקת שליט שחזרו לטרור כבר נתפסו
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
