השופט: רון סוקול, בית המשפט המחוזי בחיפה
המועד: יום חמישי, 24.04.2014, שעה 11:00
הנושא: ערעורי מעצרים
דיוני מעצרים (לצד הקראות כתבי אישום) הם הסרט הנע של בתי המשפט. לכן, לערעורים עליהם יש חשיבות רבה, בשל היכולת לבחון בצורה רגועה יותר ומעמיקה יותר את החלטתו של בית משפט השלום. זה בדיוק מה שעשה השופט רון סוקול בדיון האחד בו נכחתי, לפני שעבר לדון בדלתיים סגורות בעניינו של קטין.
מדובר בפרשה של סחר בסמים, בה קיבלה המשטרה שבעה ימי מעצר. כמה מן העצורים ערערו וסוקול חיפש, מצא ולבסוף למעשה גם כפה פשרה בין העמדות המנוגדות. ראשית, הוא ביקש שנציג המשטרה ישכנע אותו שהיא צריכה את מלוא הימים שביקשה, ותהה מדוע צריך לתת לה אותם בבת אחת; "תבקשו בשני חלקים", אמר לחוקר. הלה התעקש שהוא צריך את כל הימים, וסוקול ביקש שיצביע בפניו - בדוח הפעולות החסוי - על הפעולות שבוצעו מאז הדיון שהתקיים ביום הקודם.
"בשביל חוות דעת הוא לא צריך להיות במעצר", אומר סוקול. "מה מתוך הדוח צריך להיעשות ביום-יומיים הקרובים?". החוקר מתקשה לקרוא כאשר הדוח מונח בפני סוקול, והאחרון מתלוצץ: "אתה לא יודע לקרוא הפוך? אתה לא תימני? לתימנים יש את היכולת הזאת". החוקר עובר איתו סעיף-סעיף, אבל סוקול עדיין לא מסכים עם החלטת השלום: "שבעה ימים זה דבר שהוא די חריג למעצר ראשון". החוקר מזכיר שמדובר בשמונה חשודים שצריכים להיחקר במקביל, וסוקול מגיב: "כל אחד הוא עולם בפני עצמו".
"המעצר אינו מקדמה לעונש"
כעת סוקול מתחיל לגבש את המתווה של החלטתו: "השאלה היא אם אפשר להתקדם בשלבים. נאריך עד ראשון-שני, ואם יהיה צורך - תבואו בפני שופט ותבקשו להאריך. תעשה את הפעולות שצריך לעשות כשהם במעצר. אם לא תספיק, תבוא לפני השופט, ואם אתה צודק - הוא יתן לך עוד חמישה ימים". החוקר מנסה עוד שכנוע: "מצאו אצלו סמים ויש לו מאסר על תנאי". סוקול לא נופל בפח: "המעצר אינו מקדמה לעונש. אם יש לו מאסר על תנאי ותוכיחו שהסמים שלו - זה יופעל".
הגיע תורו של הסניגור, וגם הוא מגלה עד מהרה שלא יקבל את מלוא מבוקשו. "כל זמן שאתם מגישים ערר, אתם גוזלים יום מהחקירה וצריך להשלים את זה. אתם יודעים את זה. אני מציע שתסכימו על הארכה עד יום שני ב-12. זה נותן להם חמישה ימים; הם [המשטרה] יסכימו". הסניגור הולך לשוחח עם מרשו, וסוקול מנצל את ההפוגה לברר פרט קטן שהתמיה אותו: מדוע בראש הבקשה נאמר "נוער", כאשר איש מן העצורים אינו נער. הסיבה פרוזאית לגמרי: החוקר הוא קצין נוער.
בינתיים פונה סוקול לסניגורו של חשוד אחר: "בהנחה שתהיה הסכמה, אתה תצטרף?". הסניגור: "הכיוון היה [מעצר עד] יום ראשון". סוקול: "לא תמיד פוגעים בכיוון. יש פעולות חקירה שאין ספק שצריך אותם במעצר. צריך לתת את הזמן, וזמן סביר; לא שבעה ימים, אלא זמן קצר יותר. ככל שנלחיץ אותם בזמן, הם יבקשו להאריך. אם נתן להם את הזמן, לא תהיה להם לגיטימציה לבקש הארכה".
"הזמן של החוקרים"
הסניגור הראשון מודיע על הסכמתו וסוקול מכניס לפרוטוקול שהחלטתו היא בהסכמת הצדדים. כעת צריך להביא את החשוד הבא, כי הם מצויים בהפרדה ולכן הוחזקו בידי השב"ס בקומות שונות בהיכל המשפט. "תצא, תסביר לו את אותו הדבר", שולח סוקול את סניגורו. סניגור של שלושה חשודים נוספים אומר שגם הוא מתכוון לערער, וסוקול מזרז אותו: "תעשה את זה בשעה הקרובה ותנסה להגיע להסכמה, שלא יצטרכו להביא אותם עוד פעם". הסניגור: "אפשר לדון בהיעדרם". סוקול: "התכוונתי לחוקרים, שעל זה הולך הזמן שלהם".
כאשר מובא החשוד הבא לאולם, סוקול מורה להסיר את האזיקים מידיו ומוודא איתו שהוא מודע להסכמה אליה הגיע סניגורו וסומך את ידיו עליה - בהחלט הקפדה ראויה על זכויותיו של העצור. סניגורו מתחיל לטעון שמרשו אינו בראש הפירמידה, אבל סוקול קוטע אותו: "אם אתה רוצה לטעון לגופו של עניין, אין לי בעיה" - ואז ההחלטה כמובן עשויה להיות שונה. הסניגור קולט את הרמז ומשאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של סוקול. הלה שוב עובר עם החוקר על החומר החסוי, שואל על הפרטים ומתעניין את מי רואים בתמונות. לבסוף הוא מכניס לפרוטוקול את אותה הסכמה.
העצור השלישי טרם הגיע והחוקר תוהה מדוע: "הוא פה בבניין שעה". סוקול: "אבל מי שלא מכיר את הבניין, יכול ללכת פה לאיבוד". אחרי רגע נמצאה האבידה: העצור אזוק ברגליו והמלווים הולכים בקצב האיטי שמכתיבים לו האזיקים. סוקול: "תוודאו שיהיו לנו יותר אולמות עם כניסות עצורים". הסניגור מעיר בציניות: "היה יותר מהר להסיע אותו בכסא גלגלים". כאשר מגיע העצור, שוב מורה סוקול להסיר את אזיקי הידיים, מורה לסניגור להסביר לו את ההסכמה ומוודא שהאיש הבין במה מדובר.
השורה התחתונה: איזון נכון בין צורכי החקירה לבין זכויותיהם של העצורים, תוך הפעלת מידה מתאימה של לחץ על הצדדים להגיע לפשרה סבירה. למרות שמדובר בתיקים שגרתיים ואולי גם מעיקים, סוקול מעורב ומקפיד על הכללים.
יעילות: 9
מזג שיפוטי: 9