החטיפה, הרצח, ההורים והישיבה

בעשרים הימים האחרונים חיינו בצילה של חטיפת שלושת הנערים מטרמפיאדה בגוש עציון. אתמול, כצפוי, הגיע הדרמה לסיומה הטרגי במציאת גוויותיהם של שלושת הנערים החטופים.

צער עמוק ואבל כבד עטף את הישוב היהודי במדינת ישראל וביו"ש. רציחתם של שלושה נערים תמימים בדרכם לביתם היא מעשה אכזריות מהמדרגה העליונה והתגובה צריכה להיות בהתאם.

לפי הצהרות ראש הממשלה והגורמים הביטחוניים החטיפה בוצעה ביזמת ארגון ה"חמאס". בין אם ישירות על-ידי אנשיו או באמצעות "קבלני משנה". ה"חמאס", בכל מקרה, אינו מודה ואינו מכחיש כי ידו במעל.

אמנם החוטפים טרם נתפסו אך לפי הצהרות הצדדים והעובדות הידועות כנראה שפעולה זו הייתה יוזמה מקומית עצמאית של שני פלשתינים בעלי עבר טרוריסטי עשיר שהשתייכו לארגון ה"חמאס".
דבר זה מקשה על ההחלטה באיזה אופן "יענשו" הפלשתינים, כציבור וכבודדים, על פעולה אלימה, אכזרית ואווילית זו.

מאחר שהחטיפה והרצח לא נשאו אופי פוליטי אלא אופי של פשע שנאה הרי אין לבצע "ענישה" שאופייה פוליטי, כגון: הקמת ישוב, בנייה או סיפוח. הענישה צריכה להיות מרתיעה ברמה האישית וברמה המקומית. לכן לטעמי יש להרוס את בתיהם של החוטפים, להגלות את בני משפחתם, כולל מסייעים ולהטיל ענישה על אזור מגוריהם, במקרה זה אזור חברון על-ידי הסגר, צמצום זכויות עבודה, תנועה וכדומה לתקופות ארוכות, חצי שנה ויותר.

כנראה שחוסר התמיכה הפומבית של ה"חמאס" במעשה החטיפה "יציל" את ממשלת האחדות הפלשתינית. לטעמי הקמת ממשלה זו הוא מהלך רצוי גם מנקודת המבט הישראלית. עדיף לנהל מו"מ עם גוף שמייצג את כל הפלשתינים מאשר עם מנהיג שבקושי מייצג את מחציתם. אומנם ה"חמאס" דוגל בטרור כמהלך רצוי להשגת מטרותיו ונכון שעמדות הפתיחה שלו למו"מ הן קשות מאוד, אך אי-אפשר להתעלם מכוחו בציבור הפלשתיני. הסכם בלעדיו אינו הסכם.

מנגד עלי לכתוב בצער רב כי לצד הישראלי באירוע החטיפה יש לא מעט "רשלנות תורמת".

כהורה לילדים (ועתה גם לנכדים) איני מוכן לקבל את העובדה שהורה מאפשר לילדו לנסוע בטרמפים בשעת לילה כה מאוחרת ובאזורים השורצים גורמים עוינים. למיטב הבנתי זו אינה הפעם הראשונה. עצם ההסכמה שהנער יגיע לביתו בטרמפים במקום שההורה יכנס לרכבו וייסע להביא את ילדו אינה מתקבלת על דעתי ומורה בפירוש על פגם לא קטן בהתנהלותם של אותם הורים.

אך אשמה לא פחותה ואולי גדולה יותר מוטלת על הישיבה בה למדו הנערים ועל ראשיה. מחובתם, ככול מוסד חינוכי, לוודא בעת יציאת התלמידים לחופשת סוף-שבוע (במקרה זה) כי יש ברשותם אמצעי תחבורה סבירים להגיע לביתם ונסיעה בטרמפים אינה בפירוש אמצעי תחבורה סביר!

על הישיבה היה להעמיד לרשותם אוטובוס שיביאם למרכז העיר ירושלים ומשם, יש להניח, עמדו לרשותם אמצעי נסיעה סבירים ומוגנים למקום מגוריהם.

אני סבור שעל פרקליטות המדינה להעמיד לדין את ראשי הישיבה על התנהלות רשלנית שגרמה למוות.

חשוב לנתח את אירוע החטיפה והרצח משני צידיו. הן כמניעה להישנות מקרים כאלה על-ידי פורעים פלשתינים והן כהנחיות להתנהגות אחראית של המוסדות הישראלים והמשפחות הנוגעות בדבר.