|
|
בית משפט [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
תארו לעצמכם חדר ניתוח מוכן לניתוח. החולה שוכב מורדם, כל הצוות מסביבו, בחלוקים הסטריליים, בכפפות, במסכות הירוקות, ואז נכנס הפרופסור המנתח, גם הוא סטרילי, בכפפות, במסכה, והוא שואל אם הכול בסדר והרופא המרדים אומר שלא בדיוק, כי לא הוחדרה בראנולה, כי נורית, זו שמחדירה בראנולות, הייתה בחופשת לידה.
אז הפרופסור אומר בסדר, נדחה את הניתוח לסוף החודש הבא, וכולם מסירים מסכות וכפפות, מסירים את הכיסויים הסטריליים מעל החולה, מוציאים לו את הטובוס, מעירים אותו, מחזירים אותו למחלקה...
נשמע הזוי?
כאילו, סליחה?
לא הגיוני שיהיה לכל שופט פקיד, שאי קיום הוראה שלו יהיה ברמה של בזיון בית המשפט, שיתאם לפני המשפט שכל החומר הועבר לכל מי שצריך, וכולם קראו וסיימו לקרוא וחתמו על זה, לפני שמתקרצפים עם הסבון האנטיספטי ולובשים חלוקים וכפפות ומסיכות ומשכיבים ומרדימים את החולה? נורית הייתה בחופשת לידה?
הלו? אתם בריאים?
כי התאספנו היום כולנו בבית משפט השלום. ב-14:00. כולל כמובן הנאשם רפי רותם. נאשם בהעלבת עובד ציבור. כי גם אתם הייתם נאשמים בהעלבת עובד ציבור אילו אמרתם לעובד ציבור שהוא מושחת, אלא אם כן אמירתכם אמת ואתם יכולים להוכיח.
והשופטת נכנסה, והתיישבה, ואז הסניגור מהסניגוריה הציבורית אמר שהוא רק עכשיו מונה לתפקידו ולכן טרם קיבל את החומר וכמובן שלא קרא, וגם הנאשם טרם קיבל את החומר, אז הפרופסור הסיר את המסכה, וקילף את הכפפות, ואמרה שאם כך תוך שלושים יום צריכה התביעה להעביר את החומר להגנה, ודחתה את המשפט לתחילת אוקטובר, נורית הייתה בחופשת לידה, וכולנו, גם הנאשם והסניגור והתובעת יצאנו שתי דקות לאחר שנכנסנו ויום עבודה אחד לחמישים איש הסתיים בזה, כי נורית.
נשמע לכם הזוי?
פויה.
שלא תעזו אפילו לחשוב דברים כאלה על מערכת המשפט של ישראל.
